PROFILPELAJAR.COM

כף רגל נשית מקושטת עם צמיד סביב הקרסול ועם טבעת על האצבע השנייה לבוהן.

טבעת לאצבע כף הרגל, קרויה בקיצור טבעת רגל, היא טבעת העשויה ממתכת או אל-מתכת שנוהגים לענוד על אצבעות כף הרגל. בדרך כלל האצבע השנייה, הסמוכה לבוהן בשתי כפות הרגליים - היא זו שנוהגים לענוד עליה את הטבעת, וזאת עקב החופשיות היחסית של אצבע זו הרחוקה יחסית מהאצבע הסמוכה לה, ולכן מאפשרת לענוד את הטבעת בצורה קלה ונוחה ביחס לשאר האצבעות. ברוב מדינות המערב טבעות לאצבעות כפות הרגליים הם אביזר אופנתי חדש יחסית, ואין להן משמעות סמלית. את טבעות אלו בדרך כלל נוהגים לענוד כאשר כפות הרגליים בסנדלים, עם צמידים לקרסול, ברגליים יחפות או בכפכפים. יש נשים שאינן מסירות את טבעות אצבע כף הרגל גם כאשר הן נועלות נעליים או ישנות.

כמו טבעת לאצבעות הידיים, גם טבעת לאצבעות הרגליים קיימת בצורות רבות ומגוונות, כגון טבעות משובצות בפרחים מעוצבים, טבעות עם אבני חן יקרות וכן טבעות פשוטות. כמו כן ישנן טבעות רגליים שנועדו להישאר בגודל אחיד ללא אפשרות להרחבת גודלן. וכן ישנן טבעות אצבע מתכווננת כלומר טבעות שיש פתח בתחתיתן, כך שהן יכולות להתרחב בקלות ולהתאים לאצבעות שונות בגדלים שונים.

טבעות לאצבעות כף הרגל בהודו

בעל הודי עונד טבעת לאצבע כף רגלה של זוגתו במהלך טקס חתונה.

ענידת טבעות לאצבעות הרגליים נפוצה מאוד בהודו. טבעות הרגליים היו חלק מהתרבות ההודית עוד מימי ראמאיאנה. במקורות ההודיים ישנו אזכור של סיטה, רעייתו של האל ראמה, שכאשר נחטפה בידי ראבאנה, הוא זרק את טבעת אצבעות הרגליים שלה בדרך, כדי שבעלה האל ראמה לא יוכל למצוא אותה. לכן, מאז ימי ראמאיאנה ועד ימינו, טבעות אצבעות הרגליים הן חלק מהתכשיטים המקובלים של אישה נשואה בהודו. בתרבויות הודיות רבות, הבעל שם את טבעות הרגליים על האצבע השנייה, הסמוכה לבוהן של שתי כפות רגליה של אשתו במהלך טקס החתונה. טקס ענידת הטבעת על רגלי הנשים הוא סמל של המדינה ההודית בטקסי הנישואים, והוא נקרא "ביצ'ייה" (מבוטא: bee-chee-ya, ובמלאיאלאם: מינז'י - മിഞ്ചി).

טבעות הרגליים בהודו עשויות בדרך כלל מכסף, והנשים נוהגות לענוד אותן בשתי הרגליים (בניגוד לנוהג במדינות המערב, שבהן הן נענדות על רגל אחת בלבד), על האצבע השנייה שליד הבוהן של שתי כפות הרגליים. באופן מסורתי טבעות אלו די מעוטרות ומקושטות, אם כי בעיצובים מודרניים יותר הם מפותחים הרבה יותר ואינן נדרשות לתוספת קישוט, וזאת כדי לספק את הכלה המודרנית. מנהג נוסף של ה"ביצ'ייה" הנוהג בחלק מהקהילות ההודיות הוא לענוד טבעות בארבע מתוך חמש האצבעות, למעט הזרת הקטנה, של שתי כפות הרגליים. לפי המסורת ההודית טבעות הרגליים של ה"ביצ'ייה" לא יהיו עשויות מזהב, היות שזהב נחשב לחומר במעמד מכובד בתרבות ההודית ולא יכול להיות בשימוש על איברים שמתחת למותניים. אולם מסורת זו אינה נשמרת בקפדנות, וטבעות רגליים עשויות מזהב נפוצות יחסית ברחבי הודו. טבעות הרגליים יונחו על האצבעות ולא יוסרו. הטבעות בעצם יעידו על האישה כי היא נשואה.

בהודו ישנה גם אמונה שלטבעות הרגליים ישנן סגולות רפואיות, כפי שמצביעה שיטת איור ודה. לפי אמונה זו, טבעות הרגליים עוזרות להסדיר את המחזור החודשי, ובכך להגדיל את הסיכויים להתעברות, מאחר שלחץ קל על האצבע הסמוכה לבוהן מבטיח רחם בריא. כמה תרבויות גם מאמינות שהלחץ שמפעילה הטבעת על האצבע השנייה לבוהן מסייעת להקל על הכאב שנגרם במהלך יחסי המין שבין בני הזוג. הודיות רווקות לעומת זאת נוהגות לשים את הטבעות דווקא על האצבע השלישית מהבוהן, מתוך אמונה שלחץ על אצבע זו תעזור להקל על כאבי מחזור.

טבעות הרגליים היו בשימוש בעבר גם על ידי גברים בתרבות הטמילית, בדרך כלל בעיצוב פשוט יותר מהטבעות של הנשים, לצורכי נוחות. השימוש של גברים טמילים בטבעות רגליים היה נפוץ, מאחר שבימי קדם אנשים נהגו להסתובב יחפים וטבעות הרגליים היוו דרך עבור נשים כדי לזהות גברים נשואים - דבר שהיווה נורמה עבור נשים להסתכל למטה כדי לבדוק את הסטטוס של אותו גבר.^[1]

בקרב גברים, במאה ה-19 היו בשימוש טבעות מראה (כלומר טבעות שצמודות אליהן מראה קטנה), ונענדו על הבוהן הגדולה למטרות קישוט ויופי. כיום למטרות יופי מעוצבות טבעות רגליים מגומי, ומחומרים לא יקרי ערך. באופן מסורתי טבעת גדולה נענדה על הבוהן הגדולה של רגל שמאל כדי לציין מצב נשוי עבור הגברים. כמה גברים אף ענדו לעיתים קרובות טבעות על הבוהן הגדולה למטרות מרפא או כדי להעצים את הכוחנות הגברית שלהם. טבעות אלו היו לעיתים רחוקות בצורת מעגל סגור, אך גם עם חישוקים פתוחים, כך שלא הייתה בעיה להסירם בשעת הצורך.^[2]^[3]

טבעות לאצבעות כף הרגל בארצות הברית

טבעות לאצבעות הרגליים הגיעו לארצות הברית על ידי אישה בשם מרג'ורי בורל, אשר לאחר ששבה מהודו לאמריקה החלה לייצר ולמכור אותם בניו יורק בשנת 1973. הקונה הראשונה של סחורתה של בורל הייתה חנות האופנה "פיורוסי", שהייתה ממוקמת ברחוב 59 בניו יורק. מרג'ורי בורל המשיכה למכור טבעות רגליים מכסף, מזהב ומיהלומים. בסופו של דבר היא מכרה אותם לחנויות רבות למוצרי אופנה ותכשיטים, אולם בגלל שלא ניתן היה לייצר טבעות עם העיצובים שלה היא עברה לעסוק במיזמים אחרים, אך המשיכה לשמור על התואר "גברת טבעות אצבעות הרגליים" עד היום.