יוחנן מדמשק (נולד ב-676 לערך – 4 בדצמבר749; בסורית: ܝܘܚܢܢ ܕܪܡܣܘܩܝܐ - יוחנן דרמסוקיא, ערבית: يوحنا الدمشقي; יוחנא א-דמשקי; יוונית: Ιωάννης ο Δαμασκηνός, יואניס או דמסקינוס) היה נזיר וכומרסורי נוצרי הנחשב לקדוש נוצרי.
במנזר מר סבא כתב את חיבורו "מקור הדעת". חיבור זה כולל שלושה חלקים הדנים בפילוסופיה, בכפירה ובאמונה דתית. בחלק המוקדש לכפירה, מופיע דיון באסלאם, שייתכן כי לא נכתב בידי יוחנן עצמו והוא גם אינו תופס מקום מרכזי, אולם הוא בעל חשיבותו רבה, משום שהוא הניח מעין מתווה ראשוני לוויכוח הנוצרי עם המוסלמים ולמתקפה על מוחמד עצמו.[1] בחיבור זה מועלית לראשונה הטענה כי מוחמד שאב את כל תורתו מהתנ"ך ומהברית החדשה על פי עצתו של מורהו הנוצרי, הנזיר "אריאנוס" – רעיון שנעשה יסוד חשוב בפולמוס הנוצרי מאוחר יותר.[2]
יוחס לו החיבור המפורסם "בן המלך והנזיר" (שתרגם לעברית ועיבד, כך שיהיה לו תוכן יהודי, אברהם הלוי בן שמואל אבן חסדאי), אך למעשה זה האחרון נכתב על ידי נזיר גיאורגי בן המאה ה-10 (בהתבססו כנראה על סיפורי בודהא).
בתחום המוזיקה הכנסייתית הביזנטית, יוחנן מדמשק נחשב ליוצר ה"אוקטואכוס", הסדרת השירה הכנסייתית (ובפרט שירי תחיית של ישו) ב-8 מודוסים או טונים מוזיקליים הקרויים "אכוס" (מקבילה של הטונים במוזיקה המערבית ולמקאמות במוזיקה של המזרח התיכון) ששורשיהם במודוסים המוזיקליים הידועים בפרובינקיות של האימפריה הביזנטית: 4 הנקראים "אותנטיים" ו-4 הנקראים "פלאגאלים". החוקרים סבורים שהאוקטואיכוס היה קיים לפניו ושיוחנן הנהיג אותו רשמית על מנת להגן על המוזיקה הכנסייתית מפני שינויים והשפעות זרות.[3][4]
כמלחין (מלודוס) הראשי של הנוצרים בירושלים, יוחנן מדמשק יחד עם נזירים "סבאים" (ממנזר מר סבא) אחרים (כגון קוסמס הקדוש ממיומה, תאודורוס הקדוש, תאופנס גראפטוס) הובילו את המסורת הירושלמית או "אגיופוליטית" שבישרה שלב חדש בהתפתחות המוזיקה הכנסייתית האורתודוקסית והביזנטית.[3] הוא הלחין, בין השאר, סוגה חדשה של המנונים הקרויים קאנונים.
מיחסים לו תפקיד בהנהגת מערכת התווים הביזנטית האמצעית.[5]
לקריאה נוספת
Ioannis Damasceni Opera, 1603
Nicu Moldoveanu Istoria muzicii bisericeşti la români,curs, Facultatea de teologie ortodoxă, Universitatea din Bucureşti, 2007, (ברומנית) (ניקו מולדוביאנו - היסטוריה של המוזיקה הכנסייתית אצל הרומנים)
.svg){kind=logo}
