מאז 2005 היא כוללת את עשרת הסעיפים של אמנת הסביבה.
מוסדות ונהלים ממשלתיים
החוקה הצרפתית קבעה שיטתמשטר חצי-נשיאותית, עם שתי משרות "מתחרות":[3] לרשות המבצעת יש גם נשיא וגם ראש ממשלה, ובניגוד לדמוקרטיות פרלמנטריות (בהן לנשיא יש תפקיד סמלי וראש הממשלה מנהל את הממשלה) שני התפקידים הם ביצועיים באופיים.[3] תפקידים אלו נתמכים בסעיפים 5 ו-21 לחוקה, הקובעים בהתאמה כי הנשיא הוא שומר המדינה והחוקה, ולראש הממשלה הסמכות להחליט על פעולות ומדיניות הממשלה.[3]
הפרלמנט הצרפתי חלש יחסית למערכות פרלמנטריות,[3] ויש לו סמכות חקיקה מוגבלת: סעיף 34 של החוקה מפרט תחומים בלעדיים לחקיקה פרלמנטרית, אך שאר התחומים נותרים לתקנות ההנהלה.[3] לנשיא יש גם את הסמכויות המכריעות לערוך משאל עם ולפזר את האספה הלאומית.[3] בעוד שהפרלמנט עשוי להעביר הצעת אי-אמון בממשלה.[3]
שארל דה גול, הנשיא הראשון של הרפובליקה החמישית, היה גורם מרכזי באימוץ החוקה החדשה, שכן הוא נקרא לחזור בו מפרישה ונמנע בקושי מהפיכה כתוצאה ממלחמת העצמאות של אלג'יריה.[4][3] דה גול תמך בפרשנות של החוקה התומכת בנשיא חזק.[3] הנשיא הסוציאליסטי הראשון, פרנסואה מיטראן, שנבחר ב-1981, תמך גם הוא בפרשנות זו.[3]
החל משנת 1986 נבחרו מעת לעת פרלמנטים עם רוב שלא תמך בנשיא.[3] תקופות כאלה מכונות בצרפת חיים משותפים (Cohabitation), ובהן הנשיא ממנה ראש ממשלה מהרוב הפרלמנטרי החדש.[3] במהלך החיים המשותפים, מלבד הסמכויות השמורות לנשיא על פי החוקה,[5] כל שאר סמכויות הממשלה מופעלות על ידי ראש הממשלה.[3] בשנת 2000 תוקנה החוקה על ידי קיצור כהונתו של הנשיא משבע שנים לחמש, במקביל לתקופת כהונת הפרלמנט.[3] משמעות התיקון היא שהבחירות לנשיאות צרפת יתקיימו בסביבות הבחירות לפרלמנט, מה שמגדיל את הסיכוי לבחירת נשיא ופרלמנט שיסכימו זה עם זה ומפחית את הסיכוי לחיים משותפים.[3]
החוקה קובעת את בחירת הנשיא והפרלמנט, בחירת הממשלה, הסמכויות של כל אחד מהם והיחסים ביניהם.[3] הוא מבטיח סמכות שיפוטית ויוצר בית משפט גבוה, מועצה חוקתית[3] ומועצה כלכלית וחברתית.
החוקה גם קובעת שיטות לתיקון של עצמה: משאל עם (סעיף 11) או הליך פרלמנטרי בהסכמת הנשיא. התיקון חייב להיות מאומץ על ידי שני בתי הפרלמנט ולאחר מכן לעבור ברוב רגיל במשאל עם או ברוב של שלוש חמישיות בקונגרס הצרפתי, מושב משותף של שני בתי הפרלמנט (סעיף 89).
עקרונות
לפני 1971, אף על פי שהחלטות ביצועיות, מינהליות ושיפוטיות היו חייבות לעמוד בעקרונות הכלליים של המשפט, לא היו הגבלות על החקיקה. ההנחה הייתה ששופטים לא נבחרים ופקידים ממונים אחרים לא יהיו מסוגלים לבטל חוקים שעברו בפרלמנט הצרפתי שנבחר ישירות.
חסימה חוקתית
בשנת 1971 ציינה החלטה של המועצה החוקתית את ההקדמה לחוקה והתייחסויותיה לעקרונות שנקבעו בהצהרת זכויות האדם והאזרח כסיבה לדחיית חוק, שלטענת המועצה הפר את אחד העקרונות הללו.[4] למרות שנחשבה אז כהפיכה משפטית, ההחלטה היוותה היום את הבסיס של המועצה החוקתית.[4]
מאז "החסימה החוקתית" כוללת לא רק את החוקה, אלא גם את שאר המסמכים הנזכרים בהקדמה שלה:
החוקה של 1958, הידועה גם כחוקת הרפובליקה הצרפתית החמישית, מקיימת את המבנה השלטוני הנוכחי של צרפת. היא מספקת יציבות פוליטית וכוללת את העקרונות של הדמוקרטיה, זכויות האדם, הפרדת הרשויות, והתחייבות למדינה אחת מאוחדת עם מערכת פוליטית פרלמנטרית ונשיאותית. החוקה חותרת לשלב בין שלטון מרכזי חזק לבין דמוקרטיה פרלמנטרית.
פרק 1 - תיאור המדינה
סעיף 1 - עקרונות הרפובליקה הצרפתית
סעיף זה מהווה את לב החוקה ומכיל את עקרונות היסוד של הרפובליקה הצרפתית. החוקה קובעת את היסודות הדמוקרטיים של הרפובליקה הצרפתית.
החוקה הצרפתית כמוסד דמוקרטי:
סעיף 1 קובע כי צרפת היא רפובליקה דמוקרטית, וללא כל קשר לצורת המשטר, הממשל יהיה ריבוני ויתנהל על פי עקרונות של חירות, שוויון ואחווה.
עקרון הריבונות: הריבונות הצרפתית שייכת לעם הצרפתי בלבד, ולא לשום מוסד או אדם. כלומר, השלטון מבוצע בשם העם, והעם הוא שמקבל את ההחלטות הפוליטיות.
עקרון השוויון והחירות:
שוויון: החוקה קובעת כי כל האזרחים יהיו שווים בפני החוק ללא קשר למעמד חברתי, גזע, דת או מין. כל אזרח זכאי למעמד משפטי זהה.
חירות: כל אדם בצרפת זכאי לחופש אישי, חופש הביטוי, חופש ההתאגדות, חופש הדת, וחופש הביטוי.
עקרון האחווה:
החוקה מצהירה כי צרפת היא לא רק מדינה של חוקים וצרכים פוליטיים, אלא גם קהילת אזרחים האוחזת באחווה. עקרון האחווה מבטיח סולידריות בין האזרחים והגנה על הקשרים החברתיים בין כל חלקי החברה הצרפתית.
החוקה הצרפתית מבטיחה זכויות:
סעיף 1 מבהיר כי זכויות האדם והחירויות האוניברסליות הם חלק מהותי מהחוקה. החוקה מבטיחה את ההגנה על זכויות פרטיות, זכויות פוליטיות ואזרחיות עבור כל האזרחים, כך שהיא מחויבת לספק ביטחון אישי לכל אדם במדינה.
החוק הצרפתי כחוק העליון:
החוקה הצרפתית קובעת כי כל האזרחים, המוסדות, והממשלה כפופים לחוקה ולחוקי המדינה, ושהם אינם יכולים לפעול בניגוד לעקרונות היסוד המובילים את המדינה.
סעיף 2 - ריבונות העם
סעיף זה עוסק בריבונות העם, שהיא עקרון יסוד בחוקה הצרפתית. כל הכוח השלטוני מקורו בעם, והחוקה מבטיחה שהרפובליקה הצרפתית תתנהל בהתאם לרצון העם ובצורה דמוקרטית.
ריבונות העם:
הכוח השלטוני שייך לעם הצרפתי. כל השלטון במדינה מופעל בשם העם, ושום רשות או מוסד לא יכולים לפעול בניגוד לרצון העם. העם הוא המקור לכל הסמכויות השלטוניות.
ביצוע ריבונות העם:
ריבונות העם מתבצעת דרך הבחירות הדמוקרטיות. עם קיום הבחירות הכלליות והציבוריות, העם בוחר את נציגיו, ובכך מכתיב את כיוון השלטון במדינה.
השתתפות העם בשלטון:
דרך האספה הלאומית והסנאט, דרך הבחירות המנהליות, והמשאלים הציבוריים, העם מבצע את שלטונו באופן ישיר ועקיף.
סעיף 3 - עקרון שלטון החוק
סעיף 3 קובע את עקרון שלטון החוק במדינה, לפיו כל פעולה של השלטון חייבת להיות על פי החוק, והאזרחים חייבים לציית לחוקים שנחקקו.
הגבלת פעולתה של הרשות המבצעת: כל פעולה של המדינה חייבת להסתמך על חוקים שנחקקו על ידי הרשות המחוקקת, ולא ייתכנו פעולות שרירותיות של השלטון או פגיעות בזכויות פרטיות ללא בסיס חקיקתי ברור.
סעיף 4 - צורת המדינה
סעיף זה מבהיר את צורת המשטר של המדינה, שהיא רפובליקה. החוקה שותפה בהכרה בעקרונות הרפובליקה הצרפתית, שבהם השלטון מצוי בידיים של העם. אין מקום למשטר מלוכני או למשטרים של אוליגרכיה. סעיף זה גם מגדיר את הקווים המרכזיים של הסדר החברתי והפוליטי בצרפת.
סעיף 5 - שימור שלמות הטריטוריה
סעיף 5 קובע כי שלמות הטריטוריה הצרפתית לא תישחק או תיפגע. אם יש לאיומים על הגבולות או על שלמות המדינה, תהיה חובה על הרפובליקה להפעיל אמצעים דחופים לשמירה על הטריטוריה.
סעיף 6 - בחירות כלליות
החוקה קובעת את הבחירות הכלליות, בהן כל אזרח מעל גיל 18 זכאי לבחור ולהיבחר. בחירות אלה הן חופשיות, שוות, חשאיות וכוללות. הבחירות מתקיימות באופן תקופתי ובאמצעות הצבעה ישירה כדי להבטיח את הדמוקרטיה הייצוגית במדינה.
פרק 2: מוסד הנשיאות
הרשות המבצעת בצרפת מורכבת מהנשיא וההמשלה, כאשר לכל אחד מהם תפקידים וסמכויות ברורים. הרשות המבצעת אחראית על ניהול המדינה, קביעת מדיניות, ביצוע חוקים וייצוג המדינה בזירה הבינלאומית. הנשיא מכהן כראש הרשות המבצעת, ויש לו סמכויות נרחבות, בעוד שראש הממשלה והממשלה כולה פועלים בניהול השוטף של ענייני המדינה.
הנשיא של הרפובליקה
הנשיא הצרפתי הוא תפקיד מרכזי מאוד במערכת השלטון, ובעל סמכויות רחבות ביותר, במיוחד בתחום מדיניות החוץ והביטחון.
הבחירה וההסמכה: הנשיא נבחר בבחירות ישירות מדי 5 שנים (נכון לשנת 2024). הוא עומד בראש המדינה ומייצג את המדינה בזירה הבינלאומית.
סמכויות הנשיא:
סעיף 5: של החוקה קובע כי הנשיא אחראי על שמירת האחדות הלאומית והכיבוד של החוקה. הנשיא מחויב להפעיל את סמכויותיו בהתאם לכללי החוקה ולהקפיד על הדמוקרטיה.
סעיף 8: קובע את סמכות הנשיא במינוי ראש הממשלה, ואחריו, במינוי חברי הממשלה. נשיא יכול להדיח את ראש הממשלה במקרים מסוימים, אך למעשה הדבר נעשה במקרים קיצוניים.
סעיף 15: הנשיא הוא המפקד העליון של הצבא , והוא יכול להפעיל את הצבא בעת הצורך, למשל, במהלך משברים ביטחוניים או מלחמה.
הנשיא אחראי גם על מדיניות החוץ של צרפת, והוא מיופה כוח המדינה בקשרים בינלאומיים.
בנוסף, הנשיא יכול להפעיל את סמכותו לכנס את האספה הלאומית (הפרלמנט) או להפסיק את כהונתה (לפרסם צוים לבחירות חדשות), במיוחד במקרה של משבר פוליטי.
פרק 3: הרשות המבצעת
הממשלה הצרפתית היא רשות מבצעת, בראשות ראש הממשלה, והיא אחראית לניהול השוטף של המדינה. הממשלה מורכבת מחברי הממשלה, אשר ממונים על ידי הנשיא או ראש הממשלה. כל חבר ממשלה עומד בראש משרד ומופקד על תחום ניהולי מסוים (כגון בריאות, כלכלה, חינוך). ראש הממשלה נבחר על ידי הנשיא ומאושר על ידי האספה הלאומית. הממשלה חייבת לפעול בהתאם למדיניות שנקבעת על ידי הנשיא והפרלמנט.
ראש הממשלה ממונה על ידי הנשיא והוא אחראי על ניהול הממשלה ומימוש מדיניותה. הממשל הצרפתי מאופיין בשיתוף פעולה הדוק בין הנשיא וראש הממשלה, במיוחד כאשר יש "קואליציה נשיאותית" (כלומר, כאשר הנשיא וראש הממשלה הם מאותו מפלגה פוליטית).
סמכויות ראש הממשלה:
ראש הממשלה אחראי על ביצוע החוקים במדינה.
הוא מכנס את הישיבות הממשלתיות, מנהל את מדיניות הממשלה ומבצע את ההוראות שניתנות לו על ידי הנשיא.
ראש הממשלה מקבל מנדט להגיש הצעות חוק לחוקק חוקים בעניין כלכלה, חינוך, בריאות ועוד.
הוא אחראי על ניהול משברים פנימיים, וכשהממשלה נדרשת לנקוט בפעולות חריגות (למשל, בעיתות חירום), ראש הממשלה מקבל את ההחלטות.
הסמכות לייעוץ לנשיא: ראש הממשלה מקבל מנדט לבצע ייעוץ לנשיא בעניין פנים וביטחוני.
פרק 4: הרשות המחוקקת
הרשות המחוקקת בצרפת היא דו-בתית, כלומר, היא מורכבת משני בתים: האספה הלאומית (Assemblée nationale) והסנאט (Sénat). כל אחד מהבתים מציע, דן ומאשר חוקים, ויש להם תפקידים שונים.
האספה הלאומית (הבית התחתון)
האספה הלאומית היא הגוף המרכזי של הרשות המחוקקת ומורכבת מ-577 חברי פרלמנט הנבחרים ישירות בבחירות כלליות לכל תקופה של 5 שנים (כמו הנשיא). לכל חבר אספה יש את הזכות להציע חוקים ולבצע פיקוח על פעולתה של הממשלה.
סמכויות האספה הלאומית:
חקיקת חוקים: האספה הלאומית אחראית על חקיקת רוב החוקים במדינה. הצעות חוק יכולות להיות מוגשות על ידי חברי האספה או על ידי הממשלה.
פיקוח על הממשלה: חברי האספה מבצעים פיקוח על פעולתה של הממשלה, והם יכולים להטיל עליה אי-אמון (כפי שמפורט בסעיף 49 לחוקה). האספה הלאומית יכולה להצביע אי-אמון נגד הממשלה, ובכך להכריח את ראש הממשלה להתפטר.
הסנאט (הבית העליון)
הסנאט בצרפת מורכב מ-348 חברים שנבחרים על ידי אסיפות אזוריות (לפי פרובינציות ומחוזות). הסנאט לא נבחר ישירות על ידי הציבור, אלא נבחר באמצעות מערכת אלקטורלית עקיפה.
סמכויות הסנאט:
הסנאט עוסק בעיקר בפיקוח על החוקים שמאושרים על ידי האספה הלאומית. אם הסנאט לא מקבל הצעת חוק שהועברה לו, הוא יכול להחזיר אותה עם תיקונים, אך בסופו של דבר האספה הלאומית יכולה לאשר אותה גם ללא הסנאט.
הסנאט לא אחראי להטיל אי-אמון על הממשלה, אך יש לו תפקיד חשוב במערכת הפיקוח והביקורת.
פרק 5:הרשות השופטת
הרשות השופטת בצרפת נועדה לאכוף את החוק ולהבטיח שהחוק מתקיים כפי שנקבע על ידי המחוקק. הרשות השופטת עצמאית לחלוטין מהשלטון המבצעי והמחוקק, ותפקידה הוא לפסול חוקים או החלטות שמנוגדות לחוקה.
בתי המשפט והמערכת המשפטית
המערכת המשפטית הצרפתית מתאפיינת במבנה היררכי שבו ישנן ארבעה סוגים עיקריים של בתי משפט:
בתי משפט אזרחיים (Tribunaux de grande instance)
בתי משפט פליליים (Tribunaux correctionnels)
בתי משפט מנהליים (Conseils d'Etat)
המשטרים הצבאיים
העצמאות השיפוטית
החוקה הצרפתית מבטיחה את העצמאות השיפוטית והאחריות המשפטית של מערכת המשפט, כך שאין לרשויות המבצעות או המחוקקות להשפיע או להתערב בפסיקות השופטות.
החוקה קובעת שפקידי המערכת השיפוטית לא יכולים להיות מושפעים מהכוחות הפוליטיים, והם יכולים להפעיל אקטיביזם שיפוטי במקרים של החלטות מחוקקות שמנוגדות לחוקה או לזכויות האזרח.
פרק 6 - מערכת המשפט
פרק 6 בחוקה הצרפתית עוסק במערכת המשפטית של הרפובליקה הצרפתית ובפיתוחה של מערכת עצמאית ואפקטיבית שיכולה לפקח על פעולתה של הממשלה ולשמור על עקרונות הדמוקרטיה. הרשות השופטת בצרפת נפרדת לחלוטין מהשלטון המבצעי והמחוקק, והעצמאות השיפוטית היא אחד העקרונות המרכזיים של החוקה.
סעיף 64 – עצמאות השופטים: החוקה מבטיחה את עצמאות השופטים תוך כדי כך שהם לא יוכלו להיות כפופים ללחץ פוליטי מצד הרשויות המבצעת או המחוקקת.
סעיף 65 – הוועדה לבחירת השופטים: הוועדה הזאת אחראית להמליץ על מינויים לשיפוט, והיא פועלת על מנת לשמור על אובייקטיביות ויושר.
סעיף 66 – השופטים יכולים לפסול חוקים אשר אינם תואמים את העקרונות החוקתיים, והם מחויבים להפעיל את סמכויותיהם בהתאם לזכויות האדם ולהגבלות החוק.
פרק 7 - המועצה החוקתית
המועצה החוקתית (Conseil Constitutionnel) מהווה את הזרוע החוקתית שמפקחת על חוקיות החוקים ומפקחת על תקינות פעולתה של המדינה, במיוחד בנוגע לבחירות ולחוקי היסוד.
תפקיד המועצה החוקתית: המועצה אחראית לוודא שהחוקים שאושרו על ידי הפרלמנט לא סותרים את החוקה הצרפתית. היא עוסקת בהערכות חוקתיות של הצעות חוק, והיא משמשת כגוף המפקח על הליך החקיקה, במיוחד לגבי חוקים שנוגעים לזכויות אדם ולפגיעות אפשריות באיזון הדמוקרטי.
סעיף 56 – המועצה החוקתית מורכבת משנים עשר חברים, שמינויים תלויים בנשיא, בפרלמנט ובבית המשפט העליון. הם ממונים לתקופה של 9 שנים ולא ניתן להדיחם בקלות, דבר שמבטיח את עצמאותם.
סמכויות המועצה החוקתית כוללות את אפשרות הפסילה של חוקים אם הם מפרים את עקרונות החוקה.
פרק 8 - תיקונים לחוקה
הפרק ה-8 של החוקה עוסק בתהליך תיקון החוקה, שהינו תהליך מחמיר במטרה לשמור על יציבותה של החוקה, אך עם זאת מאפשר לה להשתנות ולהתעדכן בהתאם לצורכי הזמן.
סעיף 89 – תהליך תיקון החוקה: תיקון לחוקה יכול להתבצע על ידי האספה הלאומית והסנאט בהצבעה של רוב חברי הפרלמנט, או על ידי העם באמצעות משאל עם.
אם הצעת תיקון לא הוסכמה בפרלמנט, היא עשויה להיות מועברת לשאלת משאל עם, שם העם יקבע אם לאשר את התיקון.
תהליך זה מבטיח את היציבות החוקתית, אך גם מאפשר גמישות במקרים של צורך בשינויים גדולים, כמו בסוגיות פוליטיות או חברתיות.
פרק 9 - סדרי ממשלה בשעת חירום
החוקה הצרפתית מכילה מנגנון לשעת חירום המאפשר לממשלה לנקוט באמצעים חריגים בעת מצבים בלתי רגילים, כגון מלחמה או משברים גדולים. זאת על מנת לשמור על יציבות המדינה ולהתמודד עם מצבים של איום מיידי.
סעיף 16 – הנשיא יכול להפעיל סמכויות חירום בנסיבות קיצוניות, כמו מלחמה או איום ממשי על המדינה. בעת שימוש בסמכויות אלה, הנשיא מקבל את הזכות להפעיל אמצעים חריגים כמו התפשטות צבאית או הגבלות על זכויות האזרח.
סעיף 36 – מסדיר את כינוס הממשלה במצבי חירום, ומבהיר את סמכויות הממשלה והנשיא בהגנה על המדינה.
פרק 10 - פרק שנוגע לחברות במדינות אחרות
החוקה הצרפתית כוללת התייחסות לשטחים שמעבר לאירופה ולחברות של צרפת עם מדינות אחרות. המדובר בשטחים הצרפתיים כמו הפולינזיה הצרפתית והגוואדלופ, שבהם החוקה מתקיימת תחת משטר מיוחד.
סעיף 73 - הפרק קובע כי החוק הצרפתי חל על השטחים הללו, אך עם התאמות ומודיפיקציות בהתאם לצורכי כל שטח. זאת, על מנת לאפשר להם אוטונומיה חלקית, תוך שמירה על קשר הדוק עם צרפת.
פרק 11 - זכויות האדם
פרק זה עוסק בהגנה על זכויות האדם בצרפת, ובפרט באותם עקרונות שנקבעו בהצהרת זכויות האדם של 1789, אשר מהווה את הבסיס לזכויות פרטיות וכלליות במדינה.
סעיף 1 - החוקה מבטיחה את עקרונות שוויון, חירות, ואחווה.
סעיף 2 - כל אזרח בצרפת זכאי לזכויות פרט שמוקנות לכל אדם, כמו חופש הביטוי, חופש הדת, חופש העיתונות, והגנה על פרטיות.
פרק 12 - ההסכמים הבינלאומיים
הפרק עוסק בהסכמים בינלאומיים בין צרפת למדינות אחרות. הסכמים בינלאומיים יכולים להיות חשובים במיוחד בשמירה על אינטרסים פוליטיים, כלכליים וביטחוניים של המדינה.
סעיף 52 - החוקה מאפשרת לראש הממשלה ולנשיא להסכים על הסכמים בינלאומיים, אך כל הסכם חייב לעבור אישור של האספה הלאומית.
סעיף 53 - נוגע להסכמים שמחייבים את הצרפתים, כמו הסכמים כלכליים או צבאיים.
פרק 13 - נשיאות חירום בשעת מלחמה
כחלק מההגנה על המדינה במצבים קיצוניים, סעיף זה עוסק בהפעלת נשיאות חירום בעת מלחמה.
סעיף 16 - הנשיא מקבל סמכויות נרחבות בעת מלחמה או איום ביטחוני, כולל שליטה על הצבא, חקיקת צווים דחופים ויכולת להגביל זכויות פרט בעת הצורך.
פרק 14 - ההגנה על טריטוריית הרפובליקה
פרק זה עוסק בזכותה של צרפת להגן על גבולותיה מפני כל איום חיצוני או פנים. החוקה מאפשרת סנקציות ואמצעים צבאיים לשמירה על הטריטוריה.
סעיף 25 - קובע את הזכות להפעיל צבא להגנה על הטריטוריה.
פרק 15 - תחולה ודינים נוספים
פרק זה קובע את התחולה של החוקה ואת הדינים הנוספים הנוגעים למערכת השלטונית ולתפקוד המדינה, כמו גם את ההתאמות הנדרשות במדינות ובאזורים מעבר לים.
סעיף 88 – החוקה נחשבת כחוק העליון, ולפיכך כל חקיקה או פעולה המנוגדת לה תהיה בטלה.
תיקונים
לפי סעיף 89, לחוקה יש נוסחה מתקנת. ראשית, הצעת חוק חוקתית חייבת לעבור בשני בתי הפרלמנט. לאחר מכן, הצעת החוק חייבת להיות מאושרת על ידי הקונגרס, מושב משותף מיוחד של שני הבתים, או לעבור במשאל עם.
ב-1962 הציע שארל דה גול שהנשיא ייבחר בבחירות ישירות.[3] הוא עקף את הליך התיקון החוקתי על ידי שליחת ההצעה ישירות למשאל עם, לפי סעיף 11. הנוהל היה הליך להצעת חקיקה, לרבות שינוי ארגון המוסדות החוקתיים.[3] משאל העם של 1962 אושר ב-62% מהקולות, אך רק 46% מהמצביעים הרשומים הצביעו בעדו.[4][3] התיקון איפשר לעם לבחור את הנשיא, מפני שהפרלמנט היה מפיל את הצעת החוק.
משאל העם היה שנוי במחלוקת מאוד באותה תקופה, אך המועצה החוקתית קבעה שהיא יכולה לבחון רק פעולות חקיקה לא-חוקתיות, לא פעולות ביצועיות. מאחר שמשאל העם הוצע על ידי הרשות המבצעת, הוא לא נתון לביקורת.[4] מאחר שמשאל העם ביטא את רצון העם הריבוני, קבעה המועצה כי התיקון אומץ.
ב-21 ביולי 2008 העביר הפרלמנט רפורמות חוקתיות של הנשיא ניקולא סרקוזי בהפרש של שני קולות. השינויים, שהיו סופיים, הציגו מגבלה של שתי קדנציות רצופות לנשיאות, העניקו לפרלמנט זכות וטו על כמה מינויים לנשיאות, הפסיקו את השליטה הממשלתית על מערכת הוועדות של הפרלמנט, אפשרו לפרלמנט לקבוע סדר יום משלו, אפשרו לנשיא לנאום בפרלמנט בזמן המושב וסיים את זכותו של הנשיא לחנינה קולקטיבית.[7]
^See e.g. articles 5, 12, 19, and 64, on the role of the President of the Republic, the right to dissolve the National Assembly, the personal powers of the President, and the power to appoint three members of the Conseil constitutionnel, among whom is its president.
