המחזה נולד במהלך עבודת אלתור בת שמונה חודשים שערך הבמאי מיכאל גורביץ בשיתוף שחקני הלהקה. שיטה זו, של כתיבה בצורת ניסוי וטעייה תוך כדי החזרה, מאפיינת את צורת עבודתו של גורביץ' בעת כתיבת מחזות מקוריים. בחודש העבודה הראשון קראו השחקנים את "המשתה" של אפלטון בהדרכתה של פרופסור מרגלית פינקלברג (שתרגמה אותו עשור קודם לכן לעברית), מתוך כוונה להעלות הצגה שתצא מתוך תוכני "המשתה". עם זאת, במהלך החזרות לבש המחזה צורה אחרת והפך למחזה בלשי-פסיכולוגי.
עלילה
אישה מגיעה לחוקר פרטי ומבקשת ממנו למצוא את בעלה שנעדר מביתו זה חמישה ימים. די מהר מגלה החוקר, כי האישה הסתירה ממנו פרטים הדרושים לו, כדי להשלים את חקירתו. למען האמת הוא מגלה, כי הוא עצמו מסתיר פרטים הקשורים לחקירה. על כל פנים הקשר בין האנשים שהוא פוגש ורצף האירועים שהוא חושף, מוזר מכדי להיות מקרי. הבעל נעלם מביתו, הבן נכנס למיטת הוריו ואינו יוצא ממנה, ואולי רק דרך חלומותיו של הבן יוכל החוקר להתחיל להבין את פשר התעלומה.
מוזיקה
ההצגה נפתחת בשירו של גתה "שר היער", עם לחנו של שוברט, בביצוע הקלטה של זמר הבריטוןדיטריך פישר-דיסקאו ונגן הפסנתרןג'רלד מור. הומאז' נוסף המופיע בהצגה הוא לשירו של נתן זך, "המוות בא אל סוס העץ מיכאל". לאורך כל המחזה מרחף צילו של המחזה "המשתה" של אפלטון, המנסה לבחון את מושג הארוס בדרכים שונות. בהצגה משולבים שירים אותם כתב מיכאל גורביץ', והלחין יוני רכטר.
על אף שההצגה נראית כדרמה בלשית, היא מתבררת כדרמה פילוסופית ופסיכולוגית וכמסע אל נפש האדם. עולות בה תימותפילוסופיות כגון מקריות מול סיבתיות. כך למשל, גברת ויצמן הפונה לחוקר שיחפש את בעלה פולטת דבר מה על כך שמדובר בצירוף מקרים, והוא עונה לה: "זה לא צירוף מקרים גברת ויצמן היקרה, זהו הערפל שאופף את התודעה הקטנה והמוגבלת שלנו. כשהתעלומה הזאת תיפתר, יתפזר הערפל".
כמו כן עוסקת ההצגה בזוגיות ובוחנת את סוגיית האהבה שמשתנה בהתאם לאידיאל שיש לנו של האהוב. כך למשל, נוהג מיכאל (שנושא את שמו של המחזאי) לצלם את תמרה חברתו בכל הזדמנות אפשרית, בעוד שיום אחד הוא נוכח לדעת שתמרה האמיתית אינה דומה לתמרה שהוא צילם.
