זיגפריד אדולף (צדוק) ון וריסלנד נולד בהארלם שבהולנד בשנת 1886, השני משלושת ילדיהם של דאופיה לבית סכולמֶסטר ואדולף איזידור ון וריסלנד.[1] אחיו הצעיר, ויקטור ון וריסלנד (Victor E. van Vriesland; 1892–1974),[1] היה לימים משורר ומבקר הולנדי.
זיגפריד קיבל חינוך יהודי וכללי. למד משפטים באוניברסיטת ליידן, ובעת לימודיו, בשנת 1910, היה ממייסדי אגודת הסטודנטים הציונים ההולנדית. עבד כעורך דין ברוטרדם. משנת 1913 ועד 1918 כיהן כמזכיר כבוד של ועד ציוני הולנד.
ב-1918 הוזמן ון וריסלנד על ידי ד"ר חיים ויצמן להצטרף לוועד הצירים, ובאפריל 1919 הגיע ללונדון כדי להתחיל בתפקידו. ביוני אותה שנה עלה לארץ ישראל כגזבר ועד הצירים, ופעל לרה-ארגון של הקרנות הציוניות. על רקע מאורעות תרפ"א הצטרף לשורות ההגנה העצמית היהודית.
ון וריסלנד היה חובב אמנות ותמך באמני הארץ.
בקונגרס הציוני שנערך בשנת 1923 נבחר ון וריסלנד כחבר ההנהלה הציונית. לאחר הקונגרס של 1925 התפטר מתפקידו ונסע לפעול במסגרת ההנהלה בארצות הברית. כעבור כמה שנים, כשהועמד הארי סאקר בראש ההנהלה, שב ואן פריזלנד לתפקידו כמנהל מחלקת הכספים.
אשתו של ון וריסלנד, שמחה (ז'נט), ילידת הולנד 1886, הייתה עורכת הכבוד של ביטאון התנועה הציונית בהולנד, De Joodse Wachter ("דה יודסה ואכטר", 'השומר היהודי'), בשנים 1913–1918, ולאחר עלייתה הייתה כתבת השטח בירושלים של עיתונים הולנדיים שונים. בשנת 1948 היא נהרגה בהתקפה ערבית על שיירה לירושלים ליד לטרון בעת מלחמת העצמאות.[3] היא הייתה בתו של הרב יעקב הופיין ואחותו של הבנקאי אליעזר זיגפריד הופיין, מנכ"ל בנק אנגלו-פלשתינה.
