PROFILPELAJAR.COM

בית יד לבנים
עברית
	בית יד לבנים, חזית דרומית
מידע כללי
סוג	מבנה ציבור
מיקום	באר שבע
מדינה	ישראל
בעלים	ארגון יד לבנים
נגישות	מלאה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1961–1983 (כ־22 שנים)
תאריך פתיחה רשמי	18 באפריל 1983
אדריכל	יוחנן רטנר, מרדכי שושני
קואורדינטות	31°15′00″N 34°47′55″E / 31.24986944°N 34.79863889°E
	יד לבנים
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת באר שבע רגילה) יד לבנים יד לבנים יד לבנים מפת __ באר שבע; [‌למפה דינמית של צפון הנגב‌] מצפון, ממזרח ומערב: __ מועצה אזורית בני שמעון; ממזרח: __ עומר, __ תל שבע; מדרום: __ שגב שלום, __ מועצה אזורית מרחבים

בית יד לבנים הוא מבנה ציבור בבאר שבע, המשמש את ארגון יד לבנים בעיר. הבניין קיבל את ייעודו בשנת 1983 כמבנה המשמש אנדרטה ויד זיכרון לחללי מערכות ישראל. המקום משמש להנצחת החללים, לטקסי זיכרון ולאירועים חברתיים למשפחות ולאורחים.

היסטוריה

בנייתו כבית כנסת

בית יד לבנים נבנה במטרה לשמש כבית כנסת רב-קהילתי שמטרתו לתרום למיזוג העדות והגלויות הרבות בעיר באר שבע. את הרעיון להקמת בית הכנסת העלה ראש העיר, דוד טוביהו בשנת 1959^[1] והשלד הוקם עד שנת 1961 במרכז האזרחי. בית הכנסת היה אמור להכיל 800 מקומות לגברים ועוד 400 מקומות בעזרת הנשים ולכלול בקומת המרתף מוזיאון.^[2]. אדריכלי המבנה היו יוחנן רטנר ומרדכי שושני. בשנים 1962-1963 הושלם הכותרת בראש המבנה, אך עד 1970 לא הונח עליו גג והמבנה לא הושלם. בשנת 1970 הועלה הרעיון ליעד את המבנה ליד לבנים^[3], מכיוון שנטען שקרבתו לציר המרכזי הראשי של העיר, לא התאים כבית כנסת לתושבי העיר, בגלל אי הסכמה לסגור את הציר הראשי למכוניות בשבת. עם זאת, נמשכו המאמצים למצוא מימון להשלמת מבנה בית הכנסת, ואף הגיעה הצעה של נציגים של היהדות הרפורמית להשלים את המבנה^[4].

העברה לארגון יד לבנים

ארגון "יד לבנים" המקומי בבאר שבע, הוקם בעקבות צורך של המשפחות השכולות להנציח את הנופלים מאזור הנגב. בתחילה החזיק הארגון בסניף הנצחה בבניין עיריית באר שבע. בנפרד, קבוצת משפחות שכולות רצו גם הן לקבל מבנה הנצחה שיתן להן מענה. המבנה הועבר ליד לבנים בסוף שנות ה-70. בסוף שנות ה-70 הוחל בהשלמת המבנה לצורך יד לבנים, בעבודות שנעשו על ידי רסקו^[5]. אולם העבודות התקדמו בעצלתיים בגלל בעיות מימון והחלטת הממשלה על הקפאת בנייה^[6]. בינואר 1982 יצאה העירייה במגבית ציבורית לגיוס מימון לבנייה^[7].

ב-18 באפריל 1983 נחנך המבנה כ"יד לבנים"^[8]. ששון בר-צבי, מראשוני באר-שבע היה ראש צוות ההקמה ויו"ר ראשון (בהתנדבות). מיום פתיחת המבנה והפיכתו ל"יד לבנים" הוחלט שהמקום יהווה לא רק אתר הנצחה, אלא גם כמקום לפעילויות תרבותיות ותמיכה למשפחות השכולות.

חלוקת המבנה

בערים רבות בישראל קיים בניין להנצחת חללי צה"ל, הנמצא בשימוש ארגון יד לבנים. המבנה הנמצא בבאר שבע הוא הגדול ביותר בארץ, ולאחריו חיפה וירושלים.
ברחבת הכניסה הראשית למבנה מוצבת אנדרטה, פסל ברונזה שיצרה פאולה עובדיה לזכר ניצולי השואה ולנפגעי הטרור. בכניסה האחורית למבנה מוצבת אנדרטה לזכר פיגוע ההתאבדות הכפול, שאירע בסמוך למקום ב-31 באוגוסט 2004.^[9] בכניסה למבנה ישנו סמל בצורת נר המסמל את נר הנשמה, נר יזכור.

הקירות התוחמים את המבנה עשויים כעין עמודים מצולעים ההולכים וצרים כלפי מעלה ומסתיימים בסדרת גגות, שבהם קבועים החלונות. המקום נמצא בסמוך לבניין עיריית באר שבע, כאשר רחבה גדולה מפרידה ביניהן.

במקום ישנם גופים הפועלים לטיפול בבעיות היומיום בעמותת יד לבנים בשיתוף עיריית באר שבע בסניף ארגון יד לבנים ועובדי העירייה.

קומה ראשונה

קומת הקרקע מיועדת להנצחה. תהליך ההנצחה מבוסס על שבעה תהליכים שמייסדים את המטרה והם: יצירת קשר עם משפחת החלל, איסוף חומר על החלל, יצירת דף קלף של יזכור, יצירת אלבום אישי, הנפקת השם בלוח השיש, הנפקת תמונה בחדר ההתייחדות והנצחה בספרי יזכור.

באולם ההנצחה ישנו מומנט פיסולי הנקרא "שבעה שופרות" ובו יש שבעה שופרות ושבעה ספסלים שהיושבים עליהם יפנו לכיוון קירות שמות הנופלים. הפסל נבנה על ידי האמן נחשון רימר מקיבוץ אורים. השופרות הם סמל מקראי, שבעבר היו משתמשים בו בזמן יציאה למלחמה או במצב שלום. במקרא השופרות מוזכרים ב-17 מקומות. המבנה של בית יד לבנים עמד 10 שנים עד שקבעו שישמש כיד לבנים. בשנת 1997 פורסמה ביד לבנים תחרות לאמני הדרום לעיצוב נר התמיד (בעקבות עודף בתקציב של צה"ל) בנר התמיד הכוונה לנר המנציח לעד את הנופלים. כתוב בתורה "לא תעשה לך פסל ומסכה" ולכן הרצון היה שהאלמנט הפיסולי יתייחס לשמות הנופלים. רימר ראה את השופר אשר נמצא ביד לבנים. השופר במקורות הוא מהסלים העתיקים ביהדות, הוא מהסיפור על עקידת יצחק לאחר שאברהם מוריד את יצחק מן מהמזבח הוא רואה בשיח איל שנלכד את האיל הוא מעלה במזבח במקום יצחק. מהקרנים של האיל נוצרו השופרות. השופר משמש לשלוש מטרות: תרועה משמשת לאסוף את העם או את החיילים, תקיעה הסימן לצאת לקרב, שברים משמעים את השברים לאחר המערכה לזכר הנופלים, ומכאן שאב רימר את הרעיון ליצור בבית יד לבנים אלמנט פיסולי שהשופרות הן המרכז.

תיאור הקומה:

באולם ההנצחה תצוגה מתמדת מימי תקופת בראשית ועד ימינו, תהליך התפתחות העיר באר שבע לאורך התקופות השונות מאז קום המדינה.
עמודים העשויים בזלת שחורה תומכים בכיפה השקופה ועליהם מופיעים שמות החללים שהשתתפו במלחמות הבאות: מלחמת הקוממיות, מבצע קדש, מבצע משה, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור, מלחמת שלום הגליל ומלחמת לבנון השנייה
בפרוזדור המקיף את האולם, המעוטר בחלונות ויטראז' צבעוניים, פינת התייחדות עם הנופלים ובה דפי ההנצחה המסודרים באלבומים גדולים בסדר הא"ב. לכל אחד מהנופלים מוקדש מקום, הכולל תמונה ופרטים ביוגרפיים הרשומים על מגילות קלף. כולם לוחמים שגרו ביישובים בבאר שבע, או ביישובים באזור, לפחות עשר שנים.
חדר התייחדות המכיל אלבומים אישיים של החללים ובהם תמונות הנופלים והסיפור האישי של כל חלל, ביום הזיכרון המשפחות מתייחדות עם הסיפורים שלהן. בחדר נר זיכרון הנדלק למשך חודש על פי התאריך העברי של נפילתו של הלוחם. סך כל הנופלים הוא 570 חללים.
בפרוזדור המקיף את מרכז ההתייחדות תצוגה קבועה המוקדשת לתולדות באר שבע והנגב החל מימים קדומים ועד ימינו אשר חלקם מלווים במוצגים ארכאולוגים.
בקומה ישנו מועדון למשפחות שכולות הפעיל לאורך השנה ובו חוגים שונים כמו יוגה, מחשבים, התעמלות, ציור, קרמיקה, ולימוד שפות. וכן חדר מלאכה לאימהות שם מבצעות עבודות המלאכה. המקום מהווה עבורם מקום מפגש לאורך השנה.

קומה שנייה

בקומה השנייה נמצא אולם האודיטוריום, בו מתקיימים אירועים שונים, כגון מועדני זמר, מסיבות סיום, טקסים, הרצאות, סרטים ועוד. האודיטוריום משמש גם לאזכרות. ישנן גם תערוכות שמשתנות בהתאם לבקשות שונות (של אמנים ושל המשפחות). לאורך השנה מוצגת "תערוכת התנ"ך", הפתוחה לקהל הרחב, של האומן פילוף רטנר אשר תרם למקום ויצר תמונות ופסלים המספרים את סיפורי התנ"ך. במקום מוצגות גם תערוכות מתחלפות.

קומה שלישית

בקומה השלישית אולם ובו 100 מקומות, המשמש לכנסים ואירועים שונים. בקומה זו יש שני משרדים נוספים: האחד רא"ם– ראש ארגון מתנדבים, השני מחלקת קשרי חוץ של עיריית באר שבע וכן "קרן באר שבע לפיתוח העיר".