התמדתו של הזיכרון (בספרדית: La persistencia de la memoria; בקטלאנית: La persistència de la memòria) הוא ציור שמן, משנת 1931 - אחד הציורים המפורסמים ביותר של האמן סלבאדור דאלי, שנחשב לאחת מהיצירות הנודעות והמוערכות בסגנון הסוריאליזם באמנות.
כיום היצירה מוצגת במומה - המוזיאון לאומנות מודרנית שבעיר ניו יורק.
תיאור היצירה
דאלי החל את היצירה בציור אחת התמונות האהובות עליו - חוף ים באזור קטלוניה שבספרד. לאחר מכן הוסיף את השעון הנמס המפורסם בעקבות גבינת קממבר נמסה. היצירה מתארת את השעונים כנמסים, ואת הנמלים האוכלות אותם - כאמירה על הזמן שנראה בעיני אנשים כדבר קבוע ובעצם אין הוא כזה. הניגוד בין הנוף המוקפא שברקע לבין תנועת השעונים וזרימתם מדגיש אצל הצופה בתמונה את תחושת הזמן שחולף ורק הזמן הוא שמשתנה.
במרכז התמונה, תחת אחד השעונים ישנו פרופיל של פרצוף המופיע ביצירה קודמת של דאלי - "המאונן הגדול".
שם היצירה
שם היצירה ניתן לה על ידי גאלה, אשתו של דאלי. כאשר עזבה את ביתם המשותף ונסעה לקונצרט ראתה רק את קו החוף בקאפ דה קרוס. דאלי צייר את היצירה במהירות, ועם שובה מן הקונצרט הייתה היצירה מוכנה. גאלה התרשמה מן השעונים הנמסים ואמרה לבעלה כי מי שיראה את התמונה לעולם לא ישכח אותה.[דרוש מקור]
היסטוריה
היצירה הוצגה לראשונה בניו יורק בשנת 1932 ולאחר מכן נמכרה בעלות של 250 דולרים. היצירה הפכה להיות אחת היצירות הידועות ביותר של דאלי, ובשנת 1938 הוצגה כרקע לסרט המצויר Dough for the Do-Do מאת אולפני האחים וורנר.
דאלי חזר לרעיונות בבסיס יצירה זו ביצירה אחרת - "התפוררות התמדתו של הזיכרון" בשנת 1954 - יצירה המוצגת במוזיאון דאלי שבסיינט פיטרסברג פלורידה.
דאלי אף יצר מספר ליתוגרפיות ופסלים של השעונים הנמסים המפורסמים.
קישורים חיצוניים
