ערך זה עוסק באדריכל ארצישראלי. אם התכוונתם למשורר יידי, ראו זליק אקסלרוד.

זליג אקסלרוד

לידה	1887
פטירה	30 ביוני 1953 (בגיל 66 בערך)

זליג אקסלרוד (1887 – 30 ביוני 1953) היה אדריכל שפעל בארץ ישראל בתקופת היישוב ותכנן מבני ציבור בעלי ערך אמנותי.

זליג אקסלרוד נולד בשנת 1887 בעיר ויניצה שבאוקראינה. למד באקדמיות לאמנות בקייב ובאודסה. בשנת 1920 עלה לארץ ישראל. התגורר בירושלים ועסק בתכנון בתים ומבני ציבור מסוגננים. בשנת 1923 הגיש הצעה לתוספת של 15 חנויות בחזית מתחם בצלאל בירושלים. התוכנית לא בוצעה אך ההצעה המשורטטת נשמרה, ובמהלך השנים הפכה להיות לפריט לאספנים.

בשנת 1925 סיים אקסלרוד ביחד עם האדריכל בנימין צ'ייקין את עבודות התכנון, לבית החולים על שם שוויצר ב-טבריה, לאחר שהנדבן פטר שוויצר תרם 25,000 דולר לפרויקט. נחתם חוזה עבודה עם חברת סולל בונה. עלות הבניה הסתכמה ב-9,800 ל"ימ. סגנון הבנייה של בית החולים היה שונה לחלוטין מסגנון הבנייה שרווח בטבריה באותה תקופה.^[1][2]

בשנת 1926 רכש היזם שלמה פיינגולד מגרש בטבריה בשטח של 5 דונם על מנת להקים עליו מלון מפואר. את תכנון המלון מסר פיינגולד לאקסלרוד, אך לאחר מספר חודשים הסתכסכו השניים. בדצמבר 1926 שלח פיינגולד מכתב באמצעות הנוטריון הציבורי של טבריה לאקסלרוד. במכתב טען כי אקסלרוד הזניח את מחויבותו לבניית המלון, ואם ימשיך בכך יאלץ פיינגולד להפקיד את המשך הבנייה בידיו של אדריכל אמין יותר. פיינגולד הקציב לאקסלרוד 48 שעות מקבלת המכתב להגיע למלון ולהמשיך בפיקוח על הבנייה. אקסלרוד לא הגיב לפנייה, פיינגולד מינה אדריכל אחר לפקח על הבנייה וכך הוקם " מלון אליזבת".

אקסלרוד הגיש תביעה משפטית נגד פיינגולד בטענה כי לא קיבל תמורה עבור עבודתו. הוא זכה בתביעה וקיבל פיצוי כספי ומגרש לבנייה בשדרות רוטשילד בתל אביב. בעיריית טבריה לא נמצאה התוכנית המקורית של הבנייה, אך מתוך ההתכתבות בין פיינגולד לאקסלרוד ומהעובדה שזכה בתביעה המשפטית שהגיש נגד פיינגולד בעניין החוב הכספי, מקובלת ההנחה כי אקסלרוד היה זה שקיבל עליו את התכנון והביצוע הראשוני של בניית המלון^[3]

על המגרש שקיבל בשדרות רוטשילד בתל אביב הקים אקסלרוד בהמשך שנת 1926 מלון יוקרתי שנקרא אז "מלון ניו יורק".

בשנת 1928 תכנן אקסלרוד ביחד עם האדריכל בנימין צ'ייקין עבור אלפרד מונד - הלורד מלצ'ט, שהיה תעשיין ומדינאי יהודי-בריטי ופעיל ציוני, בניית וילה בסגנון קולוניאלי הידועה כ"וילה מלצ'ט" במושבה מגדל על שפת הכנרת. הווילה נועדה להיות האחוזה בה ישתקע הלורד מלצ'ט בבוא היום, אולם הלורד לא זכה להתגורר בווילה משום שנפטר טרם הסתיימה בנייתה.

בסמוך לכך תכנן את בית הכנסת הגדול בעפולה, שהיה בזמנו אחד מבתי הכנסת המפוארים בארץ ישראל. בניית בית הכנסת, שהחלה בשנת 1928, ארכה ארבע שנים, משום שבמהלך הבנייה אזלו כספי תרומות בסך 3,000 לירות ארץ ישראליות, שאסף בארצות הברית הרב אהרן טיטלבוים. לבסוף הצליחו תושבי עפולה לאסוף את הסכום שהיה חסר להשלמת הבנייה ובית הכנסת נחנך בשנת 1932.

בשנת 1930 עבר אקסלרוד לתל אביב ובשנת 1936 יצא לדרום אפריקה כדי לתכנן את הביתן הארץ ישראלי בתערוכה הקולוניאלית שהתקיימה ביוהנסבורג. משם המשיך לארצות הברית ובחודש יולי 1938 הגיע לניו יורק לצורך הכנת דגמים של מבנים היסטוריים מתולדות ירושלים ביריד העולמי של ניו יורק שעמד להיפתח בשנת 1939. המשיך להתגורר בארצות הברית עד למותו בשנת 1953. הוא הובא לקבורה בבית העלמין "אהבת ישראל" במדינת ניו יורק.

הבניין המפואר הבנוי בסגנון מיוחד של "מלון אליזבת" נחנך בחורף 1929, בחגיגה רבת משתתפים ובהם גם הנציב העליון הרברט סמואל. המלון המפואר היה בן 3 קומות ויועד לאירוח ולבידור. בפתח המלון היה גרם מדרגות מהודר. על גג המלון נבנתה כיפה. האגף הימני כלל 80 חדרי אירוח ובאגף השמאלי הוקמו אולם תיאטרון ובית קולנוע ובו 500 מקומות ישיבה, שעם הקמתו הוצגו בו סרטים אילמים. המלון כלל טרקלין שבמרכזו מזרקת שיש מפוארת, אולם מפואר עם כיסאות מרופדים בקטיפה אדומה, אולם סעודות, חדרי עישון וחדרי ברידג' וביליארד מעוטרים. בימי מלחמת העולם השנייה השתכנו בבניין קצינים בריטים. בשנות החמישים התחדשה פעולת המלון ושמו הוסב ל"מלון גנוסר", ולצדו המשיך לפעול בית הקולנוע. בסוף שנות השישים נסגר המלון סופית ומאז הוא עומד שומם. לאחר שפרצה שרפה במקום יזמו המועצה לשימור אתרים ועיריית טבריה שיפוץ חיצוני למבנה. הכיפה שהיוותה את סמלו של המלון הוסרה.

"מלון ניו יורק" הוקם כבניין דו קומתי. הוא תוכנן בהשפעת הסגנון שהיה מקובל אז אצל ערביי יפו. היו בו שישה חדרים מסביב לחלל מרכזי המשמש למעבר ואירוח. בתחילת שנות השלושים נוספה לו קומה וכן שתי מרפסות בולטות בחזית. הבניין בשדרות רוטשילד 25 בתל אביב משמש כמשכנה של חברה למיתוג בשם "פירמידה" אשר בחרה לשמר את הבית מתוך כבוד למורשתו העיצובית.

וילה מלצ'ט שוכנת על שפת הכנרת למרגלות הר ארבל מתחת למושבה מגדל. הווילה והגנים סביבה, ובהם עצי דקל ועצי פיקוס, משתרעים על שטח של 9 דונם. הווילה בנויה בסגנון קולוניאלי מנדטורי, עטורת קשתות, בעלת תקרה גבוהה ומעוטרת וחלונות ודלתות מסוגננים. לווילה צמוד פטיו גדול מעוטר ובו פינות ישיבה אל מול הכנרת. בקומה התחתונה סלון רחב בגודל 100 מ"ר עם פינת אוכל ואח מקורי, בקומה העליונה חדרי שינה עם מרפסת שמש. בתקופת המנדט השתמשה בווילה ליידי אווה ויולט רידינג, שבילתה בה את חופשותיה וערכה בה מפגשים עם ראשי היישוב ונכבדים נוספים. בשנות ה-70 של המאה העשרים נרכשה האחוזה על ידי שאול אייזנברג והיא משמשת כבית אירוח ומקום לעריכת אירועים פרטיים ועסקיים.

בית הכנסת הגדול בעפולה קיבל את תוארו כגדול לא רק משום שהיה גדול ביחס למבנים שהיו באותה עת בעפולה, אלא שהיה בין הגדולים בארץ. בית הכנסת נבנה ב"סגנון הארץ ישראלי", שהיה סגנון ארכיטקטוני שנוצר בארץ ישראל על ידי ראשוני האדריכלים שפעלו בה והתפתח בעיקר בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים. סגנון זה שאף לייצר סינתזה בין האדריכלות האירופית לבין האדריכלות המקומית הערבית. בית הכנסת המתנשא לגובה של בניין בן שתי קומות, מעוצב ברוח המזרח. בחזיתו כניסה מעוצבת ומעליה שני לוחות הברית ועל גג המבואה מנורה גדולה. משני צדי הבניין שישה חלונות קשתיים גדולים ומספר חלונות קטנים יותר, חלקם מרובעים וחלקם עגולים. באולם התפילה הרחב ישנם שלוש מאות וחמישים מושבים ובעזרת הנשים מאה וחמישים מושבים. על גג בית הכנסת מתנוססת כיפת מתכת גדולת ממדים.

התערוכה הקולוניאלית הייתה תערוכה בינלאומית שנועדה להגביר את הסחר ולחזק את תמיכת העמים באימפריות הקולוניאליות השונות במהלך תקופת האימפריאליזם המודרני. התערוכות נערכו אחת לכמה שנים באחת הערים המרכזיות ברחבי העולם החל משנת 1866 ועד לשנת 1939 ונפסקו עקב מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה נערכה תערוכה נוספת ואחרונה בשנת 1948, בשלהי התקופה הקולוניאלית האירופית. בשנת 1936 נערכה התערוכה ביוהנסבורג. בתערוכה זו נבנה ביתן ארץ ישראלי בתכנונו של אקסלרוד. הוא בנה בביתן דגמים של מבנים היסטוריים מתולדות ארץ ישראל שכללו את אתרי היהדות - אוהל מועד, מקדש שלמה בית המקדש השני ומקדש הורדוס. כמו כן אתרים רומיים - מקדש יוליואנוס ומקדש יוסטיניאנוס, כנסיית הקבר ואף את כיפת הסלע המוסלמית.

היריד העולמי של ניו יורק (New York World's Fair) היה תערוכה עולמית שהתקיימה בניו יורק בשתי עונות האביב והקיץ של 1939 ושל 1940. הייתה זו התערוכה הגדולה ביותר עד אז, ובשתי עונותיה ביקרו בה 44 מיליון מבקרים. התערוכה התמקדה בחזונות לעתיד בתחומי הטכנולוגיה, התרבות, הכלכלה והאדריכלות. הייתה זו התערוכה העולמית האחרונה לפני מלחמת העולם השנייה, היישוב היהודי בארץ ישראל הציג ביריד ביתן שנקרא באנגלית The Jewish Palestine Pavilion, הביתן הציג לראשונה בפני קהל רחב את רעיון הבית הלאומי היהודי ואת מפעלי היישוב בארץ, את ההתיישבות, העלייה והגנת היישוב. לראשונה נמנה ביתן של הישות המדינית הציונית עם ביתני האומות כביתן של מדינה ריבונית. האדריכל שתכנן את הביתן היה אריה אלחנני והאמן מוריס אשקלון עיצב את התבליט הפיסולי בכניסה הראשית. בתוך הביתן הוצגו תצוגות הקושרות את עברה התנ"כי של הארץ עם עתידה כמדינה יהודית המבוססת על חלוציות. בין היתר הוצגו תרומתן של העליות השונות וצורות ההתיישבות בעיר ובכפר. אקסלרוד העתיק אל הביתן חלק מהדגמים שבנה בתערוכה הקולוניאלית ביוהנסבורג; מקדש שלמה, בית המקדש השני, מקדש הורדוס. וכן דגם של הכותל המערבי ולצדו דמויות של יהודים הנושאים לפניו תפילה.

• כרונולוגיה תולדות האמנות. אמני ישראל 1920-29 באתר סדנת פרנקל.
• ההצעה לתוספת חנויות בחזית מתחם בצלאל(הקישור אינו פעיל) באתר של בית המכירות קדם. התמונה ניתנת להגדלה.
• היהלום שבכתר. מלון אליזבת – אלישבע בטבריה באתר המועצה לשימור אתרים.
• גלוית פרסומת לביתן ארץ ישראל שבתכנונו בתערוכה הקולוניאלית 1936(הקישור אינו פעיל) באתר artefacts.co.
• זליג אקסלרוד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)