החוקה של ממלכת הולנד (בהולנדית: Grondwet voor het Koninkrijk der Nederlanden) היא המסמך המשפטי העליון והיסודי שמנחה את אופן פעולתה של ממלכת הולנד. החוקה מספקת את המסגרת החוקתית לשלטון במדינה ומבנה את זכויות האזרח, תפקידי מוסדות השלטון, והיחסים בין הגופים השלטוניים השונים. היא מהווה תשתית לחקיקה ולפיתוח המשפט ההולנדי עד היום.
היסטוריה
ההיסטוריה החוקתית של הולנד מתחילה במהלך המאה ה-16, כאשר הולנד הייתה חלק מהאימפריה הספרדית. המרד ההולנדי, שבסופו של דבר הביא להקמת הרפובליקה ההולנדית, נבע בין השאר ממאבק בעד עצמאות מדינית וחוקתית. הקונגרס של וסטפאליה (1648) סיים את המלחמה הדתית הגדולה, וסימן את תחילת הדרך להקמת הרפובליקה ההולנדית, שהייתה עצמאית מבחינה פוליטית, אם כי המערכת החוקתית שלה לא הייתה מסודרת.
החוקה הראשונה (1798) – החוקה הרפובליקנית
במהלך המאה ה-18, בעקבות רעיונות האור Enlightenment, השפעות צרפתיות והמהפכה הצרפתית, הוקמה בשנת 1798 החוקה הראשונה של הרפובליקה ההולנדית. החוקה הייתה רפובליקנית וממוקדת ברעיון של שלטון רפובליקני, שבו העם הוא הריבון. החוקה קבעה עקרונות של חופש דת, חופש דיבור, ושוויון בפני החוק.
החוקה של 1814 – תקופת ממלכת הולנד
לאחר תקופת שלטון נפוליאון, אשר שלט בהולנד עד 1813, הוקמה ממלכת הולנד תחת שלטונו של וילהלם הראשון, שנעשה למלך הראשון של הולנד. בשנת 1814, לאחר סיום שלטון נפוליאון, נחקקה חוקה חדשה, שהיא החוקה הראשונה של ממלכת הולנד. החוקה הזאת חיזקה את סמכויות המלך והציבה את מערכת השלטון על עקרונות של מלוכה חוקתית, אך גם קבעה עקרונות דמוקרטיים יחסית.
החוקה של 1848 – מהפכה חוקתית
החוקה של 1848 הייתה נקודת מפנה חשובה. לאחר תקופת דיכוי פוליטי והתמרמרות ציבורית, התרחש שינוי מהותי במבנה השלטון בהולנד. יורדאן מרטוס, שר הפנים של הולנד, הנהיג רפורמות חוקתיות, שהפחיתו את כוח המלך והעבירו סמכויות רבות להפרלמנט. החוקה החדשה עיגנה את עקרון הדמוקרטיה הפרלמנטרית, שכלל את האפשרות של היבחרות חופשית של חברי הפרלמנט והגבלה של סמכויות המלוכה.
החוקה של 1898
בשנה זו, הושלמו הרפורמות החוקתיות והוסרו האבחנות בין הזכויות שניתנו לאזרחים שמוגדרים כ"הלבנים" לבין אזרחים ממוצא אחר. החוקה של 1898 חיזקה את עקרונות זכויות האדם ושיווין הזכויות.
החוקה הנוכחית (1983)
החוקה של 1983 הייתה עדכון משמעותי לחוקה, במטרה להתאים את המדינה למציאות חברתית ותרבותית מודרנית יותר. מדובר בשדרוג של החוקה הקיימת על פי עקרונות הדמוקרטיה, זכויות האדם והחוק, תוך שמירה על יציבות ושגשוג חברתי. כל שינוי כזה דרש את האישור של שני בתי הפרלמנט ההולנדי, ועמידה בתנאים מחמירים של חוקתיות.
מבנה החוקה
החוקה ההולנדית מגדירה את מבנה השלטון במדינה בצורה מדויקת ומקיפה, תוך קביעת יחסי הגומלין בין המוסדות השונים.[1]
פרק 1: עליונות החוקה והעקרונות היסודיים
הפרק הראשון עוסק בנושאים העקרוניים ביותר של המדינה ההולנדית. הוא מציין את עקרונות היסוד של המדינה, כמו עקרון השוויון, חופש הדת, והפרדת הרשויות.
- סעיף 1 – השוויון בפני החוק: "הולנדים הם שווים בפני החוק".
- סעיף 6 – חופש דת ואמונה: כל אזרח זכאי לבחור את אמונתו ולבצע פולחנים דתיים.
- סעיף 7 – חופש הביטוי: כל אזרח זכאי לבטא את דעותיו בכל דרך.
פרק 2: המלך והמוסדות המלכותיים
המלוכה בהולנד היא מלוכה חוקתית, משמעות הדבר היא שהמלך או המלכה הם ראשי המדינה, אך לא נושאים בסמכויות ממשיות בניהול עניינים פוליטיים שוטפים. החוקה מקנה להם בעיקר תפקידים סמלים וייצוגיים.
סעיפים בחוקה:
- סעיף 21 – מגדיר את סמכויות המלך. המלך רשאי לפעול רק בהסכמת הממשלה, דבר שמתבטא במערכת של "קבינט מלכותי" בו כל החלטה חייבת לעבור את אישור השרים.
- סעיף 23 – קובע כי המלך יפרסם חוקים בהתאם להסכמת הממשלה, וחתימתו אינה מספקת כדי שהחוק ייכנס לתוקף.
אף על פי שאין לו סמכויות ממשיות, המלך אחראי להיבחר את ראש הממשלה ולמלא את תפקידו בהכרעות פוליטיות במקרים של חוסר יציבות פוליטית.
פרק 3: הפרלמנט
הפרלמנט ההולנדי, הנקרא גם הסטאטן-ג'נראל (Staten-Generaal), הוא הגוף המחוקק של הולנד. הוא מורכב משני בתים: הבית התחתון (Tweede Kamer) והבית העליון (Eerste Kamer). שני בתי הפרלמנט מעורבים בתהליך החקיקה, אך תפקידיהם שונים.
סעיפים בחוקה
- סעיף 50 – קובע את ההרכב של הסטאטן-ג'נראל.
- הבית התחתון (Tweede Kamer): מורכב מ-150 חברי פרלמנט שנבחרים בבחירות ישירות על ידי הציבור. תפקידו העיקרי הוא להציע חוקים ולבחון את פעילות הממשלה.
- הבית העליון (Eerste Kamer): מורכב מ-75 חברים שנבחרים על ידי הפרלמנטים של המדינות המרכיבות את ממלכת הולנד (הולנד, ארובה, סינט מארטן), והם מאשרים או דוחים חוקים שמגיעים מהבית התחתון.
- סעיף 53 – קובע את כוחה של הסטאטן-ג'נראל לאשר או לדחות חוקים. בית התחתון יכול להציע חוקים, אך בית העליון יכול להחליט אם לאשרם או להחזירם לממשלה עם הצעות שינויים.
תהליך החקיקה
החקיקה בהולנד דורשת את אישור שני בתי הפרלמנט. הצעת חוק נשלחת תחילה לבית התחתון (Tweede Kamer), שם נדונה ומאושרת. אם הצעת החוק מאושרת, היא נשלחת לבית העליון (Eerste Kamer), שם ייתכן שתאושר, תודח או תוחזר עם תיקונים. אם החוק מאושר בבית העליון, הוא מועבר למלך לחתימה.
פרק 4: הממשלה
הממשלה בהולנד מורכבת מהממשלה הראשית, הנקראת הקבינט. הקבינט אחראי לניהול השוטף של המדינה, וכולל את ראש הממשלה, אשר משמש גם כראש הממשלה בפועל, את השרים ומזכירי המדינה.
סעיפים בחוקה
- סעיף 42 – קובע את תהליך הרכבת הקבינט. לאחר הבחירות הכלליות, המלך פונה למנהיג המפלגה הגדולה ביותר או למועמד המוסכם ביותר להרכיב את הממשלה.
- סעיף 43 – קובע את סמכויות הממשלה, כולל סמכויות ביצוע ויישום החוקים. הממשלה אחראית על ניהול ענייני המדינה ומדיניותה.
- סעיף 44 – מחייב את הממשלה לפעול בהסכמת המלך. המלך חותם על כל החלטה ממשלתית (אך לא מעורב ישירות במינויים או בקביעת מדיניות).
הקבינט פועל ברובו כגוף קיבוצי, עם ראש ממשלה שמנהל את דיוני הקבינט אך לא מקבל החלטות באופן עצמאי. תפקיד ראש הממשלה חשוב בעיקר בניהול הממשל ובייצוג המדינה מול העולם.
פרק 5: תהליך השינויים החוקתיים
החוקה ההולנדית מאפשרת תיקונים ושינויים בעת הצורך. תיקונים לחוקה דורשים את הסכמת שני בתי הפרלמנט, ותהליך השינוי הוא תהליך ארוך ומורכב.
סעיפים בחוקה
- סעיף 137 – מציין את ההליך לשינוי החוקה. כל תיקון לחוקה חייב לעבור מספר קריאות בפרלמנט. תיקונים צריכים לקבל את אישורם של שני בתי הפרלמנט, כמו גם אישור ממשלתי.
- סעיף 138 – קובע כי תיקון לחוקה ייכנס לתוקף רק אם הוא אושר בשני סבבים נפרדים של אישור (לא במהלך אותה כהונה של הפרלמנט).
פרק 6: המערכת השיפוטית
המערכת השיפוטית בהולנד עצמאית, והחוקה מבטיחה כי בתי המשפט לא יפגעו בשום אופן בלאות של הפעילות המשפטית. בתי המשפט בהולנד אחראים להבטיח כי המדינה תפעל לפי החוק, והם פועלים גם כגוף המפקח על פעילות הממשלה.
סעיפים בחוקה
- סעיף 120 - קובע שחוקתיותם של של חוקים לא תעמוד לביקורת של בתי המשפט.
- סעיף 94 - קובע שתקנות סטטוטוריות לא יהיו בתוקף במידה והן עומדות בסתירה עם אמנות בינלאומיות או החלטות מחייבות של מוסדות בינלאומיים.
המערכת השיפוטית אינה כפופה לממשלה או לפרלמנט, ובית המשפט העליון (Hoge Raad) עומד בראש המערכת.
פרק 7: זכות ההצבעה וזכויות האזרח
הפרק השביעי עוסק בזכויות האזרח והזכויות הפוליטיות, כולל זכות הבחירה, חופש הביטוי, וזכויות פוליטיות אחרות.
- סעיף 30 – זכות הצבעה לכל אזרח הולנדי מגיל 18 ומעלה.
- סעיף 32 – כל אזרח זכאי להיבחר למוסדות הציבוריים, ואין להפלות איש.
החוקה מבטיחה את זכויות האזרח, חופש הביטוי וההשתתפות הפוליטית, ומבנה את הזכויות האישיות והחוקיות.
פרק 8: צבא וביטחון
הפרק השמיני בחוקה ההולנדית עוסק במבנה הצבא ובסמכויותיו, ומסדיר את יחסי הגומלין בין הצבא לבין הממשלה. בהולנד קיימת צבא מקצועי, והחוקה מדגישה את שליטתה של הממשלה הציבילית על הצבא, תוך שמירה על עקרונות הדמוקרטיה והחוק.
העקרונות הכלליים
הפרק השמיני בחוקה מסדיר את החובה להבטיח את ביטחון המדינה תוך שמירה על עקרונות הדמוקרטיה. צבא הולנד נחשב לכוח המשרת את המדינה ואת אזרחיה, והמוסדות הצבאיים כפופים תמיד לממשלה הנבחרת.
החוקה בהולנד מבטיחה כי הצבא לא יהיה מעורב בהליכי קבלת החלטות פוליטיות, כלומר הצבא לא משולב במערכת השלטונית, ומנגד, הוא תמיד פועל תחת שליטתה של הממשלה האזרחית.
סעיפים בפרק 8
- סעיף 97 – המפקד העליון של הצבא:
- סעיף זה קובע כי המלך הוא המפקד העליון של הצבא, אך עליו לפעול בהתאם לממשלה. כלומר, המלך מחזיק בתפקיד סמלי של מפקד עליון, אך כל פעולתו בתחום הצבאית מבוצעת על פי החלטות הממשלה.
- סעיף זה מדגיש את עקרון השליטה האזרחית על הצבא: המלך כאדם פרטי לא מקבל החלטות צבאיות באופן עצמאי, אלא כל הפעולות הצבאיות חייבות להיות מאושרות על ידי הממשלה הנבחרת, והצבא יפעל בהתאם למדיניות ביטחונית שנקבעה על ידי המוסדות הדמוקרטיים.
- סעיף 98 – הצבא לא יעסוק בפוליטיקה:
- סעיף זה מחייב את הצבא לפעול רק לצורכי ביטחון ולמנוע כל מעורבות פוליטית. הצבא ישמור על נייטרליות פוליטית וימנע מלהתערב בעניינים פנימיים של המדינה, כך שהצבא לא יתערב במערכת השלטונית או בניהול המדינה.
- עיקרון זה מבטיח כי כל פעולה צבאית בהולנד תהיה מנוהלת על ידי הממשלה הנבחרת בלבד, ומונעת שימוש צבאי לצורכי כוח פוליטי.
- סעיף 99 – החלטות צבאיות:
- הצבא תחת ממשלת הולנד פועל רק לפי צווים ממשלתיים ולפי החלטות הממשלה. כל פעולה צבאית או ביטחונית, כולל הכרזת מלחמה או פעולה צבאית מחוץ לגבולות המדינה, נעשית באישור הממשלה.
- ככזו, החוקה משדרת כי הצבא לא פועל באופן אוטונומי אלא כפוף להוראות ממשלתיות ולתכנון אסטרטגי של המוסדות האזרחיים.
- סעיף 100 – ההגנה על הממלכה:
- סעיף זה קובע כי הצבא ישמור על שלמותה של המדינה, וכן על ביטחונה של ממלכת הולנד. אם ייתקל במצבים של איום או מלחמה, הצבא יהיה אחראי לשמור על הביטחון, אך כל פעולה כזו חייבת להיות מאושרת על ידי הממשלה.
- סעיף זה מדגיש את תפקוד הצבא ככוח הגנתי בלבד, תוך שליטה אזרחית מלאה על הכוחות הצבאיים.
עקרונות נוספים
- אין שירות חובה בהולנד, כלומר הצבא מורכב מכוחות מקצועיים וולונטריים, ולא מצבא מאורגן על בסיס גיוס חובה. עם זאת, ישנן תוכניות לימוד צבאיות ברמה מקצועית גבוהה, וכלול גם מערך מילואים.
- הצבא ההולנדי מקבל את המשאבים שהוא זקוק להם במימון ממשלתי, מתוך הבנה כי הוא מכונה לאומית לשמירה על הביטחון הכללי, על פי מדיניות הממשל.
פרק 9: מדינות הממלכה
הפרק התשיעי בחוקה ההולנדית עוסק במבנה המדינות המרכיבות את ממלכת הולנד. ממלכת הולנד מורכבת ממספר מדינות אוטונומיות: הולנד, ארובה, סינט מארטן ואי קורסאו. כל אחת מהמדינות הללו שומרת על ריבונות מסוימת ומבנה ממשל עצמאי, אך הן מקבלות את מרותו של המלך כאחדות מדינית.
סעיפים בפרק 9
- סעיף 43 – מבנה הממלכה:
- סעיף זה קובע את מבנה הממלכה ההולנדית כפי שהיא בנויה ממדינות אוטונומיות עצמאיות, אך תחת שלטון אחד, כלומר הממלכה ההולנדית. כל מדינה בממלכה (הולנד, ארובה, סנט מארטן) שומרת על ריבונות רבה בתחום המקומי שלה (כולל חקיקה מקומית), אך על מדינות אלה להיות חלק מהממלכה המורכבת, תוך שמירה על עקרונות השלטון הממלכתי.
- המדינות המרכיבות את הממלכה בהולנד מצייתות לחוקה זו, אך כל מדינה יכולה להחיל חוקים ותקנות שמתאימים למצבה המקומי.
- סעיף 44 – חובות ויחסים בין המדינות:
- סעיף זה מגדיר את החובות והיחסים שבין המדינות המרכיבות את הממלכה. המדינות האוטונומיות חייבות לשתף פעולה במגוון תחומים, כולל כלכלה, ביטחון, עניינים דיפלומטיים ועוד.
- בנוסף, סעיף זה קובע כי על המדינות לעמוד בהסכמים פוליטיים וכלכליים עם מדינות אחרות בהקשר של האיחוד.
ההיבטים הממלכתיים
- כל מדינה בממלכה היא בעלת שליטה מלאה על תחומים מסוימים (כגון חינוך, בריאות ורווחה) ומערכת חוקים עצמאית. אך קיימת מערכת חוקים כללית ותחומים חופפים, בהם כל המדינות חייבות לשתף פעולה באופן הדדי.
- מדינות כמו ארובה, סנט מארטן וקורסאו שומרות על שליטה עצמאית בנוגע לעניינים פנימיים, אך המדיניות הכלכלית והחוקית הכוללת מנותבת על ידי הממלכה המרכזית.
תהליך השיתוף הממלכתי
- ישנה מערכת של משא ומתן ושיתוף פעולה בין המדינות המרכיבות את הממלכה, במיוחד כשמדובר במדיניות חוץ, ביטחון, וכלכלה. בנוסף, קיימת מועצה כלל ממלכתית המורכבת מנציגים מהמדינות השונות, ששומרת על האיזון בין העצמאות של כל מדינה לבין הקווים המנחים של הממלכה כולה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
