לאחר שחרורו משירות סדיר למד גאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובמהלך השנים 1956–1959 שימש כמזכיר הסתדרות הסטודנטים באוניברסיטה. ב-1961 סיים לימודי M.Sc בגאולוגיה ובשנים 1965–1967 היה תלמיד מחקר לתואר דוקטור לגאולוגיה. בשנות ה-60 לנגוצקי עבד כגאולוג במכון הגיאולוגי לישראל עסק בנושאי מחקר בתחום הנפט, והתקדם לתפקיד סגן מנהל המכון.
עם שחרורו משרות קבע בצה"ל ב-1979, מונה לנגוצקי למנכ"ל חברת חיפושי נפט השקעות (חנ"ה).[8][9] שהייתה חברת בת של חברת הנפט הלאומית וביצעה את הקידוחים בפועל. בשנת 1982, בעקבות ריב סמכויות בין לנגוצקי ואלעזר ברק, מנכ"ל החברה האם, החליט שר האנרגיה, יצחק ברמן, על איחוד החברות ופיטורי לנגוצקי.[10] מהלך איחוד החברות הוקפא על ידי שר האנרגיה החדש, יצחק מודעי, אך לנגוצקי הודיע על פרישתו מתפקיד מנכ"ל חנ"ה בסוף 1982.[11]
לנגוצקי עבר לכהן כמנכ"ל סיסמיקה חיפושי נפט שבימי הגאות בבורסה לניירות ערך בתל אביב גייסה 4.7 מיליון דולר לצורך קידוחי נפט באזור ים המלח. לנגוצקי טען שיש סיכוי למצוא בישראל עשרות מיליוני חביות נפט, והגילוי הוא רק עניין של סטטיסטיקה, כלומר יש לבצע מספר גדול של קידוחים עד שימצא הנפט.[12] החברה הקימה בתחילת 1984 את שותפות "הר סדום" עם פז חיפושי נפט ו"צפון אמריקה ישראל".[13][14][15] אך לא הצליחה לגייס מספיק משקיעים לביצוע הקידוחים ולאחר שנתיים וחצי בהם לא עמדה החברה במחויבותיה, שלל שר האנרגיה משה שחל את רישיון הקידוחים של החברה והיא התפרקה,[16] תוך שהשקעות הציבור בחברה נמוגו.[17]
לנגוצקי עבר בשנת 1986 לייעץ לחברת פאן אם בענייני אבטחה.[18] בהמשך לנגוצקי היה מנכ"ל של מספר חברות אחרות לחיפושי נפט בישראל ובעולם: שדות נפט, תמר חיפושים, ו-Caribbian Oil Exploration, במסגרתו גילה שדה נפט ימי בקובה.
לנגוצקי בקידוח "תמר"תעודת חברות כבוד של החברה הגיאולוגית הישראלית
בשנת 1998 לנגוצקי הקים את "גל חיפושים", ופעל בשליחות ישראמקו לאתר שותף לביצוע חיפושי נפט וגז בים התיכון. לאחר פגישות עם קרוב למאה חברות שדחו אותו, הצליח לנגוצקי להביא את בריטיש גז להשקיע בישראל.[19] מיוני 1999 עד ספטמבר 2000 בוצעו 8 קידוחים בים התיכון ובכולם נמצא גז.[20]
לאחר שחברת בריטיש גז עזבה את ישראל גייס ב-2005 את קבוצת דלק ולאחריה ב-2006 את נובל אנרג'י. לנגוצקי עצמו חבר לאיש העסקים בני שטיינמץ ויחד הקימו שותפות מוגבלת בשם STX אשר החזיקה ב-5% מזכויות מיזם חיפושי הגז. ביוזמתו של שטיינמץ פרשה השותפות מהקונסורציום לביצוע באוקטובר 2008, חודש וחצי לפני תחילת קידוח "תמר 1", לאחר שסירב להשקיע עוד כסף במיזם.[21] לנגוצקי לא הצליח למצוא משקיע חלופי ואיבד את זכאותו לחלק ברווחי הקידוח. בינואר 2009 החיפושים הביאו לתגליות שדות הגז של "תמר" (על שם נכדתו הבכורה) הנמצא במרחק 85 ק"מ מחיפה ו"דלית" (הקרוי על שם בתו) הנמצא במרחק 50 ק"מ מחדרה.[22] בהליך בוררות, קבע הבורר בועז אוקון כי חברת סקורפיו של שטיינמץ תפצה את לנגוצקי בסך של כ-50 מיליון ש"ח.[23] קביעה זאת אושרה על ידי בית המשפט.[24][25]
בשנת 2010 תבע לנגוצקי את חברת רציו בטענה שמאגר הגז לוויתן נתגלה הודות למידע מסחרי סודי שנלקח ממנו, אך הוא משך את תביעתו וחויב בהוצאות של 1.4 מיליון ש"ח.[26] ערעור על גובה ההוצאות נדחה על ידי בית המשפט העליון.[27]
לנגוצקי נחשב לאחד מראשוני מחפשי הגז והנפט בים התיכון הישראלי. ב-29 במאי 2013 זכה בחברות כבוד של החברה הגיאולוגית הישראלית; בתעודת הכבוד נאמר: "הוביל את ישראל לתגליות הגז בים העמוק", "הוא היה היחיד והראשון שביקש היתר רשמי לביצוע חיפושי נפט במרחבי הים התיכון העמוק של ישראל".
פעילות ציבורית
בביקור שערך בברית המועצות עם אביו ב-1966 הואשמו השניים בהפצת תעמולה ציונית וגורשו מהמדינה.[28]
בשנים האחרונות עוסק לנגוצקי בחקר המערכה על ירושלים במלחמת ששת הימים. במסגרת זאת הוקם, בהנחייתו, באתר גבעת התחמושת מודל תלת-ממדי הכולל חיזיון אור-קולי של המערכה. כמו כן גם סיכם את הנושא בשתי מצגות מקיפות. לנגוצקי מרבה להרצות בהתנדבות בנושאי המערכה לשחרור ירושלים כולל סיורים במסלולי הקרבות, וכן בנושא חיפושי הגז והנפט בים-התיכון כמו גם בנושא חברת האשלג הארץ-ישראלית (1925-1922). לנגוצקי התנגד לניכוס של שחרור ירושלים בזמן המלחמה בידי חטיבת הצנחנים, במקום לתת את הקרדיט לכלל הכוחות המשתתפים- חטיבת הראל, החטיבה הירושלמית וחיל האוויר.[29]
לנגוצקי נמנה עם מייסדי אלו"ט (האגודה הלאומית לילדים אוטיסטים) בה שימש במשך שנים רבות כחבר פעיל בוועד המנהל של האגודה. לנגוצקי שימש מספר תקופות כחבר בוועד המנהל של עמותת גבעת התחמושת ועומד בראש עמותת "נאמני מורשת ים-המלח". במסגרת פעילות זאת יצאו לאור, בהוצאת מאגנס, שבעה שנתוני "מלח הארץ-סדרה למחקרי ים המלח- יד למשה נובומייסקי ומשה לנגוצקי"[30] כוללים 42 מאמרים המסכמים מחקרים הקשורים באזור ים המלח. יוסי לנגוצקי יזם בשנת 1988 את הקמת אתר המבקרים הלאומי של חברת האשלג בשטח מחנה העובדים הישן שלמרגלות הר סדום.
לאחר גילוי שדות הגז תמר ולווייתן לחופי ישראל והסכסוך שהתגלע בינו לבין בעלי המאגרים היה לנגוצקי מהמתנגדים הבולטים לאפשר יצוא גז. בכנס "עוצרים את מונופול הגז" בכנסת אמר לנגוצקי: "ישראל מהמרת על עתידה האנרגטי. אין סיכוי לגלות עוד מאגרי גז גדולים".[35]
באוגוסט 2022 דחה בג"ץ עתירה של לנגוצקי (יחד עם אל"ם (בדימוס) יואב דייגי) נגד היועץ המשפטי לממשלה, בתביעה שיורה על פתיחת חקירה פלילית נגד ראש "המוסד" לשעבר, יוסי כהן, בחשד לביצוע עבירות של מסירת סודות ביטחוניים, בנוגע לשיטות ואמצעים של פעילויות מבצעיות שביצע "המוסד", במסגרת ראיון טלוויזיוני שנערך עמו ושודר בערוץ 12.[36]
בשנת 2023 נמנה לנגוצקי עם מתנגדי הרפורמה המשפטית.[37] בעקבות התייחסות של יעקב ברדוגו לראיון של לנגוצקי בנושא זה, הגיש לנגוצקי תביעת דיבה בסך 474,864 ש"ח נגד ברדוגו ו"עכשיו 14".[38] בינואר 2024 הגיש ברדוגו כתב הגנה בטענה שדיבר מתוך סערת רגשות.[39]
