אחד ממגדליה הפינתיים של טירת קוסישלט משפחת קוסירישום של טירת קוסי בידי ויולה לה דוק. במרכז הטירה מתנשא הדונז'ון העצום. כך נראתה הטירה לפני פיצוצה ב-1917ציור מים של טירת קוסי, סביבות 1820חתך של הדונז'ון הגדול שהיה בטירת קוסיהריסות הדונז'ון בטירת קוסי
הטירה מסווגת כאתר מורשת מאז 1862 והיא שייכת למדינת צרפת. ב-1917 הוחרבה הטירה על ידי הצבא הגרמני.
היסטוריה
האזכור הראשון של מצודת קוסי מתוארך לשנת 920 לספירה. הֶרְוֶה, הארכיבישוף של ריימס, הקים אז את המבנים הפרימיטיביים הראשונים של הטירה והכנסייה והקיפם בחומה, במטרה להגן עליהם מפני תקיפות הנורמנים, שפלשו לעמק האואז. תושבי הכפר שלמרגלות הטירה בקשו למצוא מקלט בין חומותיה, והקימו את העיר "קוּסי-לֶה-שָאטו". הכפר התחתון כונה "קוסי-לה-וִיל".[1]
בשנת 975 העניק אודֶרִיק, ארכיבישוף ריימס, את השטח לאדם בשם הרוזן מאֶד, שהיה לאדון הראשון של קוסי.
ב-1059 אובְרִי דה קוסי הקים את המנזר הבנדיקטיני בנוז'ן, למרגלות הגבעה.
יורשו של אוברי, אֶנְגֶרָן הראשון, יצא עם בנו, תומאס דה מרל, למסע הצלב הראשון, במהלכו הותקפו, יחד עם עוד חמישה בני לוויה, בידי קבוצת מוסלמים, בעת שנשקם לא היה בידיהם. אחד מבני קוסי "בלא היסוס הסיר מעליו את אדרת הארגמן, ששוליה היו מעוטרים בפרוות סנאים, קרע אותה לשש פיסות על מנת שישמשו כדגלי לוחמיו, וכשהם מצוידים בנשק זה בלבד הסתערו על המוסלמים והשמידו אותם."[2] לזכר המאורע נקבע מגן המשפחה, שסמלו שישה פסים אופקיים בצבעי אדום, כחול ולבן ("רצועות שש, פרוות סנאים וארגמן").
תומאס השליט שלטון טרור ואלימות ואף נודה בידי הכנסייה. בנו, אנגרן השני ונכדו, ראול הראשון, מתו במסעי הצלב השונים. אלמנתו של ראול מכרה ב-1197 כתב חירות לעיירה קוסי-לה-שאטו, שהעניק לה זכויות של קומונה חופשית.
אנגרן השלישי, המכונה "הגדול", הרחיב, שיקם ובנה את המצודה ואת הדונז'ון שבמרכזה. החורבות שמצויות כיום באתר הם שרידי המבנים שבנה. גם אנגרן השלישי נודה מהכנסייה לאחר שנלחם במחוז של הכנסייה באזור ריימס ופרץ את שערי הקתדרלה שלה. לאחר שזכה למחילה בשנת 1219 פנה לבניית המצודה. זו נבנתה מתוך ציפייה למערכה נגד מלך צרפת, לואי התשיעי ("הקדוש"), שאנגרן השלישי קרא תיגר על שלטונו.
המצודה, שבנייתה החלה בשנת 1223, נבנתה תוך שבע שנים בלבד (בתקופה בה בנייה ממוצעת של קתדרלה נמשכה בין 50 ל-150 שנים). בפרק זמן זה נבנו גם הביצורים ומערכת סבוכה של מבנים תת-קרקעיים, וכן הדונז'ון (donjon) העצום, שהזדקר מלב המצודה והיה המבנה האדיר מסוגו שנבנה בימי הביניים. קוטרו היה 27 מטרים וגובהו 54 מטרים, וניתן היה לאכלס אותו באלף איש בעת מצור.[3]
שטח המצודה היה למעלה משמונה דונמים. ארבעה מגדלים פינתיים הוקמו בקצות הגבעה, כל אחד בגובה של 27 מטרים ובקוטר של 19 מטרים. הכניסה למתחם הייתה דרך שער מבוצר בסמוך לדונז'ון. אנגרן השלישי העסיק כ-800 סתתים בבניית הטירה, בנוסף לחוצבים וסבלים רבים שהעבירו את אבני הבנייה מהמחצבה אל הגבעה, ועוד כ-800 בעלי מלאכה נוספים, כגון נגרים, גננים, חרשי ברזל וגלפים.[4]
בשנת 1380 שינה וייפה אנגרן השביעי את ביצורי הטירה, הוסיף לה חדרים גדולים ושיווה לה מראה של ארמון בסגנון האדריכלות הגותית. אנגרן השביעי, שהיה דיפלומט מחונן ונשא לאישה את איזבלה, ביתו של אדוארד השלישי, מלך אנגליה, נפטר בשבי ב-1397 לאחר קרב ניקופוליס ללא יורש זכר. ביתו, מארי, אבדה את בעלה, אנרי דה באר, בעקבות אותו הקרב, ואולצה למכור את האחוזה ללואי, דוכס אורליאן, בנו של שארל החמישי, מלך צרפת ("החכם"), שהפעיל עליה לחץ בחששו שהאחוזה האסטרטגית תעבור לידיים זרות. החשש גבר בעקבות ניסיונות להשיא מחדש את אלמנתו של קוסי (מנישואיו השניים) לסטפן מבוואריה. שטר המכירה נחתם ב-15 בנובמבר1400, תמורת סכום של 400,000 ליבראות. הרכישה האדירה את מעמדו האישי של אורליאן, וגם הציבה טריז בין שטחי שלטונו של דודו, בורגונדיה מצד אחד ופלנדריה מהצד השני.
התדיינות משפטית בין אלמנתו של קוסי לביתו, ובין ביתו ללואי מאורליאן, שלא שילם את מלוא הסכום המובטח, נמשכה גם בימי יורשיהם בלא הכרעה, עד אשר נכדו של לואי מאורליאן, לואי השנים עשר, הוכתר למלך בשנת 1498 והבארונות של קוסי עברה לידי הכתר.
לאחר מות אנגרן השביעי שושלת קוסי הייתה תלויה בבנה של מארי, רובר דה באר, נכדו של אנגרן, שנפטר ככל הנראה בלא בנים יורשים. ביתו של דה באר, ז'אן, הייתה לימים אחת מסבתותיו של מלך צרפת, אנרי הרביעי.
אחוזת קוסי נשארה רכושו של הענף של בני אורליאן בבית המלוכה: אחיו של לואי הארבעה עשר, פיליפ מאורליאן, החזיק בתואר אדון קוסי. הטירה עמדה במוקד ה"פרונד" (התנגדות האצולה לקרדינל מזראן), ומזארן תקף את הטירה בשנת 1652 והרס בה חלקים. ב-1692רעש אדמה הרס חלקים נוספים בטירה ויצר סדק עמוק בדונז'ון המפורסם. לאחר המהפכה הצרפתית היה פיליפ אגליטה, דוכס אורליאן, לאדון האחרון בשושלת קוסי. לאחר סילוקו, הועבר רכושו של הדוכס לידי המדינה, ובכללו טירת קוסי.
בימי שלטונו של נפוליאון השלישי המליצה הוועדה לשימור אתרים היסטוריים לשקם את טירת קוסי, או לכל הפחות לבצע בה עבודות חיזוק. בשל שיקולי תקציב נבחרה טירה אחרת לשיפוץ, ואדריכל השיקום, ויולה לה דוק, נטש בצער את הטירה, עליה אמר "לצד ענק זה מצטיירים כל המגדלים כחגבים".[5] הוא הקיף בשתי חגורות ברזל את הדונז'ון ותיקן כמה מהסדקים.
בשנת 1917 פלש הצבא הגרמני לפיקרדי. הנסיך רופרכט מבוואריה, מפקד הארמייה השישית הגרמנית, דרש מהמפקד העליון של הצבא לשמור על טירת קוסי בשל ערכה האדריכלי. ואולם לודנהורף, המפקד העליון, לא שעה לבקשות ממניע תרבותי והחליט להפוך את הטירה לדוגמה לכוחו. 28 טונות של חומר נפץ הונחו בטירה והחריבוה עד היסוד. כמה תעלות, קירות חיצוניים, מרתפים וחלק מהשערים שרדו. בשנים האחרונות מתבצעות עבודות שיקום באזור טירת קוסי בהנחיית איגוד רמפאר הצרפתי.
רשימת אדוני טירת קוסי
תחילת המאה ה-10: הרוה, ארכיבישוף ריימס, מייסד המבצר, 900-922.
אנגרן השלישי, 1191-1242, "הגדול", רוזן רוסי, אדון סן גובֶּן, אֵסִיס, מַרְל, לה פר, פולֶמְבְּרֶה, מונְמִירֶה, אואזי, קְרֶווֶקֶר, לה פֶרְטֶה אוקוּל, ולה פרטֶה גוש. בנו של ראול הראשון. שיפץ, הרחיב את הטירה, והפך אותה למצודה המרשימה ביותר בעולם הנוצרי. נקרא גם "הבנאי".[6]
