יוליוס אבולה
Giulio Cesare Andrea Evola

לידה	19 במאי 1898 רומא, ממלכת איטליה
פטירה	11 ביוני 1974 (בגיל 76) רומא, איטליה
שם לידה	Giulio Cesare Andrea Evola
מקום קבורה	קמפו ורנו
השקפה דתית	נאו-פגניות
מקום לימודים	ITI L.Da Vinci, ספיינצה – אוניברסיטת רומא
מוסדות	אס דה
זרם	פרניאליזם (אנ')
תחומי עניין	מטפיזיקה, מיסטיקה, פילוסופיה פוליטית
עיסוק	משורר, פילוסוף, צייר, סופר, מטפס הרים
הושפע מ	רנה גאנו, ג'אמבטיסטה ויקו, יוהאן יאקוב באכהופן, לאו דזה
השפיע על	מיגל סראנו, פרנקו פראדה, אלאן דה בנואה
מדינה	איטליה, ממלכת איטליה
יצירות ידועות	Revolt Against the Modern World, Raâga Blanda, Synthesis of the Doctrine of Race, The Aryan Doctrine of Battle and Victory, Eros and the Mysteries of Love, The Hermetic Tradition : symbols and teachings of the royal art, The Mystery of the Grail, Orientamenti
אתר רשמי

יוליוס אבולה (באיטלקית: Julius Evola;‏ 19 במאי 1898 – 11 ביוני 1974), שנודע גם כברון ג'וליו צ'זארה אנדראה אבולה, היה פילוסוף, מיסטיקן, סופר, אמן ופוליטיקאי איטלקי שהשתייך לזרם הפרניאלי בפילוסופיה. אבולה נודע בעיקר בשל מעורבותו בפוליטיקה של איטליה הפשיסטית עד שהיא חדלה להתקיים בתום מלחמת העולם השנייה. כתביו והגותו היוו השראה גם להתהוותן ולביסוסן האידאולוגי של קבוצות וזרמים נאו-פשיסטיים שקמו לאחר מלחמת העולם השנייה באיטליה ובעולם.

הגותו הפילוסופית הייתה מהולה ברעיונות מיסטיים ואזוטריים הלקוחים מאמונות ומזרמים פילוסופיים שונים, הן ממזרח והן ממערב, בהם מטפיזיקה, הרמטיקה, טנטרה, בודהיזם, טאואיזם ועוד. כתביו של אבולה עסקו גם בנושאים אחרים בהם התעניין ושילבו ביניהם - כמו טבע וטיפוס הרים, ההילה המיסטיקנית של הגביע הקדוש, היסטוריה ודקדנס. אבולה החשיב עצמו לנציג המשמר של מסורות רוחניות בעידן המודרני, בו המסורתיות נזנחת לטובת ערכים אחרים. רעיונותיו המרכזיים ועיקרי משנתו נשזרים בשלושת הספרים שכתב: Revolt Against the Modern World ("מרד כנגד העולם המודרני") שיצא לאור ב-1934; Men Among the Ruins ("האדם בין החורבות") שיצא לאור ב-1953, ו-Ride the Tiger ("רכב על הנמר") שראה אור ב-1961.

אבולה ניסה להשפיע בזמנו באמצעות רעיונותיו הן על הפשיזם והן על הנאציזם החל מהיווצרותן של האידאולוגיות הללו ועד להתמוטטות המשטר הפשיסטי באיטליה ב-1943, וכשזה נפל - הוא נמלט לגרמניה הנאצית. בעודו שוהה בגרמניה, הביע התנגדותו לרפובליקת סאלו הסוציאלית והועסק בחברה המדעית הנאצית, ה"אננארבה", בחקר של ארגון הבונים החופשיים. בתום המלחמה הוא חזר לאיטליה, שם כתביו זכו לפופולריות רחבה בקרב חוגים ימניים ותנועות נאו-פשיסטיות לאומניות צעירות. בהיקף רחב יותר - גם קבוצות רדיקאליות, אנטי דמוקרטיות ולאומניות ברחבי העולם כולו הושפעו מכתביו והגותו, כמו גם מלומדים ואינטלקטואלים יחידים ששאבו ממנו השראה בדרגות שונות. האינטלקטואל האיטלקי פרנקו פרארזי, אחד המלומדים שהושפעו מאבולה, טען כי "דעותיו של אבולה הן מהרדיקליות והעקביות ביותר במאה העשרים בצאתן כנגד הדמוקרטיה, הליברליות, ערכי השוויון והחופש"^[1].

ג'וליו צ'זארה אנדראה אבולה נולד ברומא למשפחה אריסטוקרטית סיציליאנית. הוא שרת כפקח ארטילריה במלחמת העולם הראשונה ברמת אסיאג'ו שבצפון-מזרח איטליה - החזית האלפינית בקמפיין הצבאי שבין האימפריה האוסטרו-הונגרית לבין איטליה. בתום המלחמה, נמשך אבולה לאמנות, במיוחד לזרמים אוונגרדיים, ואף התרועע עם הפוטוריסט האיטלקי פיליפו תומאזו מארינטי למשך תקופה קצרה. בהמשך הוא היה לאחד מנציגי זרם הדאדאיזם באיטליה, כשיצירותיו הפואטיות וציוריו תאמו ברוחן לסגנון. ב-1922, לאחר שהגיע למסקנה שזרמי האוונגרד הפכו לממוסחרים מדי, החל במקביל לגבש דעות על כניסה לעולם האקדמיה, וצמצם את מידת התעניינותו באמנות, דבר שהתבטא גם בהפחתת יצירות הציור והשירה שיצר^[2].

בסביבות 1920 החל לגלות עניין רב בתורות הנסתר, במיסטיקה, בטרנסצנדנטליות רוחנית ובחקר תורות 'בלתי-רציונליות'. עם הזמן הוא הקדיש הרבה להבנת עולם הנסתר, סודות האלכימיה והמיסטיקה, כמו גם רעיונות רוחניים אוריינטליים מתוך הבודהיזם טיבטי, הוג'ריאנה והיוגה.

ב-1927 הקים אבולה ביחד עם מיסטיקנים ואינטלקטואלים איטלקים אחרים, את הארגון Gruppo di Ur. מטרת הארגון הייתה לספק משמעות רוחנית ושכלתנית לתנועה הפשיסטית שהתחילה לצמוח אז באיטליה, דרך החייאת האמונות הפאגאניות הרומיות.

בשנות העשרים המאוחרות תמך אבולה בתנועה הפשיסטית הרדיקלית שצצה באותן שנים באיטליה, בתקווה שזו 'תנקה ותטהר' את איטליה מהאמונות היודו-נוצריות, שתוחלפנה על ידי מה שהוא מכנה "פאגאניזם אימפריאליסטי" שאפיין את האימפריה הרומית. כשחתם בניטו מוסוליני על ההסכמים הלטרניים עם הכנסייה הקתולית, היה אבולה בין האידאולוגים הפשיסטיים שהתנגדו למהלך; אבולה דחה את סגנון הלאומנות שהפיצה המפלגה הפשיסטית ואת אופייה הפוליטי, שהיה בריוני ודמגוגי לטענתו, ובכך הוא קיווה להשפיע במידת מה על המשטר הפשיסטי כך שיטה יותר לכיוון השקפותיו ורעיונותיו, ויתקרב לגישה הפילוסופית הפרניאלית (=מסורתיות רדיקאלית) אליה השתייך. בתחילת 1930 הוציא אבולה לאור את העיתון הדו-שבועי Torre ("מגדל") בו הוקיע את השלטון הפשיסטי הרשמי. תגובת הממשל הייתה לצנזר את העיתון עד שיחדל מלהתפרסם. אבולה נאלץ לשכור שומר ראש (בדומה לפשיסטים רדיקלים אחרים שחיו בתקופתו) מחשש לחייו, עד אשר העיתון נעלם מן הדפוס בחודש יוני, אותה השנה. אבולה המשיך להיות מעורב במידת מה בעולם העיתונאות בין 1934–1943 כשהיה עורך הטור התרבותי בביטאון Regime Fascista שהיה שייך לפוליטיקאי הפשיסטי רוברטו פארינאצ'י.

באוגוסט 1941 קרא בניטו מוסוליני את מאמרו של אבולה Sintesi di dottrina della razza ("סינתזת דוקטרינת הגזע"), והתרשם ממנו כל-כך עד שהחליט להיפגש עימו אישית ושיבח אותו על כתיבתו ורעיונותיו. אבולה גולל את פגישתו זו במאמרים מאוחרים ואמר כי מוסוליני מצא שהעקרונות הגזעניים ה"רומיים" שהציג אבולה במאמר הם ייחודיים למדי ומרוחקים מהתאוריות הנאציות^[3].

יחסו של יוליוס אבולה לפשיזם היה אמביווילנטי, מה שגרר דברי תוכחה כנגדו מצד השלטון, כי צפיותיו מהמשטר הפשיסטי באיטליה לא תאמו את מטרותיו ושאיפותיו של המשטר; זה יצר זלזול מצד הבירוקרטים בדרגי הממשל והביא לדחייתו של אבולה - כשזה הציע להתנדב לשירות צבאי על מנת להילחם בקומוניסטים בחזית הרוסית. למרות זאת, כשהמשטר הפשיסטי באיטליה החל להתפרק ולאחר שמוסוליני הודח ונכלא, היה אבולה בין הראשונים לברכו, כשהאחרון חולץ מהכלא על ידי כוח קומנדו נאצי ב-1943, למרות שאבולה לא היה חבר במפלגה הפשיסטית ולמרות שלא תמך לחלוטין במשטר הפשיסטי.

לאחר כניעת איטליה לכוחות בעלות הברית ב-8 בספטמבר 1943, אבולה נמלט לגרמניה ושהה שם עד תום מלחמת העולם השנייה. במהלך שהותו, גויס אבולה על ידי האננרבה למחקר ב-וינה אודות הבונים החופשיים. אבולה היה עורך טיולים קבועים ברחובות העיר בזמן שהייתה מופצצת מהאוויר על ידי בעלות הברית, כי לטענתו החוויות בעיר המופצצת עזרו לו לתהות על מהות יעודו וגורלו. בהפצצה אווירית סובייטית אחת (במרץ או אפריל 1945), רסיסי פגז פגעו בעמוד השדרה שלו והוא הפך למשותק בחלק גופו התחתון עד סוף חייו^[4].

לאבולה הייתה השקפת עולם מורכבת ביחס לאידאולוגיה הנאצית, וביחס למבנה הארגוני של היחידות הנאציות השונות, בפרט של האס.אס. ד"ר ה.ט. האנסן כותב בספרו "Julius Evola's Political Endeavors", בהקדמה לפרשנות רעיונותיו של אבולה בספר Men Among the Ruings (עמ' 61–62):

...אך למרות כל המגרעות, היה משהו בנאציזם שמשך את אבולה: הרעיון של מדינה המנוהלת בידי מסדר, שהתגלם לדעתו אצל ה-SS.

האנסן מוסיף שאבולה הביע בכתב (Vita Italiana, אוגוסט 1941) את אהדתו למבנה המנהלי-פוליטי של האס.אס., בו ראה רעיון עילאי של מסדר חדש, 'פרוש' ומיליטנטי שמאופיין על ידי עקרונות של נאמנות וכבוד. כזה היה גם מבנה המסדר הטבטוני עליו ניסה היינריך הימלר להתבסס בתכנון מבנה האס.אס: טירונות וטקסי חניכה, הדרישה המוקדמת לאומץ פיזי והתעלות רוחנית, לצד טיפוח משמעת, נאמנות, רצון להקריב, חוסר אנוכיות ואי-פחד מהמוות. מאפיינים אלה, נוסף למאפיינים גזעיים ואתניים, חיזקו את דעותיו של אבולה בנוגע לעליונות מבנה האס.אס.; בנוסף, גרס אבולה שכללי האתיקה של האס.אס. מזכירים במידת מה את אלה של מסדר הישועים.

לאחר תום מלחמת העולם, המשיך אבולה לכתוב על אזוטריזם ומיסטיקה ולהתעמק בזה. כתיבתו בתקופה שבין מלחמת העולם השנייה ועד למותו היא זו ששיקפה את דעותיו ואת הגותו הפילוסופית כפי שהן נודעו בציבור. המפורסמים בספריו נכתבו אף הם באותן שנים: Men Among The Ruins (שיצא לאור ב-1953) ו-Ride the Tiger (שיצא לאור ב-1961). בשני הספרים אלה מציג אבולה את השקפותיו והסתגויותיו החריפות מהחברה המודרנית ומהפוליטיקה שהתהוותה אחרי מלחמת העולם השנייה. ב-1963 יצאה לאור האוטוביוגרפיה של אבולה: "Il Cammino del Cinabro"('צעדת הצינובר').

מסוף המלחמה ועד מותו היוו כתביו השראה אידאולוגית לקבוצות נאו-פשיסטיות באיטליה (כמו Forza Nuova), ובשל כך הוא הועמד למשפט שנמשך מיוני 1951 ועד ספטמבר באותה שנה, כשהוא מואשם בניסיון להחיות את הפשיזם באיטליה. הוא זוכה משום שלא היה חבר במפלגות או בקבוצות פשיסטיות כלשהן, ומשום שההאשמות שטענו כי הוא מהלל ומשבח את הפשיזם בכתביו - לא אומתו.

יוליוס אבולה נפטר ברומא ב-11 ביוני 1974, ערירי במותו. אפרו פוזר מעל קרחוני הר מונטה רוזה, שבצפון איטליה.

יוליוס אבולה השתייך לאסכולה הפילוסופית הפרניאלית, המכונה גם "סופיה פארניס", או לחלופין "מסורתיות רדיקלית" (Radical Traditionalist School). הגישה הפילוסופית המרכזית שבלב אסכולה זו - היא מיסטיקה ומסורות אזוטריות של דתות ועמים שונים; חלק מהפילוסופים הנוגעים היסטורית באסכולה זו מזוהים עם הסופיות האיסלאמית, אחרים לנאציזם האזוטרי, והנותרים בקטגוריה זו לחקר התורות המיסטיות של התרבויות האינדו-אירופאיות והאינדו-אריות (לדוגמה - כתבי הוואדות). על הגותו של יוליוס אבולה השפיעו לא מעט אישים מעולם הפילוסופיה וקשה לומר שמשנתו מבוססת בלעדית על רעיונות ספציפיים מתוך זרמים קיימים, הגם שנאמנותו למסורתיות הפרניאלית ולרעיונותיה משתקפת היטב מתוך ספריו וכתביו. ועדיין, חוט המחשבה שנטווה לאורך משנתו הכתובה הוא ייחודי למדי; בין הפילוסופים שהשפיעו עליו במיוחד היו פרידריך ניטשה, ארנסט יונגר, אפלטון, אוסוואלד שפנגלר, יוסטון סטיוארט צ'מברלין, ארתור דה גובינו, מייסטר אקהרט וכן רנה גונו - הפילוסוף הצרפתי שייסד את האסכולה הפרניאלית. יצוין גם ג'יאמבטיסטה ויקו, ההיסטוריוסוף שחשף בפניו את עקרון ההירואיות האפי ואת המונח האינדו-אירופאי vir (המציין חכמה, נזירות ומלוכה). לכתבים אינדו-אריים כדוגמת הקשיטרייה (חלק מהסדר החברתי של ארבע הווארנות) והטקסט הסנסקריטי בהגאוואד גיטה, יש חלק מהותי וחשוב במשנתו של אבולה, ובקווים האסתטיים הכלליים של חשיבתו הפילוסופית.

כתביו של אבולה ממשיכים להוות עד היום מקור השראה לקבוצות אינטלקטואלים "אזוטריות" ותנועות ימין קיצוני אירופאיות, ואף שהשפעתו על הפשיזם האיטלקי והנאציזם הגרמני מינורית, כתביו והגותו הפכו פופולריים לאחר מלחמת העולם השנייה בקרב קבוצות גזעניות, קבוצות אליטה של "עליונות לבנה" וארגוני טרור קיצוניים מימין. בין האישים והארגונים שהושפעו ממנו ניתן למנות את: מיגל סראנו, הפוליטיקאי הצ'יליאני; הפילוסופית והמחברת הצרפתייה סוויטרי דבי; העיתונאי הצרפתי גיום פייה; המוזיקאי והעיתונאי האמריקאי מייקל מוינהאן; הקבוצה האתנו-לאומנית הצרפתית GRECE; ולבסוף מפלגות הימין הלאומניות האיטלקיות Forza Nuova ו-Ordine Nuovo.

שמו והגותו של יוליוס אבולה עדיין עלומים יחסית בארצות הברית, כשכל הספרים שתורגמו לאנגלית יצאו בהוצאת Inner Traditions האמריקאית. ברוסיה, כתביו זכו להתייחסות מסוימת בקרב קבוצות ימין, כשפעילים פוליטיים רוסים כמו אלכסנדר דוגין, ניתחו את כתביו. ספריו פופולריים יותר בבריטניה, בסקנדינביה (פינלנד), ברומניה ועוד מדינות ממזרח אירופה, בטורקיה וכן בארצות בדרום אמריקה.

• יוליוס אבולה, "הציוויליזציה האמריקנית" (מאיטלקית: שירלי פינצי-לב), דחק ד', 2014

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: יוליוס אבולה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יוליוס אבולה

• אתר האינטרנט הרשמי של יוליוס אבולה
• "אבולה כפי שהוא", טקסטים של אבולה מתורגמים לאנגלית.
• 'על הסיבות ההיסטוריות הנסתרות ועל הפרוטוקולים של זקני ציון', מאמר מאת אבולה.
• Evola.org, קישורים לאתרים אחרים על אבולה ברחבי הרשת.
• יוליוס אבולה, באתר Discogs (באנגלית)