המונומנט הלאומי דינוזאור משתרע על אזור מדברי נרחב בצפון-מערב קולורדו ובצפון-מזרח יוטה. האזור הוא טיפוסי ל"מדבר גבוה". חם מאוד בקיץ, הטמפרטורות הממוצעות בקיץ עולות מעל ל-30°C, וקר מאוד בחורף, הטמפרטורות יכולות לצנוח מתחת ל-10°C-. שלג יורד כל חורף, אבל הוא נמס במהירות באקלים היבש של אזורים אלו. כמות המשקעים השנתית נמוכה, סביב 250 מילימטרים בשנה.
היישובים הקרובים ביותר הם ורנל (Vernal) ביוטה ודיינוסור (Dinosaur) בקולורדו. בפארק זה נמצאו מאובנים של דינוזאורים, כולל אלוזאורוס, אבידוזאורוס (גולגולת כמעט שלמה, לסת תחתונה וארבע חוליות הצוואר הראשונות של הממצא מספר DINO 16488 שנמצא בפארק בבסיס פרט מוסאנטושט (Mussentuchit Member)[2] של תצורת הר סידר (Cedar Mountain Formation) ששימש מקור לתיאור המין) וזאורופודים בעלי צוואר וזנב ארוכים. המקום הוכרז כמונומנט לאומי ב-4 באוקטובר1915.[3]
היסטוריה
היסטוריה גאולוגית
שכבות הסלע שבו נמצאו המאובנים הן שכבות של סלעי משקע של אבן חול וקונגלומרט המכונים "תצורת מוריסון" (Morrison Formation). הן נוצרו ממשקעים של סחף על קרקעית נהר קדום. מתור היורה, לפני כ-150 מיליון שנים. הדינוזאורים וחיות קדומות אחרות נסחפו ככל הנראה בשיטפונות ונקברו בקרקעית הנהר.
ערימת המשקעים נקברה, עברה הסתלעות[4] והפכה לסלע מוצק. שכבות הסלע התרוממו בשיפוע עד לזווית הנוכחית שלהן בהשפעת הכוחות בוני ההרים שיצרו גם את הרי יואינטה. הסחיפה המתמשכת מאז חשפה את השכבות לפני השטח ואפשרה לפלאונטולוגים לגלות את המאובנים.
היסטוריה אנושית
תחילת ההתיישבות האנושית במונומנט הלאומי דינוזאור מתוארכת לפני כ-10,000 שנים. הנהרות גרין וימפה היוו מקור מים חיוני באזור הצחיח, ואף שהעדויות לנוכחותם באזור קלושות (ראשי חניתות מאבן) מאמינים החוקרים כי האינדיאנים הקדומים, המכונים פלאו-אינדיאנים, התיישבו באזור. עדויות לנוכחות מאוחרת יותר של אינדיאנים מתרבות פרימונט בקניונים של המונומנט הלאומי דינוזאור בתקופה שבין לפני 1,200 ל-800 שנים מצויות בדמות אמנות סלע של פטרוגליפים וציורי סלע. אחרי האינדיאנים מתרבות פרימונט יישבו את המקום אינדיאנים מעמי השושוני והיוט, שניהם ציידים נוודים, וקהילות שלהם מצויות עדיין באזור. הפטרוגליפים במונומנט הלאומי דינוזאור מעשי ידי האינדיאנים במהלך אלפי השנים האחרונות, אף שהם מפורסמים פחות משכבות המאובנים הם אוצר תרבותי נוסף באתר. חלק נכבד מאתרי הפטרוגליפים אינם מופיעים במפות הרשמיות של האתר בכוונה במטרה להילחם בוונדליזם.
במאה ה-18 חקרו את האזור חוקרי ארצות ספרדיים. מתיישבים מאירופה וממזרח ארצות הברית הגיעו במאה ה-19 והקימו חוות. החוות הקרובות לנהרות ולכן למקור מים איתן שרדו, האחרות ננטשו בתקופות בצורת ורבים משרידיהן מצויים בשטח המונומנט.[5]
מחקרים מדעיים מוקדמים
השכבות המכילות מאובני דינוזאורים נתגלו ב-1909 על ידי הפלאונטולוג ארל דאגלס (Earl Douglass; 1862–1931) שעבד עבור מוזיאון קרנגי להיסטוריה של הטבע באיסוף מאובנים.[6] בחפירות שערכו במקום דאגלס ואנשי צוותו נתגלו אלפי מאובנים והם נשלחו למוזיאון בפיטסבורג למחקר ולתצוגה. הנשיאוודרו וילסון הכריז על שטח בגודל של 320 דונם סביב מחצבת דינוזאור ביוטה כ"מונומנט הלאומי דינוזאור" ב-1915. גבולות המונומנט הורחבו ב-1938 לשטח של 800 קילומטרים רבועים בקולורדו וביוטה, שכללו את הקניונים המרהיבים של הנהרות גרין וימפה.
מחלוקת סכר פארק אקו
בשנות ה-50 של המאה ה-20 עוררו התוכניות של לשכת הטיוב של ארצות הברית להקים עשרה סכרים בעלות של מיליארד דולר במסגרת מיזם אגירת מי נהר הקולורדו התנגדות כאשר התברר שאחד מהסכרים המוצעים עתיד להיבנות בפארק אקו במרכז המונומנט הלאומי דינוזאור. המחלוקת צברה תאוצה, הגיעה לממדים לאומיים והשתלטה על השיח של שימור הטבע במשך שנים. דייוויד ברואר, מנכ"ל ארגון שמירת הסביבה מועדון סיירה והווארד זנאייזר (Howard Zahniser) מחברת אזורי הטבע הבראשיתי (The Wilderness Society) הובילו מערכה לאומית בקנה מידה חסר תקדים לשימור הקניונים הנופיים של הנהרות גרין וימפה. הם טענו שאם מונומנט לאומי אינו מוגן בפני פיתוח מודרני, איך ניתן יהיה לשמור על שלמותו של אתר טבע כלשהו?
מולם ניצבו חברי הקונגרס של ארצות הברית רבי-ההשפעה ממדינות מערב ארצות הברית, שהיו מחויבים למיזם במטרה להבטיח את הזכויות בשימוש במים, להשיג חשמל הידרואלקטרי זול ולפתח את מאגרי המים שמאחורי הסכרים כאתרי תיירות. לאחר ויכוחים ממושכים הגיעו חברי הקונגרס לפשרה על פיה לא יוקם סכר בפארק אקו בתמורה להסכמה להקמת שאר הסכרים שבמיזם. חוק מיזם אגירת מי נהר הקולורדו נחקק ב-11 באפריל1956. בחוק נקבע כי "שום סכר או מאגר מים לא ייבנה על סמך חוק זה בתחומי פארק או מונומנט לאומי כלשהם".
היסטוריונים מעריכים כיום שמחלוקת סכר פארק אקו סימלה את תחילת התקופה שבה היו כמה הצלחות פוליטיות גדולות לתנועה לשימור הסביבה כדוגמת חוק אזורי הטבע הבראשיתי (Wilderness Act) וחוק הנהרות הנופיים והפראיים (Wild and Scenic Rivers Act).
מרכז המבקרים ואולם המחצבה
קניון הנהר גרין במונומנט הלאומי דינוזאור
מרכז המבקרים של המונומנט הלאומי דינוזאור הוקם בשטח המחצבה ביוטה. בסמוך למרכז הוקם אולם התצוגה של המחצבה. בתוך המבנה מוצגים העתקים של שלדי דינוזאורים, וציורים המתארים את החיים בתקופת יורה. הממצא הבולט הוא "קיר הדינוזאורים", סלע תלול המכיל כ-1,500 עצמות של מאובני דינוזאורים. בין השאר יש בקיר שרידים של אלוזאורוס, אפטוזאורוס, קמרזאורוס, דיפלודוקוס וסטגוזאורוס. על מנת שהקהל יוכל לצפות בעצמות המאובנים ואף לגעת בהם נוקה הסלע שעטף אותם.[7]
^אזור שטרם הוכרז פארק לאומי, הכרזה הדורשת אישור של הקונגרס, בעוד שעל מונומנט לאומי יכול להכריז נשיא ארצות הברית. אזור כזה מקבל פחות מימון, וההגנה עליו פחותה יותר
.jpg)