השפעות סביבתיות של ספנות כוללות זיהום אוויר ופליטת גזי חממה, זיהום מים, זיהום רעש, זיהום נפט, פגיעה בחיות בר כתוצאה מהתנגשות ספינות, הזרמת שפכים, השלכת פסולת מוצקה לים, הימצאות רשתות דיג בים, והפצת מינים פולשים באמצעות הזרמת מי נטל לים. על אף שספינות הן יעילות אנרגטית יחסית ביחס שבין משקל למרחק השינוע, בהשוואה לאמצעי תחבורה אחרים, הן בכל זאת גורמות להשפעה ניכרת על הסביבה הטבעית ובעיקר על הסביבה הימית^[1].

מי נטל הם מי ים, ובנהרות ובאגמים - מים מתוקים, המשמשים לייצוב אונייה בעת הפלגתה ללא מטען או עם מטען חלק. מי נטל נוספים למטען הספינה לאחר פריקת מטענים בנמלים. כאשר האונייה מוסיפה מטען, היא נפטרת ממי הנטל העודפים, ומאחר שמדובר במים שנאספו באזור אחר בעולם, המים הנשפכים לים עלולים לכלול מגוון של אורגניזמים ביולוגיים, כולל צמחים, בעלי חיים ומיקרואורגניזמים, שאזור הריקון של מכלי המים אינו בית הגידול הטבעי שלהם. אלה כוללים מינים שאינם מקומיים העלולים לגרום נזק אקולוגי רב למערכות אקולוגיות ימיות^[2].

כדי להקטין את הסיכון לבתי הגידול הימיים על ידי מינים פולשים המועברים במי נטל, נחתמה בשנת 2004 אמנה בינלאומית, שנועדה לצמצם ולמנוע העברתם של אורגניזמים ימיים ופתוגניים מזיקים במי הנטל של האניות. אמנה זו נכנסה לתוקף בשנת 2017 ומחייבת את האניות עליהן חלה האמנה לנהל את מי הנטל שלהן בהתלאחר אישור התקנות תוכל מדינת ישראל לאשר את האמנה ובכך למלא את מחויבויותיה הבינלאומיות כחברה בארגון הספנות הבינלאומי.

בשנת 2021 הוגשה על ידי משרד התחבורה הצעת חוק להסדרה וניהול של מי נטל, במטרה לאפשר למדינת ישראל לאשר את האמנה ובכך למלא את מחויבויותיה הבינלאומיות כחברה בארגון הספנות הבינלאומי^[3].

זיהום הרעש הנגרם מספינות וכלי שיט אחרים התגבר לאורך ההיסטוריה, בעקבות ריבוי כלי השיט הנמצאים בים בעת ובעונה אחת ובשל המעבר מאוניות מפרש לספינות ממונעות. הרעש הנוצר על ידי הספינה יכול להתפשט בים למרחק רב, ולהפריע לבעלי חיים ימיים המסתמכים על קולות לצורך תקשורת, התמצאות, ושיחור מזון^[4].

האמנה לשימור מינים נודדים זיהתה את תופעת זיהום הרעש באוקיינוסים כגורם סיכון אפשרי לחיות בר ימיות^[5]. בין היתר, זיהום רעש יוצר הפרעה ללווייתנים ודולפינים המתקשרים באמצעות שירה, והדבר עלול להוות איום רציני על התרבותם ועל סיכויי הישרדותם של הלווייתנים. גם פעולות מיפוי או גילוי בעזרת סונארים, משפיעות על בעלי החיים ימיים שמתקשרים ומנווטים באמצעות גלי הקול, כגון דולפינים, לווייתנים, צבי ים ודגים^[6].

איום אחר על מינים ימיים נובע מפיצוצים תת-ימיים בשל פעולות צבאיות או עבודות תת-ימיות, כגון עבודות להקמת אסדות קידוח לגז או פיצוצים המבוצעים כחלק מביצוע סקרים תת-ימיים לחיפושי גז^[6].

התנגשויות בין חיות בר ימיות לספינות הן גורם המאיים על שרידותם של חיות הבר ולעיתים קרובות גורם להם לפציעות קשות ואף קטלניות. על פי ההערכות מחקריות, התנגשות של לווייתן עם ספינה השטה במהירות של 15 מיילים ימיים לשעה בלבד עלול לגרום למותו של הלווייתן בסבירות של 79%^[7].

התנגשות עם כלי שיט היא האיום הגדול ביותר על הבלנה השחורה, מין של לווייתן המצוי בסכנת הכחדה חמורה עד כדי כך שנותרו ממנו רק כ-400 פרטים בטבע. בין השנים 1970 ל-1999, 35.5% ממקרי המוות המתועדים של הלווייתן נגרמו מהתנגשות עם כלי שיט^[8]. בין השנים 1999 ל-2003 הייתה בממוצע התנגשות קטלנית אחת בשנה, ומשנת 2004 עד 2006 חלה התגברות במספר ההתנגשויות, עד ל-2.6 התנגשויות בממוצע בשנה.

מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי של ארצות הברית (NOAA) ושירות הדייג הימי הלאומי פרסמו בשנת 2008 מגבלות על מהירותם של כלי שיט במטרה להגן על הבלנה השחורה, אך המגבלות היו זמניות עד לשנת 2013 בלבד^[9], וכבר בשנת 2017 חל גידול חד במספר הדיווחים על פגיעה בלווייתן ממין זה, שהובילו למותם של 17 לווייתנים בשנה זו.

ספינות אחראיות לכ-18% מגורמי הזיהום הנפלטים לאוויר^[10], המזיקים הן לסביבה והן לבריאות האדם. על פי מחקר שפורסם בשנת 2019, איכות האוויר בספינות תענוגות היא ירודה ומשתווה לאיכות האוויר הירודה בערים גדולות ומזוהמות בעולם, כגון בייג'ינג בירת סין וסנטיאגו בירת צ'ילה. במחקר נקבע כי למרות שהספינה מפליגה במים הפתוחים ובאוויר הפתוח, נופשים ואנשי צוות עלולים להיות חשופים לריכוזים גבוהים של חומר חלקיקי מזהם^[11].

מחקרים שבוצעו בישראל מראים כי רמת הזיהום של ספינות בנמלי חיפה, אשדוד ואשקלון גורמות לזיהום שאינו נופל בחומרתו מהזיהום הנגרם ממפעלי התעשייה בערים אלו. זאת, בין היתר מאחר שהספינות צורכות סוגי דלק מזהמים ביותר, שלולא היו משמשים בתחבורה הימית, היה צורך לקבור אותם באדמה. בנוסף, כדי להשתמש בדלק זה יש לחמם אותו קודם, ולכן האוניות לעולם אינן מדוממות את מנועיהן, אפילו כשהן עוגנות^[12].

לפי הערכות של המשרד להגנת הסביבה, כלי שיט הם המקור לפליטת 7% מחלקיקי הזיהום הנשימתיים בחישוב ארצי. באזור חיפה מוערך כי הם המקור לפליטת 65% מהחלקיקים המזיקים. בבדיקות מדגמיות שערך המשרד במחצית הראשונה של 2020 נמצאו כ-40 מקרים של פליטת עשן שחור בנמלי אשדוד וחיפה, והתברר כי 1.5% מכלי השיט פולטים עשן במשך 15 דקות בממוצע^[13].

בשנת 2022 נחקקו תקנות הנמלים (מניעת זיהום אוויר מכלי שיט), תשפ"ב-2022, שנועד למנוע, לצמצם ולשלוט בזיהום אוויר שמקורו בתחמוצות חנקן, תחמוצות גופרית או חומר חלקיקי מכלי שיט. התקנות מגבילות פליטות בחומר מדלל אוזון, בתחמוצות חנקן, בשימוש בגופרית בכלי שיט רתוק, בתרכובות אורגניות נדיפות, ואוסר על שריפת חומרים בתוך כלי השיט.

ארגון הימאות הבינלאומי מעריך כי שיעור פליטות הפחמן הדו-חמצני הנובעות מספינות עומד על כ-2.2% מכלל הפליטות של פחמן דו-חמצני הנפלטות ממקור אנושי, נכון לשנת 2012, אך כמות הפליטות צפויה לעלות ב-50% ואף ב-250% עד שנת 2050, כתלות באמצעים שיינקטו עד אז כדי להפחית את הפליטות^[14].

ערך מורחב – זיהום נפט

זיהום נפט מזוהה לעיתים קרובות כגורם זיהום מובהק הנובע מספינות, על אף שהוא מתרחש לעיתים רחוקות יותר מזיהומים אחרים הנגרמים באופן יומיומי כגון זיהום אוויר ומי נטל. אף על פי כן, זיהום הנובע מנפט הוא רעיל ביותר לצמחים ובעלי חיים, וקשה ביותר לניקוי. גם כמות קטנה יחסית של נפט הנשפך לים עלול לגרום לפגיעה פיזיולוגית באורגניזמים החיים בו ולשבש את מחזור חייהם והתרבותם.

בדליפת הנפט של אקסון ואלדז שהתרחש באלסקה בשנת 1989, לדוגמה, ושנחשב לאחד האירועים הימיים הסביבתיים החמורים בהיסטוריה, נשפכו לים כ-257 אלף חביות נפט גולמי. סערה שפרצה במפרץ הנסיך ויליאם שלושה ימים לאחר פגיעת המכלית בשרטון העבירה כמויות גדולות של נפט לרבים מהחופים הסלעיים בשרשרת האיים בסביבה וגרמה לזיהומם ולפגיעה אקולוגית חמורה באזור שהיה בית גידול למינים רבים של בעלי חיים. בין המינים שנפגעו ניתן למנות דגי סלמון, כלבי ים, לוטרות ים, לווייתנים ומינים רבים של ציפורים.

בדליפת הנפט במפרץ מקסיקו בשנת 2010, שהחלה מהתפרצות באר נפט תת-ימית שגרמה לפיצוץ קטלני על גבי אסדת קידוח הנפט "Deepwater Horizon" בסמוך לחופי לואיזיאנה, נהרגו 11 בני אדם ונפצעו 17. הדליפה גרמה לאסון סביבתי שפגע בתעשיית הדיג במפרץ מקסיקו, ובתעשיית התיירות בחופי מפרץ מקסיקו, ובבתי הגידול של מיני עופות רבים. נפגעו בעיקר בעלי חיים ימיים כדוגמת לווייתנים, דולפינים, דגים, סרטנים ועופות דוגמת שקנאים. כדורי זפת המשיכו להתגלות בחופים גם ארבע שנים אחרי שהדליפה נעצרה. דליפה זו נחשבת לאסון הסביבתי הגדול ביותר בהיסטוריה^[15].

בשנת 2021 התרחש זיהום ימי בזפת לאורך חופי מדינת ישראל, בו נפלטה לחופי ישראל פסולת ימית של זפת שמקורה בנפט גולמי. מעריכים שזהו אחד האסונות האקולוגיים החמורים ביותר שפגעו בישראל מאז הקמתה, בין היתר בשל השטח הגדול שהוא מכסה ובשל הרעילות הגבוהה וארוכת הטווח של הזפת^[16]. יום לאחר תחילת הדליפה נפלט לחוף באזור ניצנים, לווייתן מצוי זכר בוגר (צעיר יחסית), באורך של כשבעה-עשר מטרים ובמשקל 25 טון. בנתיחתו נמצא כי הוא מת כ-14 ימים קודם לכן וכי מותו נגרם מזיהום נפט^[17]. באתרים רבים נצפו נזק ותמותה של ציפורים, דגה, צבי ים, חרדונים, סרטני חול ושלל יצורים ימיים וכן לצמחייה. הנזק נגרם בכל שלושת בתי הגידול, במי הים הפתוח, בחולות החוף ובטבלאות הגידוד המצוי באזורים הסלעיים המעטרים את החוף שם מתרכזת מרבית הפעילות הביולוגית, כאשר לאחרון נגרם הנזק הגדול ביותר וגם כזה שהשיקום שלו קשה הרבה יותר. בין המשטחים שנפגעו המצריכים טיפול מקצועי נמנים גם טיילות צמודות חוף ושוברי גלים^[18].

אוניות תענוגות אחראיות להזרמה של כ-970 מטר מעוקב מדי יום של מים שחורים, דהיינו מים הכוללים הפרשות אדם מתאי השירותים של הספינה. בנוסף הן מזרימות מדי יום כ-110 מטר מעוקב מים אפורים, שהם מי שפכים שאינם כוללים הפרשות^[7][19].מים שחורים עלולים להכיל חיידקים, פתוגנים וטפילים שונים המסוכנים לאדם ולסביבה הימית, הן באמצעות פגיעה ישירה והן על ידי פריחת אצות הניזונות מחומרי הגלם המצויים בשפכים. פריחת האצות מקטינה את כמות החמצן המצוי במים ועלולה לגרום למותם של דגים וחיות בר ימיות אחרות כתוצאה מכך.

שפכי אוניות כוללים ביוב, מים משומשים מתאי שירותים וממתקנים רפואיים, אשר מכילים חיידקים, פתוגנים, נגיפים, טפילים וניוטריאנטים מזיקים. שפכים אלה, אם אינם מטופלים ומטוהרים כראוי, עלולים לגרום לזיהומים ונזקים בריאותיים לסביבה הימית וגם לאדם. יסודות כימיים מסוימים המצויים בשפכים כגון חנקן וזרחן, גורמים לפריחה מוגברת של אצות בים. האצות מנצלות את החמצן שבמי הים ובכך מקשות על דגים ובעלי חיים ימיים אחרים לשרוד ולהתרבות בהצלחה. ספינת תענוגות גדולה, שעל סיפונה נמצאים 3,000 אנשי צוות ותיירים, מייצרת בין 55,000 ל-110,000 לטרים של שפכים מדי יום.^[20]

שפכים מסוג פחות מסוכן הם מים אפורים, שהם מים שנעשה בהם שימוש שאינו כולל הפרשות אך אינם מים נקיים. לדוגמה, מים המגיעים מכיורים, מקלחות, וחדרי כביסה. עם זאת, גם מים אפורים עלולים להכיל מגוון רחב של חומרים מזהמים - שמנים, מתכות, נפט, פסולת מזון ופסולת רפואית. כמות המים האפורים המוערכת על פי מחקרים היא בין 110 ל-320 ליטרים לאדם מדי יום, או 330,000 עד 960,000 ליטרים לספינת תענוגות שעל סיפונה 3,000 בני אדם.^[20]

כדי להתמודד עם בעיית השפכים, כוללת האמנה למניעת זיהום מאוניות נספח עם הנחיות לטיפול במים שחורים ומים אפורים וטיהורם.

ספינות מייצרות פסולת מוצקה הכוללת זכוכית, נייר, קרטון, אלומיניום ומתכת. חומרים אלה המגיעים לים עלולים לסכן את הסביבה ואת האורגניזמים החיים בו, כמו גם בני אדם החיים בקרבת החופים שאליהם נשטפת הפסולת. בנוסף, הפסולת עלולה לחדור למפעלי תעשייה הנמצאים בשפת הים, או המשתמשים במי הים (למשל, לצורך קירור מכונות). ספינות יכולות לצמצם את כמות הפסולת המושלכת מהם באמצעות הפחתת השימוש בחומרים מתכלים, מיחזור הפסולת, או שריפתה. אך שריפת פסולת גורמת בתורה לזיהום אוויר מוגבר, והאפר הנוצר מהשריפה מושלך לרוב לים ומהווה בפני עצמו מפגע סביבתי.

ערך מורחב – רשת רפאים

רשתות רפאים מהוות גם הן מקור משמעותי לפגיעה בסביבה הימית ואף לצוללים ולמתרחצים בים^[21]. מדובר ברשתות דיג שהושלכו או נשארו בים על ידי ספינות דיג, ולעיתים קרובות לוכדות והורגות דגים, צבי ים, דולפינים, עופות ים ויצורים ימיים נוספים^[22]. הרשתות מגבילות את תנועת בעלי החיים, וגורמות לרעב, פצעים, זיהומים, חנק ליצורים שצריכים לעלות על פני המים כדי לנשום - ולבסוף מוותרים וטובעים^[23]. רשתות אלה יכולות לשרוד מאות שנים לפני שיתפרקו, ובמהלכן יהרגו עוד ועוד בעלי חיים. מעריכים כי 640 אלף טון רשתות פלסטיק מושלכות לאוקיינוסים בכל שנה^[24].

להוצאת רשת רפאים מהמים דרושה עבודת חילוץ מורכבת הכרוכה במיומנות, ידע ומכשור מתאים, ולכן אין לבצע אותה באופן פרטי. הרשתות עלולות להימצא בטווחי עומק רחבים ולפגוע בבתי גידול רגישים כמו שוניות סלעיות, גני ספוגים, אלמוגים, ועוד. בהוצאת רשת מן המים בצלילה יש סיכון לא מבוטל, שכן ציוד הצלילה עלול להיתפס ברשת וכך גם הצולל. יש רשתות רחבות היקף שלהוצאתן נדרשות ספינות עבודה בעלות מנופי הרמה ומכשור מתאים, ויש שלהוצאתן נדרשת חוות דעת אקולוגית מקדימה, למשל כשרשת מונחת על מצע הים זמן רב. במצב זה מתפתחת עליה שכבת חיים חדשה של מגוון יצורים וצמחים ימיים, ולמעשה הרשת הופכת לחלק בלתי נפרד מבית הגידול והוצאתה יכולה לגרום לו נזק ממשי^[25].

על פי הגדרת החוק בישראל, מי שיפוליים הם נוזל המצטבר בתחתית המחסנים, בחדר המכונות, בחדר המשאבות או בכל מקום אחר בכלי שיט לרבות דלקים, שמנים ומי נטל.^[26] מי שיפוליים הכוללים שמן הדולף ממנועי הספינה וממכונות אחרות, אפילו רק בכמות קטנה, אם אינם מטופלים כראוי, עלולים לגרום לזיהום שיפגע במערכות האקולוגיות הימיות ולגרום למותם של דגים וחיות בר אחרות.

על מנת להתמודד עם התופעה בישראל, נקבע בחוק כי מפעיל כלי השיט יתקין בספינה מערכת לאיסוף שפכים שתורכב ממערכת לאיסוף מי שיפוליים וממערכת לאיסוף שפכים סניטריים. בנוסף, על מפעיל מעגנה להתקין מתקן יבשתי לסילוק שפכים (כולל מי שיפוליים) בסמוך למעגנה במקום המאפשר גישה לכלי שיט.^[26]

• שינוי אקלים
• פחמן דו-חמצני
• גזי חממה
• טביעת רגל אקולוגית
• דלק ביולוגי
• השפעות סביבתיות של תעופה

מדיה וקבצים בנושא השפעות סביבתיות של ספנות בוויקישיתוף