ויטוריה קולונה

ויטוריה קולונה
Vittoria Colonna
לידה 1492
מרינו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 בפברואר 1547 (בגיל 55 בערך)
רומא, מדינת האפיפיור עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה שירה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Fernando d'Avalos עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

וִיטוֹרְיָה קוֹלוֹנָה (באיטלקית: Vittoria Colonna; אפריל 1492 – 25 בפברואר 1547), המרקיזה מפסקארה, הייתה אצילה איטלקית ומשוררת. היא קיימה חברוּת אמנותית עם הפסל והצייר מיכלאנג'לו בואונרוטי, והחליפה עמו שירה. מותו בטרם עת של בעלה, בשנת 1525, איפשר לקולונה לפתח ולקיים את קשריה הספרותיים ולהפוך לאחת מן המשוררים האהודים ביותר של המאה ה-16 באיטליה.

ביוגרפיה

עד התאלמנותה

קולונה נולדה במרינו, לאציו, מדינת האפיפיור, פייף של משפחת קולונה בגבעות האלבניות בסביבת רומא. הוריה היו פבריציו קולונה, אציל בכיר בממלכת נאפולי, וְאנְיֵיזֵה דָה מוֹנְטֶפֶלְטְרוֹ, בתו של הדוכס מאורבינו. בגיל 4, בלחץ פרדיננד השני, מלך נאפולי, הפכה מאורסת לפרנאנדו פרנצ'סקו ד'אוואלוס, בנו של המרקיז מפסקארה. היא זכתה לחינוך מעולה והפגינה כישרון ספרותי בגיל צעיר. מחזרים רבים ביקשו את ידה, ובהם דוכסי סבויה וברגאנזה, אולם היא נישאה לד'אוואלוס, על פי העדפתה, באי איסקיה ב-27 בדצמבר 1509.[1] שם הצטרפה לחוג הספרותי של דודת בעלה, קוסטאנצה ד'אוואלוס, דוכסית פרנקאווילה.[2]

הזוג התגורר באיסקיה עד 1511, אז יצא בעלה למלחמה בשירות "הליגה נגד צרפת". הוא נשבה בקרב רוונה (1512) והועבר לצרפת. במהלך חודשי שביו, ושנים של מסעות מלחמה לאחר מכן, החליפה קולונה עם בעלה מכתבים מלאי תשוקה ומסירות, בפרוזה ובשירה, אולם רק איגרת שירית אחת לבעלה שרדה עד ימינו.[3]

בין 1516 ו-1522 איבדה קולונה שלושה מבני משפחתה. אחיה הצעיר פדריקו נפטר בשנת 1516, פבריציו ב-1520 ואחותה אנייזה בשנת 1522.[1]

קולונה וד'אוואלוס כמעט שלא התראו, מכיוון שהלה היה אחד הקצינים הפעילים והמוכשרים ביותר בצבאו של הקיסר קרל החמישי.[4] על אף שלא התראו, הצליחה קולונה להשפיע על בעלה שלא יצטרף לליגה נגד הקיסר לאחר קרב פאביה (1525), ושיסרב למלוכה על נאפולי, אשר הוצעה לו כגמול תמורת עריקה אל הצד הצרפתי.

קולונה בילתה את קיץ שנת 1525 בטירת אביה במרינו, ושם חלתה, ונותרה חולה כל חייה. במהלך שהותה שם קיבלה עותק מוקדם של כתב היד של "ספר החצרן" מאת בלדסארה קסטיליונה – ספר מרכזי של הרנסאנס – ותרמה להפצתו ברחבי נאפולי. ב-21 בספטמבר 1525 כתב אליה קסטיליונה והתלונן על שמעשיה אפשרו להעתיק את יצירתו באופן לא-מורשה בטרם השלים אותה ופרסם אותה. הדבר זירז את קסטיליונה להחיש את מועד פרסום הספר.[5]

אלמנוּת (1525–1547)

ב-3 בדצמבר 1525, מת בעלה במילאנו מן הפצעים שספג בקרב פאביה. קולונה, שהייתה בדרכה לסעוד אותו, קיבלה את הידיעה על מותו בויטרבו, ובעקבות זאת עקרה למנזר סן סילבסטרו אין קפיטה ("סילבסטר הקדוש הראשי") ברומא. האפיפיור קלמנס השביעי ואחיה, אסקניו, דחו את בקשתה להיכנס למנזר ולנדור נדרי נזירות,[6] ולכן היא שבה לאיסקיה וחיה שם שנים מספר. לדעת החוקרת אביגייל בראנדין, סיבת הסירוב של השניים לבקשתה של קולונה הייתה תקוותם שהיא תינשא שנית, ובכך תיצור עוד ברית בעלת תועלת פוליטית.[7] ואולם, קולונה סירבה לכמה מחזרים, והקדישה את זמנה לכתיבת שירה.

כיבוש רומא בידי קרל החמישי בשנת 1527 איפשר למשפחת קולונה לשפר את היחסים עם האפיפיור קלמנס השביעי, מבית מדיצ'י, בכך שהציעו סיוע לאוכלוסייה הרומית. אף על פי כן, משתקף הצבא הצרפתי את נאפולי, כל משפחת אוואלוס נמלטה אל האי איסקיה.

תשעה חודשים לאחר כיבוש רומא, הגיע לאיסקיה בהזמנת קולונה ההיסטוריון פאולו ג'וביו, ושהה שם עד 1528. במהלך שהותו באי, חיבר טקסט שלא פורסם, בשם Dialogus de viris ac foeminis nostra aetate florentibus (בלטינית: "דיאלוג על אנשי ונשי פירנצה של ימינו"), אשר משתמש במסגרת של דיאלוג בדוי שמתרחש על איסקיה בסתיו וחורף 1527. בספר השלישי של החיבור כתב ג'וביו שיר הלל לקולונה, באורך עשרה עמודים.[8]

בשנת 1529 שבה קולונה לרומא, וחילקה את זמנה במשך כמה שנים בין רומא, אורבייטו, איסקיה, ומקומות אחרים. בין היתר, ניסתה לתקן עוולות שגרם בעלה המנוח, בכך שהשתדלה אצל בית אוואלוס שיחזירו למנזר מונטקסינו אדמות שנלקחו ממנו שלא כדין.[1]

ויטוריה קולונה, ציור מאת מיכלאנג'לו. קולונה כבת 50, ומיכלאנג'לו בן 65, לפי התאריך על הציור.

בשנת 1535 נפרדה גיסתה, ג'ובאנה מאראגון, מאחי קולונה אסקניו, ובאה לאיסקיה. קולונה ניסתה להשכין שלום בית ביניהם, ועל אף שג'ובאנה סירבה, הפכו שתיהן חברות קרובות. הן תמכו בהוגה הנוצרי חואן דה וולדס, וניסו להשתדל עבור אסקניו כשסירב לשלם מס מלח לאפיפיור פאולוס השלישי במסגרת "מלחמת המלח".[9]

בשנת 1536, בגיל 46, שבה לרומא. שם זכתה בהערכה מצד הקרדינל רג'ינלד פול והקרדינל קונטריני. בנוסף, פיתחה ידידות קרובה עם הפסָל מיכלאנג'לו, שהיה בן 61 באותה עת. הוא חיבר עבורה סונטות, הקדיש לה ציורים, ובילה שעות בחברתה. היא העניקה לו כתב יד של שירה דתית.[10] גם משעקרה לאורבייטו ולוויטרבו ב-1541, בעת המאבק של אחיה באפיפיור פאולוס השלישי, לא חדלה מלהחליף מכתבים וביקורים עם מיכלאנג'לו.

ב-8 במאי 1537 הגיעה לפרארה עם נשים אחרות, בכוונה להמשיך משם לוונציה ומשם לארץ הקודש.[11] יש הסוברים שמטרת הגעתה לפרארה הייתה לסייע לברנרדינו אוקינו להקים שם מנזר קפוצ'ין.[12] בשל מצבה הבריאותי, נשארה קולונה בפרארה עד האביב של השנה הבאה.[13] חבריה בעיר הניאו אותה מכוונתה לנסוע לארץ הקודש, והיא שבה לרומא ב-1538.[14]

היא חזרה לרומא שנית, מוויטרבו, ב-1544, והתגוררה כרגיל במנזר סן סילבסטרו. היא מתה במנזר ב-25 בפברואר 1547.

על חבריה בין אנשי הספרות נמנו פייטרו במבו, לואיג'י אלמאני, בלדסארה קסטיליונה, ומרגריט דה נוואר. כמו כן הייתה מיודדת מאוד עם רפורמטורים איטלקיים, כגון אוקינו ופייטרו קרנסקי, אך הלכה לעולמה לפני שמשבר הכנסייה באיטליה התפוצץ. על אף שתמכה ברפורמה בדת, אין סיבה להניח שעמדותיה הדתיות לא יכלו להישאר בגבולות הכנסייה הקתולית, ואין כל סימן שהפכה בעצמה פרוטסטנטית.

כיום יש בפסקארה מוזיאון לאמנות מודרנית על שמה.

יצירתה

עמוד השער של מהדורה משנת 1559 של שירת קולונה.

שירתה פורסמה בימי חייה, בפארמה, בפרארה, בוונציה, בבולוניה, ועוד. לאחר מותה יצאו מהדורות נוספות של שירתה במשך שאר המאה ה-16, ובשלהי המאה ה-20 יצאו מהדורות מדעיות ראשונות של שירתה.

טרם יצא בעברית ספר משירתה. בשנת 1993 חיברה נירית בן-אריה עבודה לתואר שני בשם "ויטוריה קולונה (1490–1547) מ"תהילת האדם" ל"תהילת השמיים" – דרכה של משוררת רנסאנסית ורפורמטורית אוונגליסטית", אשר זמינה בספרייה הלאומית.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויטוריה קולונה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 Patrizi, Giorgio (1982). "Colonna, Vittoria". Trecanni, l'enciclopedia Italiana. Dizionario Biografico degli Italiani (באיטלקית). Rome.
  2. ^ Robin, Diana Maury, Anne R. Larsen and Carole Levin (2007). Encyclopedia of Women in the Renaissance: Italy, France, and England. ABC-CLIO. p. 9. ISBN 9781851097722.
  3. ^ Brundin, Abigail (2005). "Colonna, Vittoria (1490–1547)". Italian Women Writers. University of Chicago Library. נבדק ב-1 ביולי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Charles V (1892). "Letter, no. 20, Emperor Charles V to Vittoria Colonna, 26 March 1525". In Ferrero, Ermanno and Giuseppe Müller, with a supplement by Domenico Tordi (ed.). IWW Results. Carteggio (2nd ed.). Turin: Loescher. pp. 28–29.
  5. ^ Patrizi, Giorgio (1982). "Colonna, Vittoria". Trecanni, l'enciclopedia Italiana. Dizionario Biografico degli Italiani (באיטלקית). Rome.
  6. ^ von Reumont, Alfred (1892) [1883]. Müller, Giuseppe and Ermanno Ferrero (ed.). Vittoria Colonna, Marchesa di Pescara: Vita, fede e poesia nel secolo decimosesto (באיטלקית). Loescher. p. 88.
  7. ^ Brundin, Abigail (2008). Vittoria Colonna and the Spiritual Poetics of the Italian Reformation. Aldershot: Ashgate. p. 23. ISBN 9780754690214.
  8. ^ Robin, Diana (2012). "The Breasts of Vittoria Colonna". California Italian Studies (3.1): 5. ISSN 2155-7926.
  9. ^ Robin, Diana Maury, Anne R. Larsen and Carole Levin (2007). "Aragona, Giovanna d'". Encyclopedia of Women in the Renaissance: Italy, France, and England. ABC-CLIO. p. 23. ISBN 9781851097722.
  10. ^ [Vittoria Colonna. Sonnets for Michelangelo. Ed. Abigail Brundin. Chicago: Chicago University Press, 2005.]
  11. ^ Colonna, Carteggio, letter no. 85, pp. 143–146.
  12. ^ von Reumont, Alfred (1892) [1883]. Müller, Giuseppe and Ermanno Ferrero (ed.). Vittoria Colonna, Marchesa di Pescara: Vita, fede e poesia nel secolo decimosesto (באיטלקית). Turin: Loescher. pp. 163–165.
  13. ^ von Reumont, Alfred (1892) [1883]. Müller, Giuseppe and Ermanno Ferrero (ed.). Vittoria Colonna, Marchesa di Pescara: Vita, fede e poesia nel secolo decimosesto. Turin: Loescher. pp. 159, 169.
  14. ^ Millington, Ellen J. (1865). "Vittoria Colonna, Marchesana di Pescara". In Yonge, Charlotte Mary (ed.). Biographies of Good Women. London: J. and C. Mozley. p. 26.