כתב את עבודת הדוקטור באוניברסיטה העברית בהנחייתו של פרופ' גרשון שקד, שראה בו את תלמידו החשוב ביותר וממשיכו, בנושא: "אמנות הסיפור של אהרון ראובני" בשנת 1989[5]. בשנת 1998, לאחר פרישתו של שקד לגמלאות, מונה שוורץ לראש החוג לספרות באוניברסיטה העברית. בשנת 2000 עבר למחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב והפך אותה לחוג לספרות הגדול ביותר בישראל מבחינת מספר התקנים האקדמיים ומספר הסטודנטים[6]. בשנות ה-90 ערך עם צרויה שלו את כתב העת הספרותי "אפס שתיים", שפסק מלהופיע[7].
שוורץ עמד בראש המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון. הוא ראש מכון הקשרים לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית באוניברסיטה. במסגרת "מכון הקשרים" נערכים מחקרים ארוכי טווח בספרות עברית ומתבצעים פרויקטים מחקריים רבים ועתירי תקציב. כך, למשל, לאחר שמונה שנות עבודה ראה אור בשנת 2014 לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית שמצוי גם במהדורה דיגיטלית. הלקסיקון נערך על ידי יגאל שוורץ וזיסי סתוי, ולקחו בו חלק 138 חוקרי ספרות מישראל, מאירופה ומארצות הברית. כמו כן, ערך את כתב העת "מכאן" לחקר הספרות העברית ואת סדרת הספרים העיוניים "מסה קריטית", והוא עורך שותף של כתב העת האלקטרוני BGU (Israel) Review. שימש כפרופסור אורח באוניברסיטת הרווארד; אוניברסיטת מישיגן, אן ארבור; האקדמיה ההונגרית למדעים, בודפשט; אוניברסיטת דושישה, קיוטו ואוניברסיטת קיימברידג', אנגליה. הרצה בכנסים ובסמינרים מחקריים בעשרות אוניברסיטאות בחמש יבשות, ופרסם עשרות ספרים ומאמרים בעשר שפות.
שוורץ זכה בפרסים, במלגות ובמענקי מחקר רבים: פרס דב סדן (1989); מלגת מחקר מיד יצחק בן-צבי (1990); פרס קרן הזיכרון לתרבות יהודית (1990, 1991); מלגת פוסט-דוקטורט באחוזת ירנטון (Yarnton Manor) באוקספורד (1991-1990); מלגת קרן יגאל אלון (1993-1991); פרס קרן לובין (1996); פרס צ׳רלס וולפסון (1997); פרס האקדמיה ללשון העברית על-שם ג׳ייקוב ארלנד (1998); מענקי מחקר מקרן סקירבול (2009-2003); מענקי מחקר מקרן קיסריה, אדמונד בנימין דה רוטשילד (2009-2003; 2014-2003); מענקי מחקר מהקרן הלאומית למדעים (2008-2004; 2021-2017); פרס שרת החינוך לספר מופת על ספרו ״מה שרואים מכאן״ (תשס״ה); פרס הנשיאה על הישגים מדעיים יוצאי דופן, אוניברסיטת בן-גוריון; פרס ס. יזהר על ספרו ״אמנות הסיפור של אהרן אפלפלד״ (2015). שוורץ כיהן בעשרות ועדות ציבוריות וממלכתיות ובעשרות ועדות לפרסים אקדמיים וספרותיים. הוא הדריך כשישים סטודנטים לתארים מתקדמים בארץ ובעולם, שימש כמופקד הקתדרה לספרות עברית בת זמננו על שם ש״י עגנון, מיסודם של שוחרי אוניברסיטת בן-גוריון בגרמניה (2022-2019). משנת 2009 חבר באקדמיה האירופית למדעים ובשנת 2022 נבחר לפרופ׳ עמית, לכל ימי חייו, בקלייר קולג׳ (Clare College) באוניברסיטת קיימברידג׳.
משנת 2007 משמש שוורץ כעורך בכיר בהוצאת כנרת, זמורה, דביר. בהוצאה זו ייסד, יחד עם מוריה דיין-קודיש ודקל שי שחורי, את הסדרות "רוח צד" ו"רטרו". במהלך עבודתו עברו להוצאה סופרים ידועים מהוצאות אחרות, שעם חלקם עבד בעבר, כדי להמשיך לעבוד איתו, בהם אהרן אפלפלד, גבריאלה אביגור-רותם, סמי מיכאל, מירה מגן, חנה בת שחר, איריס לעאל, רות אלמוג ואחרים. להוצאת ספרים זו עברו גם סופרים אחרים כדי שיערוך אותם, בהם לאה איני, שמעון אדף, ענת עינהר ועוד. גם בהוצאה זו הוא הוציא לאור ספרי ביכורים של סופרים שזכו בהמשך להכרה, כגון הילה בלום, מתן חרמוני, אודי טאוב, ריטה קוגן ואחרים. בנוסף, ערך במסגרת ההוצאה את ספריהם של יהונתן גפן ויוכי ברנדס. בשנת 2019, במקביל לעבודתו בהוצאת כנרת, זמורה, דביר, החל לערוך שתי סדרות פרוזה בהוצאת פרדס. הראשונה "גומחה" (יחד עם מוריה דיין-קודיש ואחר כך עם לי ממן), והשנייה "חיי מדף" (יחד עם לי ממן). עם הסופרים שספריהם ראו אור בסדרות אלה נמנים שמעון אדף, סלין אסייג, איתמר לוי ויוסף לואידור. עד כה ערך שוורץ למעלה משלוש מאות ספרי פרוזה ועיון.
שוורץ נשוי בשלישית, והוא אב לשני בנים ובת מנישואיו הקודמים. עם בתו זהר הוא כתב את ספר הילדים "ממה באמת עשוי הירח" (2010). בעבר התגורר בנווה שלום, והיום הוא גר באופקים.
ספרים שכתב
לחיות כדי לחיות: אהרון ראובני - מונוגרפיה. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1993.
תרגום: The Rebirth of Hebrew Literature, Pegisha - Encounters, Jewish Studies vol. 9, Peter Lang Edition, 2016
תרגום:《希伯来文学的再生》,浙江人民出版社,2022年。
אמנות הסיפור של אהרן אפלפלד, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב / כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2014.
מקהלה הונגרית, כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2014. בעקבות שיחותיו עם הסופרת רות אלמוג על זכרונות הילדות שלו כתבה אלמוג את הסיפור הקצר "גמדים על הפיז'מה", שנכלל בקובץ סיפוריה "תיקון אמנותי" משנת 1993. כעבור עשרים שנה כתב שוורץ את "מקהלה הונגרית", שתחילה מובא בו סיפורה של אלמוג, ולאחריו מופיעה התייחסותו הנרחבת של שוורץ לכל משפט בסיפור זה[14].
מקוננת במכנסי נמר: אמנות הסיפור של צרויה שלו, יחד עם שי צור ונופר רשקס, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב / ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2017[15].
מילת הכבוד של הרחוב - עיונים בשירתו של רוני סומק, עורכים: נועה שקרג'י, יגאל שוורץ, קציעה עלון. תל אביב, הוצאת גמא, 2019.
תומר לויסמן, בשדה הקרב של הזיכרון. עורך: יגאל שוורץ, הוצאת כנרת, זמורה, דביר, 2020.
נורית גרץ, מה שאבד בזמן. עורכים: שלומציון קינן ויגאל שוורץ, הוצאת כנרת, זמורה, דביר, 2020.
ספר לכבודו
חביבה ישי, חנה סוקר-שווגר, חיים וייס ומוריה דיין-קודיש (עורכים), מן הפרדס: פואטיקה, היסטוריה, מיתולוגיה - מחקרים מוגשים ליגאל שוורץ, חיפה ובאר שבע: פרדס ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מכאן: כתב-עת לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית כד (מאי 2023).