נולד ב-25 ביולי 1920 בלודז', פולין לברנארד ומאלה המבורגר. בשנת 1926 התייתם מאמו מאלה. אביו הביא אותו לארץ ישראל אל דודתו סלה בקיבוץ בית אלפא. אחרי כמה חודשים עבר לתל אביב לדודתו השנייה רושקה ארליך שהייתה רופאת שיניים. בשנת 1929 הגיעו הורי אמו לישראל ויהודה עבר לגור עימם בתל אביב. למד בגימנסיה העברית "הרצליה" בתל אביב, בה חי עם סבו וסבתו מצד אמו. הצטיין בלימודיו וסיים את בית הספר התיכון בגיל 17. היה חניך תנועת "מחנות העולים" ובמסגרתה הצטרף לגרעין הכשרה בקיבוץ נען.
שדות ים
יהודה המבורגר בשנת 1948
בשנת 1938 הצטרף לקיבוץ שדות - ים במקומו הראשוני באזור הקריות של היום. עבד כסבל בנמל חיפה ובדייג על ספינת הדיג "פלד" של חברת "נחשון". בשנת 1940 עלה הקיבוץ למקומו הנוכחי ויהודה רותם התמנה כמזכיר חוץ ונאלץ להתמודד עם חברת פיק"א אשר ניסתה לסלק את הקיבוץ מהשטח. ממקימי בית הספר הימי בשדות ים.
הוא חילק את זמנו בין העבודה בדיג, תפקידים בקיבוץ וכמזכיר איגוד הדייגים. בשנת 1941 התגייס לפלי"ם ונמנה עם הקבוצה שהתאמנה לביצוע הפשיטה בנמל טריפולי לימים כ"ג יורדי הסירה. אך היות שנבחר למזכיר המשק לא השתתף בפעולה.
בשנים 6–1945 שימש כמזכיר איגוד הדייגים הארצי במסגרת משרד החקלאות. למחרת השבת השחורה, ב-30 ביוני 1946 נפצע מכידון של חייל בריטי בשדות ים ונלקח למחנה המעצר ברפיח.
פעילות בדיג
במלחמת העצמאות התגייס לחיל הים. לפי המנהג הרווח עיברת את שם משפחתו לרתם. לפי שיחי הרותם הרבים שפרחו ובישמו את האוויר בשדות ים. הוא שירת כמפקד נחתות ונעשה מפקד יחידת ספינות הדייג, והשתתף במבצעים ביטחוניים שונים. הוא ארגן את העברת התרופות, בדרך הים, אל נהרייה הנצורה.
לאחר המלחמה נתמנה למנהל אגף הדייג במשרד החקלאות. בתפקיד זה שימש כ-4 שנים ושימש כמזכיר הראשון של איגוד הדייגים. הוא פעל רבות לפיתוח הדייג בים התיכון, בכנרת ובימת החולה. בתקופתו התפתח מאוד דייג מכמורת וגדל מאוד צי ספינות המכמורת. נוכח המחסור בדגה לאורך חופי ישראל בים התיכון, חיפש שדות דייג חדשים בשטחי הים התיכון המרוחקים מישראל ובים סוף.
בשנת 1960 יצא כקברניט עם ספינת הדיג "למרחב" יחד עם הספינה "ניצן" בהפלגה סביב אפריקה לאתיופיה. התבססו בנמל מסאווה ועבדו בדיג מכמורת. הספינה נרשמה במרשם השיט האתיופי, וקיבלה שם "יהודה אנבסה". שפירושו "גור אריה יהודה" אחד מתואריו של הקיסר. העבודה הייתה קשה ומועילה. הדיג היה בשפע רב, יחסית לים התיכון,[1] אך תנאי החום באזור היו מעיקים. התפוקה הייתה מועברת לאילת באוניית קירור יוונית.
,אישור חופשת חוף ליהודה המבורגר כמפקד שייטת הנחתות, אוקטובר 1948.
ספינת הדיג למרחב משייטת בים האדום עם שמה האתיופי "יהודה אנבסה" בירכתיים.
ספינות הדיג המגויסות
יהודה רותם בגשר ספינת הדיג 1975
בשנת 1955 נעשה רתם מפקד סד"ג מגויסת בשייטת הטרפדות. באוקטובר 1956 בדרגת סגן קיבל מינוי כמפקד יחידת ספינות הדיג המגויסות של חיל הים. ביחידה היו 8 ספינות דיג שגויסו לפי הצורך.
בעת מלחמת סיני הוטל על רתם לחלץ יהודי מצרים שהממשלה מתעמרת בהם. על שתי ספינות בפיקודו "אופיר" בפיקוד צבי פורת ו"סער"[2] בפיקוד מנחם בן ימי. התותח והמקלעים שכבר הותקנו עליהן הורדו והן הוסוו כספינות איטלקיות "קאסטלה מארה" ו"אפרודיטה".
הספינות נשאו אתן חולית שייטת 13 בת 7 אנשים בפיקודו של אהרון בן-יוסף. ב-14 בנובמבר יצאו בלילה ספינות הדיג מנמל חיפה. למחרת בשעה 16:30 יצאה טרפדת הפיקוד ט-207 בפיקוד שמשון עדן. שנשאה את מפקד הכוח הימי סא"ל נפתלי רוזן והרופא. מול תל אביב אספה הטרפדת את שלמה הלל. בלילה נפגשו הטרפדת וספינות הדיג שהמשיכו בדרך במהירות 9 קשר. במרחק 15 מייל מפורט סעיד הועברו המפליגים בטרפדת לספינות הדיג והטרפדת נשארה בהמתנה.
ספינות הדיג נכנסו לנמל, נצמדו לנחתות צרפתיות ותוך מספר דקות הועברו העולים ומיד יצאו לים. השעה הייתה 7 בבוקר יום שבת 17 בנובמבר. במהלך ההפלגה הרוח הצפונית הרימה גלים עד שני מטר. לצוותים היה זה מצב רגיל אך מרבית העולים הרגישו מחלת ים. למחרת, ב-18 בנובמבר לפנות בוקר, הגיעו הספינות לנמל חיפה ונקשרו במקום מבודד בפינת רציף הדלק. העברת העולים בוצעה בהצלחה.
בשנת 1965 חודש המינוי ורתם בדרגת רס"ן. בשנת 1974 שוחרר רתם מפיקוד על ספינות הדיג. וזכה למכתבי הערכה מאורי פז, מפקד בסיס חיפה, ומדב רם, ראש מספן כוח האדם. בשנת 1980 שוחרר משירות ביטחוני.
ספנות מסחרית
בשנת 1954 הוקמה חברת הספנות של הקיבוץ המאוחד אוניות תרשיש, בשיתוף עם חברת הספנות חברה לשירות ימי עתיד.
בשנת 1960 פורקה השותפות ובעקבות הפירוק הוקמו שלוש חברות של הקיבוץ המאוחד. חברת "אוניות תרשיש בע"מ*, כבעלת האניות, חברת "סלע" - שירותי ים בע"מ אשר פעלה כסוכנות ימית של "תרשיש" וחברת "יורדי ים", האחראית על ציוות האניות וטיפול בצוותים.
רתם מונה למנהל חברת "סלע" וניהל אותה עד שנת 1970 כאשר התמזגה עם חברת צים. רתם חזר לשדות ים והחל ללמוד כלכלה והיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. תוך כדי הלימודים שימש כיועץ בחברת "צים" וניהל את המפעלים הכלכליים של הקיבוץ המאוחד.
בשנת 1974, לאחר מותו הפתאומי של משה קשתי, נתמנה רתם למנכ"ל "צים". התקופה בה ניהל את החברה הייתה רצופה אתגרים ומשברים: השפל העולמי בספנות, עליית מחירי הדלק בעקבות מלחמת יום הכיפורים. הפסקת יבוא הדלק מאירן שגרם לחיסול ענף המכליות. שביתות ימאים ושביתות בנמלים ויחד עם זה פיתוח קווים חדשים, קליטת אוניות חדשות ומתמחות. בסוף שנת 1984, סיים רותם את התפקיד ופרש לגמלאות.
בדברי ברכה בכנס 50 שנה לימיה בשדות ים כתב רתם: ”הים הוא איתן טבע בלתי צפוי, והפעילות הימית מחנכת את הנוער להתמודדות עם אתגרים קשים וסכנות. הוא מחנך לאחריות, עבודת צוות, אך גם לעצמאות.”[3]
תפקידים מאוחרים
יהודה רותם ברציף נמל הדיג בקישון 1993יהודה רתם מארח את ידידו פאפאווסיליו פרודורמוס בישראל
לאחר סיום תפקידו כמנכ"ל צים בשנת 1984 חזר רתם לשדות ים כרז כלכלי והתמקד בסיום הקמת מפעל אבן קיסר שדות ים.[4] והביא אותו להצלחה אך ספג ביקורות מועדה בראשות פרופ' יורם קרול שחקרה את מצב הקיבוץ. אך לאחר תקופה קצרה הכירו בהצלחתו והביעו התנצלויות. בשנת 1987 סיים את תפקידו כרז כלכלי של שדות ים ועבד במטעי הבננות.
בשנת 1989 עבר ניהול המפעל לבנו עמיר רותם שביקש ממנו לסייע וגייס אותו כמנהל יצוא של אבן קיסר. רתם שכבר גר אז בחיפה נענה לבקשה הגיע כל יום למפעל והניח יסודות לפעילותו הנרחבת של מפעל אעבן קיסר בשוקי העולם.
מעגן הדיג בקישון
בשנת 1993 החליטה רשות הנמלים לקדם את מעגן הדיג בקישון שעד אז היה בידי משרד החקלאות. מנכ"ל הרשות שורש לרר, הכיר את רתם אישית ואת יכולותיו ורתם הסכים לקחת על עצמו את הנושא. רתם זכה לאמון מכל הצדדים המעורבים ובעיקר מהעוסקים בדיג. לקח את פרויקט שיקום נמל הדיג בקישון. יכולותיו כמנהל ואיש מסחר בעל ניסיון באו לידי ביטוי.
בין היתר קידם גם את נושא השיט הספורטיבי ויזם את העברת הפעילות לחוף השקט. רתם יזם את קריאת המעגן על שם משה שביט שהיה מנהל אגף הדיג.
פעל כעובד רשות הנמלים עד שנת 2000.[5] גם לאחר שעזב היה קשור לפרויקט היה גאה ושמח בעובדה שלצי הדיג הישראלי יש נמל בית ראוי.
תחביבים
רתם היה קודם כל ותמיד דייג. בנוסף עסק בציור ורישום חוויות.
ציור של יהודה רתם המתאר תיקון רשת דיג בחוף הים במסאווה
יהודה רתם מצייר בביתו בחיפה, 1992.
משפחתו
בתקופת הקמת הקבוצה בקרית חיים פגש את בלה תומשוב שהייתה מדריכת נוער בקריות ובשנת 1940 נישא לה. לזוג נולדו שלושה ילדים: הבכורה חנה בשנת 1945 בשנת 1948 הבת אילת, שאז שוחרר מפרץ אילת והחלה להיבנות העיר. ובשנת 1954 הבן עמיר.
מצבה על קברו של יהודה רתם בבית העלמין בשדות ים
בשנת 1980 נפטרה בלה רתם לאחר מחלה ממושכת. בקיבוץ הכיר את דבורה פלדמן ואיתה יש לו בן יאיר ניר. בדצמבר 1981 נישא ליעל תומשוב בת אחותה של אשתו בלה ולאחר מספר שנים עברו לחיפה.
בינואר 2007 חלה רתם וב-27 לחודש נפטר. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ שדות ים.
