הרי יוּאִינְטָה (באנגלית: Uinta Mountains) הם רכס הרים המשתרע ממזרח למערב בצפון-מזרח מדינתיוטה שבארצות הברית, כ-160 קילומטרים מזרחית לסולט לייק סיטיבירת המדינה, כשהוא מתפשט במקצת גם לדרום ויומינג. הרי יואינטה הם שלוחה של הרי הרוקי וייחודם בהיותם הרכס הגבוה ביותר בגוש 48 המדינות הרצופות של ארצות הברית המשתרע ממזרח למערב.[1] גובה הפסגות ברכס נע בין 3,400 מטרים ועד ל-4,123 מטרים (פסגת קינג - Kings Peak) מעל פני הים, שהיא גם הנקודה הגבוהה ביותר במדינת יוטה. כביש מדינתי מספר 150 המכונה "כביש אגם המראה" (Mirror Lake Highway) חוצה את המחצית המערבית של הרי יואינטה בדרכו לוויומינג, והוא הכביש הסלול הגבוה ביותר ביוטה (3,266 מטרים מעל פני הים במעבר ההרים Bald Mountain Pass). מקור השם בשבט האינדיאנייוט.[2]
גאולוגיה
הרי יואינטה נוצרו עקב ההתרוממות הטקטונית של האורוגנזה הלרמידית של סלעי משקעמותמרים שהושקעו באגן בין קראטונים בדרום מערב לאורנטיה, בתקופת שבה התפרקה יבשת העלרודיניה. סלעי המשקע המותמרים ממקור ימי ונהרי הם מעידן הנאופרוטרוזואיקון[3] (בין לפני 800 עד לפני 700 מיליון שנים), ובנויים בעיקר מקוורציט, לווחה ופצלים. סלעים אלו מרכיבים את חבורת הר יואינטה ומגיעים לעובי של 4 עד 7.3 קילומטרים. מרבית הפסגות הגבוהות הם מחשופים של חבורת הרי יואינטה. פסגות רבות מוקפות בטבעות של צוקים והם מסתיימים בפסגה שטוחות או רחבות. ההרים תחומים מדרום ומצפון על ידי העתקים הפוכים המתמזגים מתחת לרכס, מצפון על ידי "העתק האגף הצפוני" (North Flank fault), ומדרום על ידי "העתק גבול אגן יואינטה" (Uinta basin boundary fault).
חבורת הר יואינטה מורכבת (מהשכבה העתיקה ביותר לצעירה ביותר) מהשכבה האחידה המכונה "Uinta Mountain unidivided" הבנויה מארניט קוורצי,[4] שעליה מונחות "תצורת אגם מוסהורן" (Moosehorn Lake formation), "תצורת הר ווטסון" (Mount Watson formation), "תצורת פסגת הדס" (Hades Peak formation) ו"תצורת הפצלים האדומים" (Red Shale formation). האגפים של הרייואינטה המשתרעים ממזרח למערב מכילים רצפים של שכבות מעידני הפלאוזואיקון והמזוזואיקון המתפרסים בין "תצורת לודור" (Lodore Formation) מתור הקמבריון ועד ל"תצורת פצלי מנקוס" (Mancos Shale Formation) מהקרטיקון שכולן עברו הטיה במהלך התרוממות רכס ההרים.
התרוממות הרכס מתוארכת לאורוגנזה הלרמידית, מלפני 70 מיליון עד לפני 50 מיליון שנים, כשכוחות הדחיסה יצרו העתקים הפוכים בזווית חדה הן מצפון והן מדרום לרכס ההרים הנוכחי. הכיוון מזרח-מערב של הרי היואינטה חריג בהשוואה למרבית הרכסים של צפון הרי הרוקי, ייתכן ועובדה זו קשורה לדפוסים משתנים של לחצים ולסיבוב של רמת קולורדו.
הפסגות הגבוהות של הרי יואינטה כוסו בשכבה עבה של קרחונים בעידן הקרח האחרון ומרבית עמקי הנחלים הגדולים הן מצפון והן מדרום לרכס הם עמקים קרחוניים גדולים.[5] עם זאת, אף על פי שהפסגה הגבוהה ביותר היא מעל 4,100 מטרים, האקלים כיום יבש כל כך שאף קרחון לא שרד אפילו לפני הנסיגה המהירה של הקרחונים מאז אמצע המאה ה-19. הרי היואינטה הם הרכס הקרוב ביותר לקוטב הצפוני שפסגותיו מעל ל-4,000 מטרים ושאין בו קרחונים, ולמעשה הם רכס ההרים הגבוה ביותר ב-48 המדינות הרצופות בארצות הברית בלא קרחונים בימינו. קפאת-עד[6] קיימת בגבהים מעל 3,000 מטרים[7] ולעיתים גורמת ליצירת קרחון סלעי.[8]
בין הפסגות וקווי הרכס יש אגנים רחבים שטוחים, ובהם כ-500 אגמים קטנים. אחד האגמים הפופולריים ביותר בשל יופי נופיו והדיג העשיר של מימיו הוא אגם המראה (Mirror Lake).
הידרולוגיה
חלקים גדולים מהצד המזרחי ומהצד המערבי של הרכס נמצאים בשטח אגן הניקוז של נהר הקולורדו, כולל בלקס פורק (Blacks Fork) ודושן (Duchesne), יובלים של הנהר גרין. הנהר גרין הוא אחד היובלים העיקריים של הקולורדו והוא זורם בקשת חדה מסביב לצד המזרחי של הרכס.
מקורם של הנהרות בר (Bear River) וובר (Weber River), שני היובלים הגדולים ביותר של ימת המלח הגדולה, במדרון המערבי של הרכס. הנהר פרובו (Provo River), היובל הגדול ביותר של אגם יוטה, מתחיל את דרכו בצד הדרומי של הרכס וזורם מערבה אל אגם יוטה, המתנקז באמצעות הנהר ג'ורדן (Jordan River) לימת המלח הגדולה.
בחלקים גדולים מהרכס עולה כמות המשקעים הממוצעת על 1,000 מ"מ בשנה.[9] הפסגות הגבוהות מכוסות בשלג מרבית השנה למעט התקופה בין יולי לספטמבר. סך אורך כל הנחלים והפלגים הזורמים ברכס עצמו עולה על 640 קילומטרים ויש בו כ-1,000 אגמים.
אקולוגיה
פסגת היידן (Hayden Peak) והר אגסי (Mount Agassiz) כפי שהם נשקפים מהר בולד (Bald Mountain)
.jpg)
