PROFILPELAJAR.COM

התקופה הארכאית היא תקופה ארכאולוגית בהיסטוריה של אמריקה הצפונית שזמנה מיד לאחר תקופת הפלאו-אינדיאנים. המונח והגדרתו שנויים במחלוקת. התחלת התקופה היא בדרך כלל סביב שנת 8,000 לפנה"ס במסו-אמריקה ושנת 6,000 לפנה"ס בצפון אמריקה וסופה סביב שנת 2,000 לפנה"ס במסו-אמריקה ומשתנה בין התרבויות של צפון אמריקה, שנת 1,000 לפנה"ס עבור מזרח אמריקה הצפונית, וזמנים שונים, בין 1,500 לפנה"ס^[1] לשנת 500 לספירה עבור התרבויות של מערב אמריקה הצפונית. בכמה אזורים דוגמת האגן הגדול בקליפורניה ורמת קולומביה תקופה זו לא הסתיימה עד בואם של האירופאים הראשונים לאזור. בתקופה הארכאית המשיכו התושבים לחיות כציידים-לקטים, עם זאת, גדלה חשיבות של ליקוט צמחי הבר מהציד. הטכנולוגיה הידועה לבני תקופה זו הייתה ייצור כלי אבן וקליעת סלים. במהלך התקופה פיתחו התושבים טכניקות תרבות חדשות כדוגמת חפירת בארות. בסוף התקופה הארכאית מתחילים ניצנים ראשונים של חקלאות, קדרות, והתיישבות קבע.

היסטוריה של המונח

המונח ארכאי בהקשר לתרבות עתיקה באמריקה נטבע לראשונה על ידי הארכאולוג ויליאם ריצ'י (William A. Ritchie) ב-1932. הוא תיאר כך תרבות ציידים-לקטים שנחשפה במדינת ניו יורק של ימינו. הארכאולוגים גורדון ויילי (Gordon R. Willey‏; 2002-1913) ופיליפ פיליפס (Philip Phillips‏; 1994-1900) השתמשו במונח במשמעותו הנוכחית בחלוקת ההיסטוריה של אמריקה הצפונית לתקופות בספרם משנת 1958 "שיטה ותאוריה בארכאולוגיה האמריקנית" (Method and Theory in American Archaeology). בשנות ה-60 של המאה ה-20 הייתה החלוקה של התקופות שנויה במחלוקת וההתייחסות לתקופה הארכאית הייתה כעל תקופת מעבר הדרגתית.

מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 נוכחו לדעת שהמעבר מחברות של ציידים-לקטים לחברות חקלאיות היה תהליך שונה בתרבויות שונות, והתנהל בקצב איטי בהרבה ממה שחשבו. איסוף צמחי בר שיחק תפקיד חשוב גם בתקופה שהחלו לטפל בצמחים בהשקיה ובנו טרסות. עובדות אלו מעלות את השאלה האם המונח מתאים:

אכן התרחקנו מאוד מהאפיונים של אמצע המאה ה-20 של התקופה הארכאית, עד שתפיסה זו הפכה למטעה, אם לא חסרת משמעות לחלוטין.

— Kenneth E. Sasserman: The new Archaic – it ain't what it used to be

עם זאת, המונח עדיין מצוי בשימוש, אבל ההגדרה אבדה מחשיבותה. וההתייחסות לתקופה הארכאית היא אל אורח החיים של התרבויות של הציידים-לקטים בשלהי התקופה.

תרבויות

איור של ראשי חנית מתרבות דלטון, אמצע התקופה הארכאית

בעוד שהתרבויות של הפלאו-אינדיאנים בכל רחבי אזור התפוצה של תרבויות אלו השתמשו באותם כלים והתזונה שלהם הייתה דומה, אורח החיים בתקופה הארכאית שונה בצורה משמעותית בין האזורים של אמריקה הצפונית ובתי הגידול השונים שבהם.

במישורים הגדולים צדו בעלי חיים גדולים בעיקר ביזון אמריקני. התחלת התקופה סביב שנת 6,000 לפנה"ס וסיומה עם הופעת חץ וקשת ושימוש בקרמיקה סביב שנת 1,500 לפנה"ס.
באגן הגדול וחלקים של קליפורניה של ימינו מזרחית להרי סיירה נבדה, אזורים שבהם האקלים היה מדברי. באזור זה התרבויות התפתחו כתוצאה של מגע עם האירופיים, שהתרחשו בחלקם במאה ה-19 ולא עקב סיום התקופה הארכאית. אפילו תרבות פרימונט, התרבות האחרונה באזור שניתן להגדירה כשייכת לתקופה הארכאית מראה סימנים ראשונים בלבד להתיישבות קבע.
בדומה ברמת קולומביה בצפון-מערב אמריקה הצפונית קשה לתארך את תחילת התקופה הארכאית והיא נעה בין 6,000 לפנה"ס ל-3,000 לפנה"ס, וסופה במפגש עם האירופיים והשימוש בסוסים שהחל רק במאה ה-19.
קליפורניה נחקרה לעומק ובה יש מספר תרבויות שהתפתחו באופן שונה. בדרום, החלה התקופה הארכאית כבר בשנת 8,000 לפנה"ס, בעוד שאצל התרבויות המאוחרות ביותר החלה התרבות הארכאית בתחילת הספירה הנוצרית והסתיימה עם המגע עם האירופיים במאה ה-19.
בדרום-מערב ארצות הברית התפתחו תרבויות שונות בתקופה הארכאית זו בצד זו, ולעיתים הן חפפו זו את זו באופן זמני והן כונו הדרום-מערב הארכאי (Archaic Southwest). הארכאולוגית סינתיה אירווין-ויליאמס (Cynthia Irwin-Williams‏; 1990-1936) הגדירה את תרבות פיקוסה (Picosa culture) בשנות ה-60 של המאה ה-20, והיא תוארכה בשנים 3,050 עד 1,050 לפנה"ס. בתחילה הוגדרה תרבות אושארה (Oshara tradition), כחלק הצפוני של תרבות פיקוסה לאחר מחקרה של אירווין-ויליאמס בארויו קוארבו (Arroyo Cuervo) בצפון-מערב ניו מקסיקו של ימינו, אבל מאז הורחב המונח והוא מתייחס לכל החלק הצפוני של דרום-מערב ארצות הברית, כמו כן הוגדלה התקופה שהוא כולל. תקופת אושארה נעה מ-5,500 לפנה"ס ועד בערך 500 עד 600 לספירה. מאפיין מיוחד של דרום-מערב ארצות הברית הוא המגע עם תרבויות ממסו-אמריקה. תרבויות אלו התפתחו מוקדם יותר, ועקב כך הצורות הראשונות של חקלאות התפתחו בדרום-מערב ארצות הברית לפני כל מקום אחר. עם זאת, השימוש בקרמיקה הוא בערך באותו זמן כמו באתרי תרבויות אחרים באמריקה הצפונית.
המקום שבו התפתחה התרבות הארכאית בצורה הברורה ביותר הוא באזור הנרחב הקרוי "היערות המזרחיים" (Eastern Woodlands): ממערב למזרח - מנהר המיסיסיפי ועד לחוף האוקיינוס האטלנטי מדרום לצפון - ממפרץ מקסיקו ועד הימות הגדולות. באזור זה מזהים תרבויות של אמצע התקופה הארכאית כדוגמת תרבות דלטון (Dalton Tradition), שזמנה 7,900-8,500 לפנה"ס, באמצעות ראשי חנית, כלי אבן דו-פניים שתחתיתם קעורה, באתרים דוגמת לאנס לאמור (L'Anse Amour Site), חצי האי לברדור ואתר נוויל (Neville site) בניו המפשייר. כמו כן מזהים באזור תרבויות של שלהי התקופה הארכאית, שבהן הבולטת היא תרבות פוברטי פוינט (Poverty Point culture), שאתרה המרכזי, פוברטי פוינט בלואיזיאנה, הוא אתר מורשת עולמית. התרבויות הארכאיות המאוחרות של היערות המזרחיים בנו סביב 4,000 לפנה"ס באזור סביב היובלים בחלקו התחתון של המיסיסיפי תלים, גבעות מלאכותיות, שמשמעותם שנויה מחלוקת. ששימשו אולי כקברים, או אולי כצורות משנות נוף המסמלות בתודעתם של הילידים את בריאת העולם. להקמת התלים הייתה השפעה על יצירת קהילות דרך העבודה המשותפת והם שמשו כמקום התוועדות קבוע. בשנת 1,000 לפנה"ס מתחילה באזור זה תקופת וודלנד (Woodland period), המאופיינת על ידי התיישבות קבע, וכבר לא מתייחסים אליה כאל תקופה ארכאית.
באמריקה המרכזית מאופיינת התקופה הארכאית במעבר לחקלאות וקדרות בתקופה קדומה בהרבה לתרבויות שמצפון, ככל הנראה בגלל תנאי האקלים המתאימים יותר. באזור זה מסתיימת התקופה הארכאית בתרבויות שקדמו לתרבות המאיה כבר בין השנים 2,000-2,500 לפנה"ס.

לקריאה נוספת

Brian M. Fagan: Ancient North America. Thames and Hudson Ltd, London/New York 1991, ISBN 0-500-27606-4
Guy Gibbon: Archaic. In: Archaeology of Prehistoric Native America. Garland Publishing, New York 1998, ISBN 0-8153-0725-X