PROFILPELAJAR.COM

יאניס וארופאקיס
Ιωάννης Βαρουφάκης
לידה	24 במרץ 1961 (בן 63); אתונה, ממלכת יוון
שם לידה	Ιωάννης Γεωργίου Βαρουφάκης
ענף מדעי	כלכלה, תורת המשחקים
מקום לימודים	אוניברסיטת אסקס; אוניברסיטת ברמינגהאם; Moraitis School ;
מוסדות	אוניברסיטת אתונה (2000); אוניברסיטת סידני (1989–2000); Valve (2012–2013); אוניברסיטת מזרח אנגליה; אוניברסיטת טקסס באוסטין ;
בן או בת זוג	Danae Stratou
	www.yanisvaroufakis.eu

יאניס וארופאקיס (ביוונית: Γιάνης Βαρουφάκης; ‏ נולד ב-24 במרץ 1961) הוא כלכלן יווני, פרופסור ומרצה שחיבר מספר ספרים ומאמרים שפורסמו בערוצי תקשורת רבים. וארופאקיס כיהן כשר האוצר של יוון, החל מ-27 בינואר 2015 ועד לחודש יוני באותה השנה, כשהודיע על התפטרותו לאחר משאל העם ביוון. תחומי עיסוקו הם תורת המשחקים, מקרו כלכלה, כלכלה פוליטית, פוסט-קפיטליזם והתמחות ביחסי הכוחות בכלכלה העולמית בכלל והאירופאית בפרט.

בפברואר 2016 הוא השיק את תנועת דמוקרטיה באירופה 2025 (DiEM25), תנועה פוליטית פאן-אירופית. במרץ 2018 הוא הקים את MeRA25, "הזרוע האלקטורלית" של DiEM25 ביוון^[1]. בבחירות לפרלמנט היווני בשנת 2019, MeRA25 הייתה המפלגה השישית בגודלה, וזכתה בתשעה מושבים, כאשר ורופאקיס עצמו חזר להיות חבר פרלמנט.

בדצמבר 2018 השיק וארופאקיס את התנועה הפרוגרסיבית הבינלאומית יחד עם הסנטור האמריקאי ברני סנדרס.

ביוגרפיה

וארופאקיס נולד באתונה, לגאורגיוס ואלני ורופאקיס. אביו היה יווני מצרי (אך מקורה של משפחתו ברת'ימנו שבכרתים), שהיגר מקהיר ליוון בשנות הארבעים, בעיצומה של מלחמת האזרחים ביוון. יום אחד הוא עוכב על ידי המשטרה וביקש לחתום על הצהרה של הוקעת הקומוניזם. בתגובה הוא אמר: "תראה, אני לא בודהיסט, אבל לעולם לא אחתום על גינוי לבודהיזם". לכן שהה כמה שנים בכלא באי מקרוניסוס, ששימש ל-״חינוך מחדש״ של אנשים שלחמו בצד הקומוניסטי במלחמת האזרחים. לאחר ששוחרר בשנת 1950, הוא סיים את לימודיו באוניברסיטה ומצא עבודה כעוזרו האישי של הבעלים של הליבורגיקי, יצרנית הפלדה הגדולה ביוון. נכון ל-2020, בגיל 90, הוא משמש כיו"ר מועצת המנהלים של הליבורגיקי. אמו של ורופקיס הייתה סטודנטית בבית הספר לכימיה של אוניברסיטת אתונה בזמן שפגשה את גאורגיוס. באמצע שנות השבעים אלני וארופאקיס הפכה לפעילה של איגוד הנשים של יוון, שקידם שוויון מגדרי והוקם על ידי חברי התנועה הסוציאליסטית הפאן-הלנית. אלני נבחרה לסגנית ראש עיריית פלאיו פלירו שנים ספורות לפני מותה בשנת 2008.

ורופאקיס היה בן שש בזמן ההפיכה הצבאית באפריל 1967 והקמת המשטר הצבאי ביוון. מאוחר יותר אמר ואופאקיס כי החונטה הצבאית "הראתה לו את המשמעות של להיות לא חופשיים, ובמקביל, להיות משוכנע שאפשרויות ההתקדמות והשיפור הן אינסופיות". החונטה קרסה כאשר ורופאקיס היה בבית הספר התיכון. כאשר ורופקיס סיים את לימודיו התיכוניים ב-1976, חשו הוריו כי מסוכן מדי עבורו להמשיך את לימודיו ביוון, לכן הוא עבר לבריטניה בשנת 1978 ולמד באוניברסיטת אסקס. "הדחף הראשוני שלו היה ללמוד פיזיקה" אך הוא החליט ש-"שפת השיח הפוליטי היא כלכלה", לכן הוא נרשם לתואר בכלכלה. לאחר מספר שבועות של הרצאות, עבר ללמוד תואר במתמטיקה. בזמן שהיה באוניברסיטת אסקס הוא הצטרף למגוון ארגונים פוליטיים.

קריירה אקדמאית

בשנת 1981 השלים תואר שני באוניברסיטת בירמינגהם ואת תואר הדוקטור שלו בכלכלה קיבל ב-1987 מאוניברסיטת אסקס באנגליה. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בניתוח שביתות עובדים בארצות הברית ובריטניה באמצעות מודלים מתורת המשחקים. ב-1989 היה חוקר-עמית באוניברסיטת קיימברידג'. בין השנים 1989 ל-2000 שימש כמרצה בכיר בחוג לכלכלה של אוניברסיטת סידני. בשנת 2000 שב למולדתו, התמנה למרצה לתאוריה כלכלית באוניברסיטת אתונה וייסד תוכנית ללימודי דוקטורט בכלכלה.

מינואר 2013 ועד ינואר 2015 לימד באוניברסיטת טקסס באוסטין.

פעילות ציבורית וחוץ-אקדמית לפני תפקידו כשר אוצר

בין ינואר 2004 לדצמבר 2006 שימש כיועץ לראש ממשלת יוון יורגוס פפנדראו.

במרץ 2012 גייס גייב ניוול, מייסד חברת Valve, את וארופאקיס על מנת שישמש יועץ כלכלי לפתרון בעיות מאזן התשלומים בתוך העולמות הווירטואליים שמפעילה החברה על גבי פלטפורמת סטים. וארופאקיס, שעבד בחברה כשנה, חקר במקביל גם את שיטת הניהול הייחודית שלה, החסרה מבנה ארגוני היררכי וביקש לראות האם וכיצד ניתן לאמצה לארגונים אחרים.

מאמריו וניתוחיו של וארופאקיס, בעיקר סביב כלכלת האיחוד האירופי, כלכלת יוון ומשבר החוב של יוון, התפרסמו במגוון אמצעי תקשורת, בהם CNN, BBC, בלומברג ועוד. ב-2008, בעקבות משבר החוב, פתח את הבלוג הכלכלי שלו, yanisvaroufakis.eu שהוקדש להצעת פתרונות רציונליים למשבר החוב האירופי והיווני. הבלוג הפופולרי היה גם בסיסם של חשבונות טוויטר ופייסבוק פעילים^[2].

את עיקר תפיסתו, שביטאה התנגדות עזה לפתרונות שהציע האיחוד האירופי ליוון, סיכם בריאיון לבלומברג בראשית ינואר 2015:

היעד העיקרי שלנו הוא להשיב רציונליות לדיון בנושא הבעיה היוונית. ב-2010, למרבה הצער, יוון נכנסה לחדלות פרעון. כיצד התמודדה הנהגת אירופה, גאון הדור, עם הבעיה? באמצעות מתן ההלוואה הגדולה בתולדות האנושות למדינה הכי פחות נזילה, בתנאי צנע שבדיוק מתמטי מדהים צמצמו את התל"ג – ממנו צריך יהיה להחזיר את כל החובות, הישנים והחדשים – בכרבע. אין פלא אם כך שיוון נותרה בכותרות... לוקחים כמות אדירה של כסף ומפילים אותו על מדינה חדלת פרעון, רק מעמיקים בכך את פשיטת הרגל ומושכים אותה אל העתיד... המטרה שלנו היא לשים קץ למעגל אכזרי זה, שיש לו השלכות חמורות על אירופה כולה וטחן לעפר אומה גאה שלמה בדרום מזרח אירופה.

— theMarker^[3]

במקביל לפעילות הנדרשת מול האיחוד האירופאי הדגיש וארופאקיס שהתרופה לחולייה של הכלכלה היוונית הוא פירוק האוליגרכיה, המורכבת מהטייקונים ששולטים במגזר העסקי ואמצעי התקשורת ודרכם בממשלה^[4].

פעילות פוליטית

במפלגת סיריזה

לקראת הבחירות הכלליות ביוון, שנערכו בינואר 2015, הצטרף וארופאקיס למפלגת סיריזה בראשותו של אלכסיס ציפראס. בראשית ינואר 2015 הודיע וארופאקיס לקוראי הבלוג שלו על כניסתו לפוליטיקה פעילה משום ש"מגיעה העת שבה כדי לשמור על רלוונטיות, על חשיבה ביקורתית להפוך לפעולה פוליטית ישירה. מעולם לא התכוונתי להיכנס למשחק הבחירות. מאז שהחל המשבר, טיפחתי את תקוותי לשמור על דיאלוג פתוח עם פוליטיקאים הגיוניים ממפלגות שונות. אך תוכניות החילוץ מנעו אפשרות של שיח פתוח שכזה"^[3].

בבחירות, שנערכו ב-24 בינואר, זכתה "סיריזה" בניצחון סוחף^[5]. וארופאקיס היה לחבר פרלמנט ב-25 בינואר וימיים לאחר מכן הוכרז כשר האוצר של יוון. הוא הודיע שהוא מתנגד בלתי מתפשר לתוכנית הצנע שנכפתה על יוון ויילחם להשיג הסדר חוב חדש למדינה. בנוסף הציע תוכנית חלופית לתוכנית ההרחבה הכמותית של הבנק המרכזי האירופי. במקום לקנות איגרות חוב של ממשלות, שהכסף של הבנק ישמש למימון פרויקטי השקעה שימריצו את כלכלת היבשת^[6].

הממשלה החדשה ביקשה לנהל משא ומתן על הארכת הסכם ההלוואות שלה, אשר אמורה להסתיים ב-28 בפברואר 2015^[7]. ב-4 בפברואר 2015, הסיר הבנק המרכזי האירופי את הערבות על מכשירי חוב סחירים שהונפקו או הובטחו במלואם על ידי יוון, שעד אז אפשרו לבנקים היוונים ליהנות מנזילות זולה^[8]. כתוצאה מהחלטה זו נאלצו הבנקים היוונים, שכבר היו במצב קשה, להיות תלויים בסיוע חירום לנזילות, אשר היה יקר משמעותית ממימון רגיל של הבנק המרכזי האירופי. הוא אמר ש"כולם ידעו שזה אולטימטום: או שעל יוון להגיע להסכם תוך מספר ימים או שהיא תצטרך להתמודד עם בעיות בנקאיות חמורות מאוד. וארופאקיס הוביל משא ומתן זה קבוצת הנושים ועם קרן המטבע הבינלאומית. ב-20 בפברואר, הושג הסכם להארכת "מנגנון ההלוואה היווני" לארבעה חודשים, עד ליום 30 ביוני 2015, תקופה של ארבעה חודשים שבמהלכה היה אמור להיות משא ומתן על הסכם חדש^[9].

לאחר שבועות רבים של משא ומתן שבמהלכו ממשלת יוון, לעיתים קרובות כנגד עצתו של וארופאקיס, הסכימה לוויתורים רבים לטרויקת המלווים של יוון, שום הסכם לא נראה באופק^[10]. אחת הסיבות הייתה שלחברי הטרויקה לא היה תפקיד אחיד. לדוגמה, קרן המטבע הסכימה עם דרישתה של ממשלת יוון להנפיק חוב ציבורי חדש, כך שניתן יהיה להחזיר אותו לארוך זמן ארוך יותר, בעוד שהנושים ימחקו חלק מהחוב, ואילו שרי האוצר החזקים באירופה (למשל בגרמניה) סירבו לכך משום שלא רצו למחיקה. סיבה נוספת לכאורה הייתה שכאשר התקרבו הבחירות בספרד, באירלנד ובפורטוגל, פוליטיקאים שונים באיחוד האירופי לא רצו לראות את הממשלה הרדיקלית החדשה של יוון מצליחה^[11].

ב-25 ביוני 2015 הועמד לוארופאקיס אולטימטום טרויקת המלווים של יוון. שכלל הצעה פיסקלית, תוכנית לרפורמה כלכלית ונוסחת מימון שוארופאקיס, ממשלתו וכמה שרי אוצר אחרים אירופים אחרים, חשבו שהיא לא מעשית. למחרת קרא ראש ממשלת יוון, אלכסיס ציפראס, לקיים משאל עם על ההצעה ב-5 ביולי^[12]. וארופאקיס ניהל קמפיין ציבור להצבעה נגד הצעת הסדר החוב, נגד קמפיין תמיכה בעד ההסכם שרוב התקשורת ביוון ניהלה. כדי להבהיר את עמדתו, הצהיר בטלוויזיה כי יתפטר מתפקיד שר האוצר אם היוונים יצביעו 'בעד'. תוצאות ההצבעה היו 61.5 אחוזים מהדהדים נגד ההסכם. וארופאקיס הצהיר בשידור טלוויזיה, זמן קצר לאחר הכרזת התוצאה, כי הממשלה נחושה לכבד את המנדט החדש הזה להסכם אחר עם נושיו. עם זאת, כמה שעות לאחר מכן התפטר. למחרת הסביר כי החליט להתפטר במהלך פגישה עם ראש הממשלה בליל משאל העם, במהלכו גילה כי ראש הממשלה, במקום להיות לפעול לפי משאל העם ולנהל משא ומתן חדש עם הנושים, הוא הצהיר בפני וארופאקיס כי החליט להסכים לתנאי הטרויקה. משלא היה מוכן לחתום על מסמך "כניעה" שכזה, בחר להתפטר^[13].

לאחר התפטרותו קיים וארופקיס ראיון נרחב עם כתב העיתון ניו יורקר ובו חשף את פעילותו מאחורי הקלעים בתקופת כהונתו. בין היתר חשף את קיומה של קבוצת חשיבה בה היה שותף גם הכלכלן האמריקאי ג'יימס גלבריית, אשר תכננה נתיב נסיגה למטבע עצמאי, אם תדחק יוון אל מחוץ לגוש היורו. נתיב זה היה מבוסס על מערכת אמצעי תשלום אלקטרוניים^[14].

תנועת דמוקרטיה באירופה 2025

לאחר התפטרותו ממשרת שר האוצר השיק וארופאקיס תנועה פוליטית חדשה בשם "תנועת דמוקרטיה באירופה 2025" (DiEM25) במטרה לשנות את האיחוד האירופי ולהפוך אותו לשקוף, שוויוני ודמוקרטי יותר^[15]. וארופאקיס גייס לתנועה אקטיביסטים מרחבי היבשת, כאשר את הוועד המנהל והמייעץ שלה שיבץ באנשי רוח בהם המפיק בריאן אינו, הפילוסוף סלבוי ז'יז'ק, במאי הקולנוע קן לואץ', מעצבת האופנה ויויאן ווסטווד, הסופרת אליף שאפאק ומייסד ויקיליקס ג'וליאן אסאנג'. אחת מפעולותיה הראשונות הייתה הובלת קמפיין ארוך ברחבי בריטניה במטרה לשכנע את אזרחיה להישאר באיחוד ולא לתמוך בפרישה ממנו בחודשים שלפני ה"ברקזיט", משאל העם שהוביל לפרישת בריטניה מן האיחוד האירופאי ביוני 2016^[16]. בין מטרותיה של התנועה היא הסדרת שורת הסכמים נוספים למטבע היורו שיחלקו את הכוח הכלכלי והפוליטי בצורה הוגנת יותר בין מדינות האיחוד - תוך הדגשה של שמירה על היכולת של אזרחי המדינות השונות לשלוט בכלים דמוקרטיים במדינותיהם^[17].

DiEM25 מבקשת להיות המפלגה הפוליטית הפאן אירופית הראשונה, ובמאי 2017 החלה לדון בהקמת מפלגה שתתמודד בבחירות לפרלמנט האירופי בשנת 2019. תחילה נקרא המפלגה שהוקמה "האביב האירופי", ובבחירות עצמם התמודדה בשם DiEM25 וחלה להקים סניפים מקומיים ברחבי אירופה. וארופאקיס החליט להתמודד באזור בחירה בגרמניה כדי להדגיש את האופי הפאן אירופי של המפלגה. לצורך כך נרשם כתושב ברלין ועבר להתגורר בעיר למשך חצי שנה (על פי החוק הגרמני כל תושב גרמניה שהוא שאזרח מדינה החברה באיחוד האירופי יכול להגיש את מועמדתו). עם זאת בבחירות שנערכו במאי 2019 הוא הצליח להיבחר לפרלמנט האירופי^[18].

וארופאקיס התמודד בבחירות לפרלמנט היווני בדצמבר 2019, מטעם הסניף היווני של המפלגה שזכה בשישה מושבים.

מבחר מספריו

בעברית

המינוטאור הגלובלי, תרגמה יסמין הלוי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2021
שיחות עם בתי על כלכלה, תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת שוקן, 2016

באנגלית

Economic Indeterminacy: A personal encounter with the economists' most peculiar nemesis. London and New York: Routledge, 2013 ISBN 0415668492
The Global Minotaur: America, the True Origins of the Financial Crisis and the Future of the World Economy. Zed Books, 2011
Modern Political Economics: Making sense of the post-2008 world. London and New York: Routledge, 2011 (with Joseph Halevi and Nicholas Theocarakis)
Game Theory: A critical text. London and New York: Routledge, 2004 (with Shaun Hargreaves-Heap)
(ed.): Game Theory: Critical Perspectives. Volumes 1–5, London and New York: Routledge, 2001
Foundations of Economics: A beginner's companion. London and New York: Routledge, 1998
Game Theory: A critical introduction. London and New York: Routledge, 1995 (with Shaun Hargreaves-Heap)
Rational Conflict. Oxford: Blackwell, 1991
(ed.): Conflict in Economics. Hemel Hempstead: Harvester Wheatsheaf and New York: St Martin's Press, 1990 (with David P. T. Young )
Adults in the Room: My Battle with Europe's Deep Establishment, Bodley Head, 2017^[19]