אחרי ינה ואאורשטדט, הופיעו מספר רב של פליטים במצודה הפרוסית של ארפורט. תחילה סירבו להם להיכנס, אך מאוחר יותר נפתחו השערים ועד מהרה התמלאה העיר בלפחות 12,000 חיילים מדוכאים. כמה קצינים עשו ניסיונות להחזיר את הכוחות לגדודים שלהם, אך הלוחמים סירבו לשתף פעולה. ז'ואקים מירא, מרשל צרפת, שלח את הקולונל הצרפתי קלוד אנטואן איפוליט דה פרבאל (צר') לתוך ארפורט תחת דגל לבן.[3] הצרפתי דרש כניעה מיידית, מה שהקומנדנט הפרוסי סירב בתחילה. קרל אוגוסט, דוכס סקסוניה-ויימאר וסקסוניה-אייזנך, המתין ליד ארפורט בתקווה שמספר גדול של חיילים יצטרפו לנסיגה; כאשר מעטים עשו זאת, הוא נסוג לכיוון לאנגנזאלצה.[3] ללא תמיכה מהגנרלפלדמרשלויכארד יואכים היינריך פון מהלנדורף (גר'), אשר התמוטט מפציעות שנגרמו לו באאורשטדט, חתם מפקד המבצר על כתב כניעה; כלולים בתנאים כניעת מצודת פטרסברג וכמויות גדולות של אבק שריפה ותחמושת. בסך הכל, כ-12,000 חיילים פרוסים וסקסונים תחת וילם השישי, נסיך אורנז'-נסאו, נשבו ו-65 כלי ארטילריה נתפסו.[3] בזמן הכניעה היו למירא כ-16,000 חיילים ליד ארפורט.[4] ההיסטוריון פרנסיס לוריין פטר ציין כי ארפורט הייתה הראשונה בסדרה של "כניעות מוגזמות" של מפקדי המבצר הפרוסי, וכתב כי ייתכן שתוכניותיו של נפוליאון היו מתעכבות אילו העיר הייתה מחזיקה מעמד לכמה ימים בלבד. במקום זאת, הקיסר הצרפתי הצליח לשגר מיד את כל כוחותיו אחרי אויביו הנמלטים.[3]
ארפורט נוהלה על ידי סנאט אזרחי וצבאי[5][6] תחת מושל צרפתי, שישב במקום מושבו בעבר של מושל העיר תחת נסיכות הבוחר.[5] נפוליאון ביקר לראשונה בנסיכות ב-23 ביולי1807, ובדק את המצודות והביצורים.[5]
במהלך הממשל שלהם, הצרפתים הכניסו תאורת רחוב ומס על סוסים זרים כדי לשלם עבור תחזוקת פני הכביש.[6] כנסיית פטרסקירכה (גר') סבלה תחת הכיבוש הצרפתי, כשהמלאי שלה נמכר במכירה פומבית לכנסיות מקומיות אחרות - כולל העוגב, הפעמונים ואפילו המגדל של קפלת Corpus Christi - וספריית המנזר לשעבר נתרמה לאוניברסיטת ארפורט (ולאחר מכן לספריית בוינבורג כשהאוניברסיטה נסגרה ב-1816).[6] באופן דומה מצודת Cyriaksburg ניזוקה על ידי הצרפתים כאשר חומות העיר פורקו חלקית במצוד אחר אוצרות דמיוניים מהמנזר, כאשר העובדים מקבלים תשלום ממכירת חומרי הבנייה.[10]
בשנת 1811, להנצחת הולדתו של הנסיך הקיסרי (לימים נפוליאון השני), עמוד טקסי 70 רגל (21 מטרים) (Die Napoleonsäule) של עץ וטיח הוקם בעיר, ביוזמת הממשל הצרפתי תוך שהוא ממומן על ידי אוצר העיר.[6][11] נחנך ב-20 במרץ1811; הוא נשרף והושמד על ידי האזרחים ב-6 בינואר1814 כאשר הקואליציה השישית נכנסה לבסוף לעיר לאחר יותר מחודשיים של מצור.[6][11][12] באופן דומה, Napoleonshöhe - מקדש בסגנון יווני ובראשו ניקה מסמותרקיה עם מגן, חרב ורומח ומכיל פרוטומה של נפוליאון שפוסל על ידי פרידריך דל[6][11][13] – הוקם ביערות שטייגר בהנחיית נשיא הסנאט פון רש; העיצוב כלל מערה עם מזרקה וערוגות פרחים, באמצעות אגן מים גדול שהוסר מכנסיית פטרסקירכה.[11] נחנך בטקס ב-14 באוגוסט 1811 לאחר חגיגות אקסטרווגנטיות ליום הולדתו של נפוליאון,[6] עם הספד על נפוליאון שניתן על ידי רש לחגיגה קטנה מצד האזרחים, המינהל הצרפתי הזמין ציור של המקדש ניקולאוס דורנהיים (גר') בשנת 1812, אך הוא נשרף ב-1 בנובמבר1813 ונהרס לחלוטין על ידי תושבי ארפורט בשנת 1814.[6][11] חגיגות יום הולדתו של נפוליאון חזרו על עצמם בשנת 1812, עם קונצרט בפרדיגרקירכה (גר'), בניצוחו של לואי שפור.[6]
מצור ונפילה
מבני המנזר הבנדיקטיני לשעבר של מנזר פטר (גר') בתוך מצודת פטרסברג, כפי שניתן לראות מצפון מזרח בשנת 1800. מבנים אלה נפגעו במצור על ידי הקואליציה השישית; בירוק נמצאת פטרסקירכה (ארפורט), בכחול קפלת ה-Corpus Christi ובאדום היא הקפלה של אנה הקדושה.
עם הקמת הקואליציה השישית לאחר התבוסה הצרפתית ברוסיה, ב-24 בפברואר1813 הורה נפוליאון למצודת פטרבורג להתכונן למצור, וביקר בעיר ב-25 באפריל כדי לבדוק את הביצורים, במיוחד את שתי המצודות.[6] השלטונות הצרפתיים אסרו על כל קבורה בבתי קברות בעיר החל מה-26 ביוני 1813, והקימו בית קברות מרכזי יחיד, הסדר שנמשך עד 9 בדצמבר1816 לאחר החזרת העיר לפרוסיה.[6] לאחר הטלת חוק צבאי על מצודת פטרסברג בשנת 1813, פטרקירכה (גר') שימשה כמחסן ורוזני גלייכן נקברו מחדש בקתדרלת ארפורט.[14]
ב-10 ביולי 1813, הפקיד נפוליאון על הגנתה של ארפורט את בריגדיר גנרל אלכסנדר ד'אלטון (צר'), ברון האימפריה. עם זאת, כאשר הצרפתים קבעו כי 1000 גברים יתגייסו לגרנד ארמה, למתגייסים הצטרפו אזרחים נוספים להתפרעות ב-19 ביולי שהובילה ל-20 מעצרים, מתוכם שניים נידונו למוות על ידי בית המשפט הצבאי הצרפתי;[6] כתוצאה מכך, הורו הצרפתים לסגור את כל הפונדקים ובתי המזון.[15]
עם הניצחון המכריע של הקואליציה השישית בלייפציג (16–19 באוקטובר 1813), כוחות צרפתים פנו לארפורט; נפוליאון ביקר ב-23 באוקטובר, ארפורט הייתה מחסן הנשק והאחסון העיקרי היחיד שלו ממזרח לנהר הריין.[16] אולם תוך שבוע מקרב לייפציג, ארפורט הייתה נצורה על ידי חיילים פרוסים, אוסטריים ורוסים בפיקודו של הגנרל-לויטננט הפרוסי פון קלייסט.[6][17] הפגזה של כוחות הקואליציה על מצודת פטרסברג ב-6 בנובמבר גרמה נזק משמעותי למחוזות מצפון לקתדרלה ולהרס של חלק גדול מבנייני המנזר בכנסיית פטרסקירכה.[6]
לאחר כניעה שנחתמה על ידי ד'אלטון ב-20 בדצמבר1813 נסוגו הכוחות הצרפתיים לשני המבצרים פטרסברג וקיריאקסבורג,[17] מה שאיפשר לכוחות הקואליציה לצעוד לתוך ארפורט ב-6 בינואר1814 דרך שער שמידטשטראסה, לקול צהלות ההמון;[18] אנדרטה של נפוליאון נשרפה ונהרסה כסמל לדיכוי האזרחים תחת הצרפתים.[18] לאחר קריאה למתנדבים 3 ימים לאחר מכן, 300 ארפורטרים הצטרפו לצבאות הקואליציה בצרפת.[18]
לבסוף, במאי 1814, נכנעו הצרפתים, כש-1,700 חיילים צרפתים פינו את מבצרי פטרסברג וקיריאקסבורג.[18] במהלך חודשיים וחצי של המצור עלה מאוד שיעור התמותה בעיר; 1,564 אזרחי ארפורט מתו ב-1813, כאלף יותר מהשנה שקדמה לה.[19]
^Karl Bade (1841). Napoleon im Jahre 1813 : politisch-militairisch geschildert, Band 4 [Napoleon in the year 1813: the political and military situation described, volume 4]. Altona: G Blatt. p. 234. OCLC16891036. Cited within Belagerung von Erfurt (1813) on the German Wikipedia.
^ 12345"1814–1850: Erfurt im preußischen Staat" [1814–1850: Erfurt in the Prussian state] (in German). Erfurt Stadtverwaltung [Erfurt city administration]. 22 January 2013. Retrieved 3 January 2016.
^Georg Friedrich Hühn (1839), Kurzgefasste Nachricht von der Belagerung, Blokade und Einzug der Königlich Preußischen Truppen in Erfurt. Vom 21sten Oktober 1813 bis zum 8ten Januar 1814. In einem Briefe als ein Journal abgefasst, und an einen vertrauten Freund abgesendet. Bei Gelegenheit der 25jährigen Jubelfeier neu abgedruckt, Erfurt. Cited within Belagerung von Erfurt (1813) on the German Wikipedia.
.svg){kind=small}
