סלונימסקי בצעירותו. המוזיאון לתולדות יהודי פוליןפרס דמידוב של האקדמיה הקיסרית למדעים של רוסיה (כספי פרס 2500 רובל)תמונתו של סלונימסקי כפי שמופיעה באנציקלופדיה היהודית של ברוקהאוס ואפרון
סלונימסקי שם לו למטרה להאיר את עיני היהודים שידעו לקרוא עברית בלבד בנושאים מדעיים, בלשון פופולרית ומובנת ככל האפשר. בגיל 24 כתב את ספרו הראשון, ספר לימודאלגברה בשם "מוסדי חכמה: יסודי תורת המספר" (וילנה1834). שנה לאחר מכן, עקב הופעת שביט האלי, תופעה שעוררה התרגשות עצומה ואמונות טפלות פרסם את הספר "כוכבא דשביט" שעסק בתולדות האסטרונומיה ובפרט בתופעת השביטים, תוך עקירת האמונות הטפלות הקשורות בהם.
בשנת 1838 יצא לאור בוורשה ספרו "תולדות השמיים" ובו מחקר על חישוב הלוח העברי שקומם עליו את רבני ורשה. ספר זה יצא עם תיקונים שלושים שנה מאוחר יותר בשם "יסודי העיבור".
בשנת 1842 נסע לקניגסברג על מנת להציג שם מכונת חישוב, שהייתה למעשה שכלול של מכונת חישוב שהמציא חותנו, אברהם יעקב שטרן. בשנת 1844 הציג את מכונתו בפני אלכסנדר פון הומבולדט, בו ראה את גדול המדענים החיים. הומבולדט וסלונימסקי החלו להתכתב וסלונימסקי אף כתב על הומבולדט ספר בעברית בשם "אות זיכרון לאלכסנדר פאן הומבולדט" (ורשה, תרל"ד), שכמוטו בראשו כתב את הברכה התלמודית "ברוך שחלק מחכמתו לבשר ודם" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ח, עמוד א'). בשנת 1845 הציג את מכונת החישוב שלו בפי האקדמיה האימפריאלית למדעים של רוסיה בסנקט פטרבורג וזכה למענק כספי. באותה עת התעניין סלונימסקי גם בטלגרף והגה מספר שכלולים כגון שידור הודעות טלגרפיות במקביל בשני גידים ומתיחת כבל תקשורת תת-ימי (רעיון שזיכה אותו בלגלוג, עד שהפך למציאות ב-1857). על מפגשים אלה עם עולם המדע הממוסד העיד סלונימסקי, לפי סוקולוב: "מה יכולתי אני להודיעם ולא ידעו? אבל, ראשית, עשיתי רושם, כיהודי ביאליסטוקי, כלומר בתור קוריוז ושנית, יש אשר הרציתי לפני המומחים ההם איזו פלפלא חריפתא, איזו שאלה קטנה בחשבון – זה היה התלמודי הפקח והלוהט בניצוצי המצאות שבא כאושפיז מעולם אחר, ויפלא את הלבבות."[1].
בפברואר 1862 ייסד סלונימסקי בוורשה את עיתון "הצפירה". העיתון הקדיש מקום נרחב למדי בשנותיו הראשונות לדיווחים חדשותיים בנושאי מדע וטכנולוגיה. סלונימסקי כתב בו הן בשמו והן בשמות-עט שונים ופרסם מאמרים גם בהמליץ, הכרמל והאסיף. כתב העת נסגר לאחר חצי שנה והופעתו חודשה ב-1874.
סדרות המאמרים שפרסם הפכו אותו לשם נרדף למדע פופולרי בעברית, לטוב ולרע. מאמריו היוו זרקור כמעט יחיד בעברית לעולם המשתנה במהירות של המדע הדוהר קדימה עבור קהל רחב שחי בקהילות היהודיות של תחום המושב. דוד פרישמן כותב "היה אז השם ההוא (סלונימסקי) מפורסם כל-כך בין היהודים, עד שהיוּ מסַפּרים בו גם יושבי הקרנות ביחד עם הסוחר ועם החנוני מן השוק."[2] מאידך הואשם על ידי מי שראו עצמם מדענים מעמיקים ממנו כשרלטן, "איש נבוב וריק" שכותב בנושאים שאינו מבין בהם וכל מטרתו לקנות פרסום "אצל ההמון"[3]. בין סדרות מאמריו: "חרבות עולם" על גאודזיה, גאולוגיה, בוטניקה, פרה-היסטוריה וכריית תעלת סואץ; "יסוד התמדת הכוחות בטבע היצירה"; "תקופת הקלימים בכדור הארץ"; "זמן מרוצת הכוח העלעקטרי"; "אטמי (אטומי) הגופים" - "נקודות דקות מאד אשר מהם הורכב גוף". מאמריו אלה בהצפירה מבטאים את גישתו שקל יותר לעקוב אחר השינויים והעדכונים במדע באמצעות כתיבה עיתונאית מאשר כתיבת ספרים.
סלונימסקי נפטר בשנת 1904 בביתו ממחלת השפעת, בשיבה טובה. נקבר בהלוויה המונית.
אות זיכרון לאלכסנדר פֿאן הומבאלד ביום מלאת לו שמונה ושמונים שנה. בערלין, בהוצאת הגבירים פֿייט ושותפו, התרי"ח. 100 עמ'. העתקה דיגיטלית באתר "מאגרים" של האקדמיה ללשון העברית ובפרויקט בן-יהודה.
מאמרי חכמה מלוקטים ממכה"ע הצפירה והכרמל אשר כתב חיים זעליג סלאנימסקי. ורשה, 1891.
לקריאה נוספת
אלכסנדר גוטרמן, "על משפחה אחת (על משפחת סלונימסקי שאחד מבניה היה מדען ומן העורכים הראשונים של העיתונות העברית ואילו הבנים המירו דתם)", עת־מול, י"ב, 2 (1986), 19–21.
