יאן דיסמאס זלנקה (בצ'כית: Jan Dismas Zelenka, הידוע גם בשם יוהאן דיסמאס זלנקה, 16 באוקטובר 1679 - 23 בדצמבר 1745) היה מלחין צ'כי מתקופת הבארוק. זלנקה ניגן בוויולונה, הגדול והנמוך במשפחת הוויול, מקביל לקונטרבס במשפחת הכינור בקבוצת כלי הקשת.
חייו
זלנקה נולד בלונוויצה פוד בלאניקם, עיר שוק קטנה דרומית-מזרחית לפראג במה שהייתה אז בוהמיה. אביו היה מנהל בית ספר, מנצח מקהלה ונגן עוגב בכנסייה המקומית ויש להניח, שהיה מורו הראשון של יאן דיסמאס. אין עוד מידע ודאי על שנותיו הראשונות של זלנקה. כנראה למד מוזיקה במרכז פראג, בקולג' ישועי בשם קלמנטינום. בין השאר היה תלמידו של אנטוניו לוטי.
ידוע, שזלנקה עבד בשירותו של הבארון הארטיג, המושל הקיסרי שישב בפראג, לפני שהיה לנגן ויולונה בתזמורת המלכותית של דרזדן בסביבות 1710. הוא למד קונטרפונקט בווינה אצל יוהאן יוזף פוקס משנת 1715 וחזר לדרזדן ב-1719. פרט לביקור בפראג ב-1723 כדי להשתתף בביצוע האופרה של פוקס, Constanza e Fortezza, נשאר תושב דרזדן עד מותו. לא ברור, אם נסע אי פעם לוונציה או נאפולי, אבל יש ראיה עקיפה המרמזת לכך בשנות וינה שלו.[1]
לאחר סגירת האופרה של דרזדן בשנת 1720, עבר הדגש המוזיקלי אל הקאפלה המלכותית. בתקופה הראשונה של זלנקה בדרזדן עבד עם הקאפלמייסטר, יוהאן דויד הייניכן וריסטורי על איסוף ועריכת מוזיקה לשימוש הקאפלה המלכותית. יצירות חשובות של זלנקה מראשית התקופה זו כוללות קובץ של שש סונאטות (מס' 181 ברשימת יצירותיו) ויצירות לשבוע הקדוש (53 ו-56-55 רי"ז). בשנת 1723 הזמין אצלו הקולגיום קלמנטינום את ה"Melodrama de Sancto Wenceslao" מס 175 רי"ז) לחגיגות שנערכו בפראג לרגל הכתרת קארל השישי ואליזבת כריסטין למלך ומלכת בוהמיה. דין וחשבון ב- Literae annuae Collegii Societatis IESU Pragae ad S. Clementem ad annum 1723 מציין את ההצלחה הגדולה שנחלה ההופעה, בבימוי זלנקה עצמו, ב-12 בספטמבר 1723, בנוכחות הזוג הקיסרי.[2]
על אף התפוקה הגדולה של מוזיקת קודש ווקאלית במחצית השנייה של שנות העשרים של המאה ה-18, נשאר זלנקה במעמד של נגן מדרג בינוני. בהדרגה נטל עליו את חובותיו של הייניכן ככל שבריאותו של זה הלכה והתרופפה. אחרי מות הייניכן בשנת 1729, הציג זלנקה את מועמדותו למשרת הקאפלמייסטר היוקרתית. המשרה ניתנה לא לו אלא ליוהאן אדולף האסה. ב-1735 הוכתר זלנקה בתואר מלחין הכנסייה.[3][4]
זלנקה מת בדרזדן ב-1745. היצירות שכתב בשנותיו האחרונות לא הגיעו לכלל ביצוע בתקופת חייו. אחדות מהן תוארו, בפי המוזיקולוג קולהאסה, שהתמחה ביצירות זלנקה, כבעלות "כוח של חזון".
יצירותיו
רוב יצירותיו של זלנקה היו כנסייתיות. הן כללו שלוש אורטוריות, 21 מיסות ועוד מספר רב של יצירות קודש שונות. זלנקה ייחס חשיבות רבה לייצוג הטקסט באמצעות המוזיקה והביטוי המוזיקלי שלו מקורי ביותר. רבות מיצירותיו התזמורתיות והווקאליות של זלנקה הן וירטואוזיות ותובעניות. המוזיקה שלו לכלי בס מצטיינת בתובענותה, העולה בהרבה על זו שמציגים מלחינים אחרים בני תקופתו. ראויות לציון גם הדרישות ה"אוטופיות" (כפי שהגדיר אותן היינץ הוליגר) שזלנקה מציב לנגן האבוב בטריו סונאטות שלו.
יוהאן סבסטיאן באך רחש כבוד רב לזלנקה, כפי שאפשר ללמוד ממכתב של בנו, קרל פיליפ עמנואל באך, אל י. מ. פורקל, מיום 13 בינואר 1775, המסביר אולי את שאיפתו של באך להוציא מתחת ידיו מיסה קתולית (המיסה בסי מינור) בשנותיו האחרונות. גם אחרים מבני תקופתו, בהם טלמן, התפעלו מן המוזיקה שלו ובעיקר מאמנותו הקונטרפונקטית. ביצירות כנסייתיות קטנות וגדולות ניכרת השפעתם של מלחינים מדור מונטוורדי במאפיינים המבניים ובשימוש בקנטוס פירמוס ואוסטינטו. רבים מן המזמורים מסתיימים בפוגה כפולה. במיסות האחרונות משתלבים פרקי מקהלה גדולים עם ריטורנלי עזי מבע, אריות בסגנון גאלאנט ומקהלות ללא ליווי בסגנון ארכאי. כושר המצאה רתמי (השואב אולי ממוזיקת עם בוהמית) מתאפיין בהקבצות לא-סימטריות של תיבות, שימוש תכוף בטריולות ועוד. כן מרבה זלנקה להשתמש במוטיבים וסקוונצות הרמוניים ובמעברים בין סולמות מז'ור ומינור מקבילים ועוד. במשך שנות יצירתו הושפע זלנקה מלוטי, מפוקס ומהאסה[5]
בטעות סברו, שרבות מן הפרטיטורות החתומות של זלנקה הושמדו בהפצצה על דרזדן בפברואר 1945. הפרטיטורות, מכל מקום, נמצאו בספרייה מצפון לנהר ולא בקתדרלה הקתולית. נכון שאחדות מהן נעלמו, אבל דבר זה קרה מן הסתם במשך שנים רבות ומדובר בחלק קטן בלבד מן הפרטיטורות ששרדו.
בשנות הששים של המאה ה-20 התחדש העניין במוזיקה של זלנקה וחלה עליה ברורה בהשמעת יצירותיו - כפי שמעיד מספר ההופעות החיות שנערכו בשנים האחרונות במקומות שונים ורחוקים זה מזה באירופה, כמו קופנהגן וגלאזגו. זאת בדומה למעמדו של יוהאן סבסטיאן באך שזכה לכבוד הראוי לו רק במאה ה-20, הודות למאמצים שעשו במאה ה-19 מלחינים כמו מנדלסון ומאהלר. נראה שגם יאן דיסמאס זלנקה מתגלה כמלחין רב-חשיבות מתקופת הבארוק.
רשימת יצירות נבחרת
- שש טריו סונאטות (1, 2, 4, 5, ו-6 כתובות לשני אבובים, בסון ובסו קונטינואו, ואילו בשלישית מחליף כינור את האבוב השני; כולן ממוספרות כ-181 (רי"ז).
- יצירות אינסטרומנטליות אחרות (מספר 182-190 ברי"ז)
- Lamentationes Jeremiae Prophetae ("קינות הנביא ירמיהו").
- Die Responsorien zum Karfreitag ("מענים ליום שישי הטוב").
- יותר מ-20 מיסות (מספר 1 - 21 ברי"ז), חלקן חסרות וכמה מפרקיהן, Missa Purificationis, Missa Sanctissimae Trinitatis, Missa Votiva, Missa Dei Patris, Missa Dei Filii, and Missa Omnium Sanctorum, רי"ז 16 - 21) נמנים עם מיטב יצירותיו.
- עשר תפילות, הכוללות 2 מזמורי שבח (Litaniae Lauretanae) מספרי 151 ו-152 ברי"ז).
- ארבע תפילות אשכבה (רקויאם (שאחת מהן (45 רי"ז) רק מיוחסת לזלנקה.
- חמישים ושלושה מזמורי תהילים, כמה מהם חסרים.
- Sub olea pacis et palma virtutis - מלודרמה של הקדוש ונצ'סלאו.
- I Penitenti al Sepolcro del Redentore - אורטוריה.
- Il serpente di bronzo - אורטוריה.
- Officium Defunctorum מספר 47 ברי"ז.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
.svg){kind=logo}
