ב-28 ביוני 1981, ערב הבחירות לכנסת העשירית, התראיין יעקב מרידור, מבכירי המועמדים ברשימת הליכוד, לרשתות הרדיו והודיע כי בידי מדען העובד עמו עלה להמציא מתקן לייצור אנרגיה המתבסס על תהליך כימי, בעל יעילות ותפוקה בלתי רגילות. להמחשת אופייה של ההמצאה, "מהפכה עולמית שעדיין לא ניתן לתפוס אותה", אמר למראיינת: "זה כאילו לקחת נורה רגילה של בית ואת מאירה במנורה הזאת עיר שלמה כמו רמת גן". בזיכרון הקולקטיבי הישראלי שובש המשפט והפך להבטחה לנורה שתאיר את כל רמת גן. במרץ 1982, בעודו מכהן כשר הכלכלה והתכנון, נתן מרידור פומבי להמצאה במשדר מיוחד של הטלוויזיה, וכבש לכמה ימים את הכותרות הראשיות של העיתונים. משנחשף כי הממציא, דני ברמן, הוא נוכל שהורשע בדין, הפך השר ללעג וקלס, והפרשה הוזכרה בלעג שנים רבות לאחר מכן.

יעקב מרידור היה מוותיקי האצ"ל ומפקדו, איש עסקים ויזם, מועמד בכיר לכנסת מטעם הליכוד, חבר כנסת לשעבר ואולי אף יורש אפשרי לראש הממשלה מנחם בגין. ב-28 ביוני 1981, יומיים לפני הבחירות לכנסת העשירית, התראיין מרידור לתוכנית "הבוקר הזה" של קול ישראל. מרידור סיפר למראיינת על מיזם פרטי שבו חבר למדען בעל המצאה מהפכנית בתחום ייצור האנרגיה. מאחר שלא נרשם עליה פטנט, סירב מרידור לחשוף פרטים ואמר רק כי השיטה החדשנית להפקת האנרגיה מבוססת על תהליך כימי. הוא סיפר על תדהמתו העצומה אל מול ההמצאה: "לו היו אומרים לי שהירח החליף את צבעו לירוק, הייתי יותר מאמין", אך הוא שוכנע אל מול התוצאות שהוצגו בפניו. מרידור הביע חששו כי יצרני הנפט, ו"כל העולם המדעי הגויי, באירופה, באמריקה, גם הרוסים, לא יישבו בשקט", ואלה עלולים להתנקש בחייו ובחיי מדעניו. "האווירונים כבר מלאים עם סוכנים, עם מרגלים, עם מרגלים תעשייתיים", "גם הרבה מאלה שבונים תחנות חשמל יתחילו לרעוד". לפיכך "כל פרסום מיותר הוא באמת מיותר" ו"אני לא יכול להגיד יותר מאשר אמרתי". על יעילות ההמצאה אמר:

"ב-23 קילו קלוריות מייצרים 17 אלף קילו קלוריות. זה כאילו לקחת את הנורה של 150, או 100, או 50 ואט, נורה רגילה של בית ואת מאירה בנורה הזאת, בכוח האנרגיה שהנורה הזאת מייצרת, את מאירה עיר שלמה כמו רמת גן."

מרידור סיפר שביקש לעצור הזמנת ציוד לתחנת הכוח בזיקים (לימים תחנת הכוח רוטנברג מדרום לאשקלון), שמא יתברר שהיא מיותרת לאור התגלית החדשה, וניבא חיסכון עצום בעלות האנרגיה בעולם. כמות חשמל שעולה בניו יורק 5 סנט תעלה רק סנט בודד. עוד הבטיח מרידור כי חומר הגלם אותו דורש מתקן האנרגיה החדיש אינו מתכלה ומצוי כולו בישראל. על המדען הממציא סיפר כי הוא יהודי דתי, תלמיד חכם. מקור השראתו הוא התלמוד המתאר את המקום שממנו הביאו חיטים לבית המקדש^{[דרושה הבהרה]}:

"זה אזור בסביבת ירושלים שפניו לדרום ויש לו תמיד את הרעננות והוא מקבל תמיד את אותו כח סולרי כדי להנביט את החיטה." (אותו ממציא) "הוא גם מוזיקאי במקרה. הצירוף הזה יצר איזושהי קומבינציה שמשום מה מדענים אחרים לא עלו על זה, אם כי הוא טוען שב-35' מדען מסוים אירופאי כבר הזכיר את היסודות. זה שלא יישמו את זה, זה לא אשמתו של אף אחד."

באותו יום הופיע מרידור גם בבורסת היהלומים והוסיף:

"ההמצאה שלנו שווה בחשיבותה להמצאת הגלגל. ההמצאה עשויה להפוך את כל בארות הנפט הערביות למיותרות, והם יוכלו לשתות את הנפט שלהם אם ירצו."

מרידור ניבא שהתגלית תהפוך את ישראל למעצמה כלכלית, "בעלת המטבע החזק בעולם" ובתוך מספר שנים היא תוכל להחזיר את כל חובותיה. הוא הבטיח להראות מיידית את ההמצאה לשני מדענים ולשר האנרגיה. בתוך 6–8 שבועות הבטיח להציג דגם ראשוני. את ההמצאה זקף לזכות "המוח היהודי". תגובת המומחים להמצאה שתיאר מרידור הייתה מזלזלת. היא תוארה כ"בלון בחירות מובהק", ואמנם, איש לא ייחס לדברי מרידור את ניצחונו של הליכוד כעבור יומיים.

בממשלת מנחם בגין השנייה חזר מרידור לכנסת ואף מונה לשר הכלכלה והתכנון, משרד על כלכלי שהוקם עבורו.^{[דרושה הבהרה]} שמועות וידיעות על המיזם שלו המשיכו להתפרסם, אם כי מועד הצגתו בפומבי נדחה. ב-22 בספטמבר 1981 הצהיר כי המתקן משיג "ניצולת של 60%" לעומת הניצולת המקסימלית המקובלת בהפקת אנרגיה העומדת על 40%. מרידור סיפר כי "המדענים קיבלו תוצאות החוזרות על עצמן", והעריך ששנתיים עד שלוש שנים יידרשו למימוש ההמצאה. הוא פנה למבקר המדינה, יצחק נבנצל, שיאפשר לו לעסוק במיזם הפרטי, על אף תפקידו כשר בממשלה. זה אמר לו כי הדבר אפשרי והפנה אותו לוועדת חריגים. מכון ויצמן סירב להיענות לבקשתו של מרידור לבחון את המיזם, מאחר שלא נרשם עליו פטנט. בחינת המצאה נטולת פטנט מחייבת שמירה על קודים חמורים של חשאיות, מחשש שהרעיון ייגנב, ומכון ויצמן לא חפץ לנהל עבודה מדעית בסודי סודות.

ב-11 בנובמבר העלה חבר הכנסת יוסי שריד (המערך) הצעה לדיון בכנסת בנושא "מקורות האנרגיה שהודיע עליהם השר מרידור". שריד תקף בלעג מושחז את מרידור וכינה אותו בין השאר:

"מר פנטזיה, מר תמהוני ואולי יותר מזה.
האם מישהו מכם יכול באמת ובתמים להישבע בינו לבין עצמו שלא עולה לנגד עינינו בעצם הימים האלו ממש, קמה ומזדקרת דמות משכמה ומעלה, גבוהה מכל העם, אולי דמות שמזכירה לנו עוד דמות אגדית שנחרטה בלוח הלאומי שלנו, ואני מתכוון לדמותו של מוישה ונטילטור, ואם אומנם כך, האם אנחנו לא נרצה באחד הימים להנציח ולרשום גם את דמותו של יעקב מרידור באותו לוח שבו נרשם מוישה ונטילטור, ונקרא לו 'יעקב בוילר'."

לסיכום קרא שריד למרידור שיבקש חוות דעת מדענים, ו"אם יתברר שאתה היית משיח השקר של האנרגיה – מקומך אינו בממשלה". שר האנרגיה, יצחק ברמן, שהגיב במבוכה לדברי שריד, אמר כי מדובר במיזם פרטי של מרידור, ומאחר שזה מחויב בסודיות לשותפיו, לא ניתן לתבוע ממנו לפרסמו בפומבי.^[1]

מרידור הודיע שיחשוף את ההמצאה באמצע מרץ 1982, ואז ירשום עליה את הפטנט. ב-11 במרץ החלו ידיעות ראשונות בעיתונות להופיע. הארץ פרסם כי פרופ' אברהם כוגן מהטכניון ופרופ' אהרון רואי מאוניברסיטת בן-גוריון בחנו את המיזם ולפי דבריהם "ההמצאה טרם חרגה משלב של דיון מעבדתי. היא אינה מהפכה מדעית, אבל יש בה עניין".

מעריב כתב בנימה מעט אופטימית כי:

"שום דבר ודאי לא נודע עד כה, אבל הצחוק נדם, והבדיחות נשמעות נבובות משהו. מדענים בעלי שם מאשרים שהם הוזמנו לבחון את התהליכים... אין מדובר במהפכה... אבל הולך וגובר הרושם כי כל מי שהניח מראש כי יש כאן אחיזת עיניים יצטרך לעיין מחדש בעמדתו ואולי לנסח גם כמה דברי חרטה."

בליל שבת, 12 במרץ, הופיע מרידור בטלוויזיה במשדר מיוחד, שלכבודו שונה לוח השידורים הרגיל. בהופעת מרידור חל עיכוב, וצופים נזעמים התקשרו למשרדי הטלוויזיה וטענו כי דחיית השידור הכניסה אותם למתח והם חשו "כמו ערב מלחמה". בתוכנית הטלוויזיה הוצג המתקן, אך בשל העדר הגנת הפטנט לא פורטה דרך פעולתו. פורסם שמו של המהנדס שביצע את הניסויים, יצחק שכטרמן (בנו של אברשה שכטרמן, מבכירי תנועת החרות), בעברו מנהל חברה בת של צים, אך שמו של הממציא עדיין נשמר בסוד. בראיון שב מרידור על הצהרות מרחיקות לכת שאמר קודם לכן, הוסיף "אני חושב שאנו על סף תקופה חדשה בנושא האנרגיה", וציין שזו "נקודת מפנה לישראל". הוא הביע משאלה שהיה צעיר יותר "כדי לראות את הדברים בהתהוותם".

לעיתון הארץ דלפה דרך פעולת המתקן שתואר כדומה למדי למתקן קיים ידוע, טורבינת אורמת:

"במרכז המכונה פועלת טורבינה המניעה גנרטור לייצור חשמל. להבי הטורבינה מונעים על ידי קיטור של אמוניה (או נוזל דומה), מקור חום היכול להיות בעירה של דלק כלשהו (או מקור חום סולארי), מחמם תערובת של מים ואמוניה. כיוון שהאמוניה רותח בטמפרטורה נמוכה יותר ממים, הוא הופך לקיטור, בעוד המים נשארים במצב נוזלי. קיטור האמוניה מניע את הטורבינה ואחרי שהוא חולף על פניה, הוא מעורב שוב עם מים קרים הממיסים אותו, והנוזל מוחזר אל הדוד."

התיאור שהופיע בעיתון הארץ לוקה במספר שגיאות: טורבינת אורמת לא מונעת באמוניה אלא בנוזל אורגני מסוג פריאון או תחליף פריאון. כל הנושא של ערבוב הנוזל במים ולאחר מכן שוב ערבובם והפרדתם הוא שגוי, והמיוחד במתקן של אורמת הוא מערכת סגורה של נוזל אורגני בלבד (ללא מים) וטורבינה המבטיחים פעולה לאורך זמן ללא צורך בתחזוקה. דווח שמתקן הניסוי נשמר אי שם בנגב, וכי הוא מוגן בידי חברת שמירה שראשה הוא ממקורבי מרידור. על פי דברי השר, על הפרויקט הוצאו יותר מחצי מיליון דולר ויוצאו עוד מיליונים נוספים.

במהלך השבוע שלאחר החשיפה, הקדישו העיתונים את הכותרות הראשיות להמצאת מרידור, אף שהייתה זו תקופה סוערת שבה פינוי היישובים בסיני טרם הושלם, מתיישבים שפונו ניסו לחזור למקומותיהם, ואילו מצרים העלתה תביעות טריטוריאליות נוספות לגבי קווי הסכם השלום.

אחד המומחים שאליהם פנה מרידור, פרופ' אברהם כוגן, קבע שזו אינה מהפכה, אולם לפי דבריו הזהירים, יש אפשרות להעלות ב-10% את היעילות של תהליך הפקת אנרגיה מסוים, שאומנם השוק שלו אינו מאוד גדול, אך הוא יכול להניב תועלת ממשית. הודגש שיש לבחון את היעילות הכלכלית וקיימות לא מעט הנחות היפותטיות הטעונות בדיקה. כוגן התעתד לצאת לחופשה מעבודתו בטכניון כדי לייעץ למרידור.

מומחה שני להנדסה כימית, שהסתמך על דעתו של כוגן, אך כנראה נטה יותר ממנו להתלהבות, דיבר על "רעיון מבריק" שדומה ל"החלפת הסוס במכונית הראשונה". הוא הדגיש שיש בהמצאה גם מוטיב של הנדסה כימית והוא כולל: "איתור צמחי אנרגיה בשם לוקינה, הגדלים בצפון אוסטרליה ומהם ניתן להפיק אנרגיה זולה, צמחים אלו אפשר להתאים ולגדל בכמויות צפופות באזורים צחיחים כמו הנגב והערבה". מרידור קנה את הזכויות על הצמחים באזורי גידול אלו.

מנגד, מומחים אחרים התייחסו לרעיון ביתר ביקורתיות. העיתון "דבר" הביא בכותרתו הראשית את השקפתם כי "לא היה מקום לשגע את המדינה". כותרתו הראשית של "הארץ" ציטטה את נשיא המדינה לשעבר, פרופ' אפרים קציר, שמחה כנגד הצגה רעשנית ולא ביקורתית כזו של חידוש מדעי. "נושא ההמצאה נופח מעבר לכל פרופורציה ובצורה אווילית", אמר אחד מהפרופסורים בטכניון. "מתייחסים אלינו כאילו אנו איזו מדינה של שבט זולו". אחר הוסיף שהמצאות מסוג זה, רעיונות שכדאיותם הכלכלית לא נבחנה עד תום, יש "עשרות בשבוע".

מרידור, מעודד מדברי שני המומחים שאליהם פנה, חפץ להודיע מעל בימת הכנסת על המצאתו. הרעיון נתקל בהתנגדות עזה,^[2] מאחר שההמצאה פותחה על ידי מרידור כאיש עסקים פרטי ולא הייתה קשורה לתפקידו בממשלה. חבר הכנסת צ'רלי ביטון אף עתר לבג"ץ נגד בקשת מרידור. בג"ץ החליט לדחות העתירה, נאמן לשיטתו שלא להתערב בעבודת הכנסת ככל האפשר. נימוקו של מרידור לרצונו להופיע בפני הכנסת היה שזכותו להשיב לעלבונות שהטיח בו יוסי שריד, באולם המליאה.

בינתיים ריתקה את המדינה השאלה מי הממציא המסתורי. בכותרת קונספירטיבית כתב "מעריב" כי: "המדען הראשי של המצאת מרידור חושש שכבר הוצא חוזה כדי לחסלו". על פי "מעריב", חששו של הממציא הנסתר היה שגורמי אנרגיה בינלאומיים הפועלים לסיכול ההמצאה שכרו רוצחים הדולקים אחריו. מרידור עצמו הסביר בצורה מינורית יותר את הסתתרות הוגה מתקן האנרגיה: "האיש מוזר ונחבא אל הכלים".

כשנשאל בתקשורת על הצהרותיו מרחיקות הלכת לגבי ההמצאה, שרחוקות אפילו מדברי האופטימי שבמדענים שהתייחסו אליה, אמר מרידור שהיה פזיז, אך לא צריך לצלוב אותו – "היה ישו אחד ולא הייתי רוצה להיות ישו שני". לגבי דבריו על הארת רמת גן, אמר: "זוהי רק צורת דיבור".

אולם המכה האמיתית, שאותה תיאר כ"גדולה בחייו", ציפתה למרידור משחשפה התקשורת, עדיין בכותרות העיתונים הראשיות, את זהות הממציא, דניאל ברמן. ברמן בן ה-47, שבתחילה הכחיש שהוא האיש מאחורי הפטנט, התברר כנוכל שהורשע בפלילים ונידון לקנס ולמאסר על תנאי ב-1980, זמן לא רב לפני שפנה למרידור עם המצאתו. בשנות ה-70 הוא פנה לאוניברסיטת תל אביב וביקש ללמד בה, כשהוא מתחזה למהנדס ולד"ר לאקוסטיקה, מבלי שסיים אפילו תואר שני. לחוג לקולנוע פנה, אחרי שנכשלה התחזותו בחוג לפיזיקה, "במדעי הטבע הדברים הרבה יותר ברורים". סופר שהיה נוהג להסתובב עם תיק מסמכים ולטעון כי יש בידו מסמך להוכיח כל טענה שלו. ברמן נחשף רק במלחמת יום הכיפורים, אז לבש מדי רב-סרן, בעת שדרגתו האמיתית הייתה רב"ט.

התעקשותו של מרידור לדבר בכנסת ב-15 במרץ הפכה לחרב פיפיות משפילה, אחר חשיפת זהותו של ברמן. בעצתו של ראש הממשלה בגין החליט מרידור שלא יישא דברים ושהודעתו תיקרא בידי יו"ר הכנסת, מנחם סבידור. בהודעה הצהיר מרידור כי לא בזבז אף פרוטה מכספי ציבור. השאר יישאר ל"דין ההיסטוריה". חברי האופוזיציה מחו על הצעד חסר התקדים של הקראת הודעת חבר כנסת מפי היושב ראש, וכמחאה ביקש שריד שגם תגובתו שלו תוקרא בידי סבידור. זה נענה לבקשה והקריא את דרישת שריד שמרידור יתפטר, אך השמיט את הגדרתו כ"מתעתע".^[3] באותו יום חילקו סדרנים בכנסת את דפי חוות הדעת החיובית למדי של הפרופסורים שאליהם פנה מרידור. הם הופסקו במהרה משתהה אחד מחברי האופוזיציה האם לכל יזם פרטי יש את הזכות להפקיד בידי הסדרנים דפים לחלוקה: "מחר יחלקו כאן פרסומות לטלוויזיה, רדיו ולמקררים".

בעלי הטור בעיתונות מיהרו להגיב לפיאסקו. יואל מרקוס הזכיר את דבריו של מרידור על "המרגלים התעשייתיים שממלאים את המטוסים" ופסק שהם באו מתעשיית הסרטים לשאוב השראה לקומדיות חדשות. הוא הציע למרידור לרשום פטנט על הפיכת 12 במרץ, יום הופעתו בטלוויזיה, לאחד באפריל, חג השוטים.

ביקורת הופנתה גם כלפי רשות השידור והיו"ר שלה, יוסף לפיד, על הסיקור הדרמטי ועל חוזה "הבלעדיות העולמית" שנחתם עם מרידור, שמטרתו הייתה בין השאר "הכנת סרט מקיף ומפורט על ההמצאה". הפרסום הדרמטי נבע, ככל הנראה, גם מהתחרות העזה שניטשה אז בין הטלוויזיה לרדיו. לפיד סירב להביע חרטה, ואמר שהכתבה שפורסמה בליל שבת והציתה את המחול הציבורי הייתה "אחת הכתבות המעניינות ששודרו בטלוויזיה".

היו שקישרו בין פרשת מרידור להחלטתו של מנחם בגין, באותם ימים ממש, לפתוח מחדש את עניין רצח חיים ארלוזורוב כמעט חמישים שנה קודם לכן, ולהקים ועדת חקירה ממלכתית לבחינתו. דן מרגלית דיבר על תקופה שבתאית של "מקסמי שווא". העיתון "דבר" שיגר בשתי ההתרחשויות חץ שנון אחד, בכותבו כי:

"ייתכן שרק בעוד חמישים שנה, כאשר הממשלה של שנת 2032 תקים ועדת חקירה לעניין 'רצח האופי' של יעקב מרידור, תתגלה האמת על תקופת הזוהר של חכמי חלם בישראל."

במסגרת גדולה בעיתון "דבר" פורסמה אגדת "בגדי המלך החדשים" המפורסמת של הנס כריסטיאן אנדרסן, שתחילתה בנוכלים העמלים במכונות אריגה נטולות בד וסיומה במצעד שבו המלך ואנשיו פוסעים עירומים.

אפילו "מעריב", שבתחילה שמר חסד למרידור, לא התאפק וכלל במוסף סוף השבוע שלו מערכון של אפרים קישון מ-1952 שנפתח במילים:

"כיוון שאושר הפטנט הישראלי לייצור בנזין סינתטי מאשכוליות, ניגשו השלטונות ללא הרף להגשמת המפעל. ההמצאה הגואלת באה ברגע האחרון כדי להציל את המדינה ממשברים תקציביים והבטיחה דלק כמעט חינם לכל כלי רכב במחננו."

קישון תיאר את המכונה המשוכללת להפקת הבנזין הסינתטי, שמופעלת בטקס חגיגי לעיני נכבדי האומה, ובסופו של דבר, אחר שהבוכנות והצינורות החלו לפעול במלוא הקצב, יצא ממנה מיץ אשכוליות ("מפעל אשכוזין").^[4]

עם חשיפת זהותו של ברמן פנה מרידור לבגין ושאל אותו האם עליו להתפטר. בגין השיב לו בשלילה ואמר שיהיה עליו להסכין להתקפות התקשורתיות נגדו, כפי שהוא עצמו, מנחם בגין, עושה. בעיתונות כינו את פנייתו לבגין "תרגיל שחוק", ושבו על התביעה להתפטרותו. הועלו פרשיות שונות שבהן הסתבך כאיש עסקים בטרם בחירתו לכנסת, אולם נשמעו גם קולות שהתנגדו ל"הכאת אדם שנמצא על הרצפה". בראיון עמו התנחם מרידור בעברו במחתרת ובבריחותיו המרובות ממחנות המעצר באפריקה, וציין שאפשר שרעיון בריחה גרנדיוזי שתכנן ולא יצא לפועל היה השראה למבצע אנטבה. מרידור הוסיף להכריז שיקדם את מיזם האנרגיה, ואף מדענים שהתעניינו בפרויקט סברו כי היותו של דני ברמן מורשע בפלילים, אין פירושה שתגליתו בהכרח גרועה, אולם בסופו של דבר נותקו הקשרים בין מרידור לברמן.

מרידור לא התמודד ברשימת הליכוד בבחירות לכנסת האחת עשרה, וסיים את תפקידו כשר הכלכלה ב-13 בספטמבר 1984, עם הקמת ממשלת ישראל העשרים ואחת. מי שהחליף אותו בתפקיד היה גד יעקבי מהמערך.

בכתבת שער ל"7 ימים" במרץ 1985, שלוש שנים אחר הסערה התקשורתית, ביכה ברמן את המצאתו שירדה לטמיון ואמר כי הצהרותיו מרחיקות הלכת של מרידור על "הערבים שישתו את הנפט שלהם" לא היו על דעתו. ברמן הוסיף לטעון שהרשעתו ב-1980 הייתה בלתי מוצדקת. מרידור מצדו לא נואש מלקדם מיזמי אנרגיה חדשניים ושותפותו עם פרופ' אברהם כוגן לא תמה. השנים גייסו משקיעים וייסדו למטרה זאת את חברת גזאון. מרידור זוהה עם סיפור "הנורה שתאיר את כל רמת גן", שזכה גם לכינוי "המצאת מרידור" משך שנים ארוכות לאחר מכן. עניין זה היה לדבר העיקרי, אם לא היחיד, הזכור מפעילותו בפוליטיקה. אם היה סיכוי שמרידור ימשיך בתפקידים בכירים בהנהגת המדינה, ואולי אף יחליף את מנחם בגין בראשות הממשלה, הוא נעלם כליל. דרכו הפוליטית תמה בכנסת העשירית.

עם פטירתו של מרידור ב-1995 אמר ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר על הפרשה:

"זהו סיפור עגום. למרידור הייתה אומנם נטייה לדמיון, אבל הרבה דברים שהיו פרי דמיונו, הוא גם הצליח להגשים. קל מאוד לעשות ממישהו קריקטורה... האיש הזה הלך כל הזמן בגדולות. הוא הצטיין בדמיון מפותח, אך היה גם איש ביצוע בלתי רגיל."

• עפרי אילני, היום לפני 28 שנים: י. מרידור: נמצא הפתרון לבעיית האנרגיה בעולם, באתר הארץ, 29 ביוני 2009
• רן לוי, הנורה שתאיר את כל רמת גן, באתר "עושים היסטוריה", 4 באוגוסט 2024 (שידור של הפודקאסט וטקסט מלא שלו)