על פי האמנה, הקונפדרציה הייתה מנוהלת על ידי גוף חוקתי משותף, אך המדינות השונות (במיוחד הגדולות) רצו ריבונות בלתי מוגבלת. במקום ראש מדינה מלוכני, כפי שהיה קיסר האימפריה הרומית הקדושה, נשא קרל תאודור אנטון מריה פון דלברג (אנ'), לשעבר הקנצלר הראשי, בתואר "הנסיך הראשון" של הקונפדרציה. ככזה, הוא היה נשיא מועצת המלכים וניהל את הדיאט של הקונפדרציה, שנועד להיות גוף דמוי פרלמנט על אף שמעולם לא התאסף בפועל, בעוד נשיא מועצת הנסיכים היה פרידריך אוגוסט, נסיך נסאו-אוזינגן.
בתמורה לתמיכתם בנפוליאון קיבלו כמה מהשליטים מעמד גבוה יותר: בוואריה, וירטמברג וסקסוניה קיבלו מעמד של ממלכה, ואילו באדן, הסן וברג קיבלו מעמד של דוכסות גדולה. בנוסף קיבלו המדינות שטחים נוספים, על ידי שצורפו אליהם המדינות הקטנות לשעבר של האימפריה. אולם המדינות נאלצו לשלם מחיר גבוה מאוד על מעמדם החדש, מכיוון שהקונפדרציה הייתה בראש ובראשונה ברית צבאית, שמטרתה לספק הגנה הדדית למדינות בברית, וכן הם נאלצו לשלוח חיילים רבים להילחם במלחמות הנפוליאוניות. כפי שהתגלגלו האירועים, מצאו עצמם חברי הקונפדרציה כפופים יותר לנפוליאון מאשר היו כפופים קודם לכן לבית הבסבורג.
.svg)
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
