הפעם האחרונה שראיתי את פריז (באנגלית: The Last Time I Saw Paris) הוא סרט דרמה רומנטי אמריקאי משנת 1954 עם ואן ג'ונסון ואליזבת טיילור בתפקידים הראשיים.
התסריט מבוסס באופן רופף על הסיפור הקצר "בחזרה לבבילון" מאת סקוט פיצג'רלד משנת 1931.
זאת הופעת הבכורה של רוג'ר מור בקולנוע.
שם הסרט נלקח משיר בשם זה מאת ג'רום קרן ואוסקר המרשטיין שחובר ב-1940 כשיר נוסטלגי לפריז שהייתה כבושה בידי הנאצים. השיר שולב בסרט "Lady Be Good " מ-1941, הפך ללהיט וזיכה את מחבריו בפרס אוסקר לשיר המקורי הטוב ביותר וזכה לביצועים רבים. הוא מופיע במספר סצנות בסרט.
תקציר העלילה
בין החוגגים את שחרור פריז במלחמת העולם השנייה נמצא צ'ארלס וילס (ואן ג'ונסון). הוא פוגש בשתי אחיות: מריון אלסווירת' (דונה ריד) המזמינה אותו לביתה שם הוא נפגש באחותה הלן (אליזבת טיילור) ואביה ג'יימס (וולטר פידג'ון).
צ'ארלס עובד כעיתונאי בעיתון כוכבים ופסים ומרוויח בקושי למחייתו. הוא מתאהב בהלן, הם נישאים ונולדת להם בת, ויקי.
כאשר מתגלה נפט בפלורידה בשטח שג'יימס נתן לצ'ארלס כנדוניה, משתנה המצב. צ'ארלס מתפטר מעבודתו בעיתון ומתחיל לכתוב ספרים המוחזרים אליו מהמוציאים לאור. הוא מתייאש, מתחיל לצרוך אלכוהול, מתפרע במסיבות ומחזר אחרי אשת חברה גרושה בשם לורין (אווה גאבור).
הלן מתנחמת בזרועותיו של טניסאי צעיר, יפה ורודף נשים בשם פול (רוג'ר מור). כאשר הוא מבהיר לה כי ברצונו להמשיך את הקשר אתה בתור מאהבת ולא כאשתו, היא בורחת ממנו לביתה. בבית נמצא צ'ארלס הלום מיין והדלת נעולה. הלן מסתובבת ברחובות המושלגים והקרים, נדבקת בדלקת ריאות ומתה בבית חולים כשצ'ארלס לידה מבקש את סליחתה.
מריון מקבלת משמורת על ויקי. צ'ארלס חוזר לביתו בארצות הברית ומתחיל לעשות חיל בכתיבה. לאחר מספר שנים הוא חוזר לפריז ומשכנע את מריון לוותר על המשמורת ולאפשר לו לקחת את ויקי לביתו בארצות הברית.
קישורים חיצוניים
