עקבתי אחרי עוזי וייל, שפרסם קטעים שלו מ'השער האחורי' בעיתון 'העיר' [...] גיליתי את וייל כי הוא כתב הקדמות לספרים של יורם קניוק. הייתי בשוק, פלטפורמה שמיועדת לעדכן אנשים מה שלומי יכולה בעצם להיות כמו 'במה חדשה'. שאמרתי: פאק איט, למה שלא אכתוב מה שארצה לכתוב? מי שרוצה לקרוא אותי - יגיע. וזה מה שעשיתי.
במקביל לכתיבה בפייסבוק החל גזבר לפרסם בבלוג אישי בשם "הכריכה האחורית".
בפברואר 2020יצא לאור ספרו הראשון, "ופלים לימון", אסופה של 21 סיפורים קצרים ונובלה אחת. את הספר ערך אסף שור, והוא יצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים. בביקורת בעיתון "הארץ" כתבה תמר רותם כי הספר ”מציג קול רענן, שפותח צוהר לחברה הדתית כפי שלא הכרנו בספרות הישראלית”, אך ציינה כי ”נראה שריבוי הסיפורים אינו מיטיב עם הספר והיה מקום לנפות חלק מהם, שלפעמים חוזרים לאותם נושאים”.[1]
בדצמבר 2021 החל לכתוב טור זוגי עם רעייתו, מרב פניגשטיין־גזבר, בירחון "נשים". בשנת 2022 פרסם שני סיפורים בהמשכים בשם "כל המשפחות המאושרות" ו"ימי מילואים" באתר האינטרנט של מקור ראשון.[2]
במרץ 2022 יצא לאור ספרו השני, "סיפור; הגדה", אשר כולל שילוב בין קטעי פרוזה לבין הגדה של פסח וקטעי עיון. את הספר עיצב דוב אברמסון, והוא יצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות. אריאל פייגלין מערוץ 7 כתב כי ”'סיפור; הגדה' הוא לא סתם ספר שקוראים ומניחים בצד, הוא תהליך, שילוב בין טקסט וטקס שכולנו מכירים בעל פה לסיפור שלמעשה הוא הסיפור של כולנו”.[3] יצחק טסלר מ-ynet כתב כי ”הפירושים של גזבר מקוריים, כי הם מייצגים שילוב מרתק בין דתיות לישראליות”.[4] בביקורת בעיתון מקור ראשון כתב צור ארליך:
יהודה גזבר עם ההגדה, רוקם סביבה סיפור טיפוסי של גזבר. כורך יחד את סיפור ההגדה עם סיפור משפחה ועם דברי פרשנות המדביקים ביניהם כחרוסת, ומאכילנו. [...] למרבה השמחה יש תוחלת. זה עובד וזה אמיתי. [...] לא הייתי מציע להסתפק בהגדה הזאת. תפיסת ליל הסדר כמטפורה לשינוי בחיים האישיים עשויה להיות מתנה תרפויטית נאה בפני עצמה, אך לא כאן עיקרו של לילה. אבל מי שזקוק לחוליה של חיבור אישי לחג, וגם מי שמחובר לממדים הגבוהים יותר של פסח אך מבקש לו עוד תבלין, ייצאו נשכרים מהעיון בה.
בכתיבתו עוסק גזבר בסוגיות שונות כמו זוגיות ורווקות, מיניות, שמירת מצוות, הורות, חינוך ונושאים נוספים. בראיון לכתב העת "גרנטה" תיאר גזבר בהרחבה את תהליך הכתיבה שלו, ואמר כי הוא מתחיל ”ממשהו אמיתי, משהו שראיתי ברחוב או שלפחות יש לי תחושה שאני מכיר [...] אני מנסה להבין מה אני רואה, לאן החוויה הזאת יכולה ללכת. אין לי עניין בפתיחות”. בהמשך הראיון אמר כי ”כשמשהו נרגע בדברים אני פשוט עוצר. הדמויות הולכות לישון או יוצאות מהבית, ומבחינתי הסיפור נגמר. [...] אני אוהב משפטי סיום שהם כמו דעיכה שקטה.”[5] המבקר צור ארליך כינה את סגנון הכתיבה שלו "גזבריזם", וכתב כי ”הגזבריזם גורס את גובה העיניים בלשון כמו במהות. גיבורו, ומופת לשונו, הוא האדם הקטן עם פרטי החיים של היומיום”.[6] בכתיבתו הוא מרבה לעשות שימוש בז'רגון המזוהה עם המגזר הדתי לאומי, וכן מתייחס לספרות התורנית.[1][6]
חיים אישיים
גזבר נשוי למרב פניגשטיין־גזבר, מעצבת פנים, ולהם שלשה ילדים. הם גרים בירושלים. בנוסף ליצירתו הספרותית, גזבר־פניגשטיין עוסק בשיווק ובעריכה.
