המחלה ההולנדית היא מונח כלכלי המתאר קשר בין גילוי וניצול של אוצרות טבע במדינה מסוימת בהיקף משמעותי לכלכלתה, לבין ירידה בייצור וביצוא של ענפי תעשייה מסוימים על רקע הגידול החד בהכנסות ממטבע חוץ והתחזקות המטבע המקומי, המביאים לירידה בכושר התחרות של אותם ענפים.

המונח נטבע לראשונה ב-1977 על ידי "האקונומיסט", אשר תיאר את הירידה במגזר הייצור בהולנד לאחר גילוי שדה הגז הענק חרונינגן (אנ') במדינה בשנת 1959. על פי התאוריה, ההכנסות מגז טבעי שהחלו לזרום לקופת המדינה בשנות השישים של המאה העשרים הביאו תוך שנים ספורות להתחזקות הגילדן ההולנדי, לירידה בכושר התחרות של התעשייה המקומית, לירידה ביצוא ולגידול באבטלה^[1].

אף על פי שהמונח כפשוטו מתייחס לגילוי משאבי טבע, הרי שתופעות דומות של ייסוף המטבע המקומי ופגיעה בענפי תעשייה עשויות להתרחש גם על רקע שונה, למשל על רקע זרימת הון משמעותית למדינה מסוימת, ללא קשר לגילוי משאבי טבע, או במקרים בהם מחירו של משאב טבע דומיננטי בכלכלת אותה מדינה מתייקר מאוד. זרימת הון משמעותית הנגרמת עקב שיפור בייצוא מוצרים מתוחכמים איננה חלק מהתופעה.

המודל הכלכלי הקלאסי המתאר את המחלה ההולנדית פותח על ידי הכלכלנים מקס קורדן וג'יי פיטר ניר בשנת 1982. במודל קיים מגזר שאינו סחיר (הכולל שירותים) ושני מגזרים סחירים: המגזר הפורח, והמגזר הסחיר בפיגור (או לא פורח). המגזר הפורח הוא בדרך כלל הפקת משאבים טבעיים כמו נפט, גז טבעי, זהב, נחושת, יהלומים או בוקסיט, או ייצור יבולים, כגון קפה או קקאו. המגזר בפיגור הוא בדרך כלל ייצור או חקלאות. תנופת משאבים משפיעה על כלכלה זו בשתי דרכים^[2]:

1. ב"אפקט תנועת המשאבים", תנופת המשאבים מגדילה את הביקוש לעבודה, מה שגורם לייצור לעבור לעבר המגזר הפורח, הרחק מהמגזר שנמצא בפיגור. מעבר זה בעבודה מהמגזר שבפיגור למגזר הפורח נקרא מעבר ישיר לכלכלה פוסט-תעשייתית. עם זאת, השפעה זו עשויה להיות זניחה, מכיוון שענפי הנפט, הגז וכריית המחצבים נוטים להעסיק מעט אנשים.
2. "אפקט ההוצאה" מתרחש כתוצאה מההכנסות הנוספות שמביא תנופת המשאבים. דבר זה מגדיל את הביקוש לעבודה במגזר הלא סחיר (שירותים), על חשבון המגזר שבפיגור. מעבר זה מהמגזר בפיגור למגזר שאינו סחיר נקרא מעבר לא ישיר לכלכלה פוסט-תעשייתית. הביקוש המוגבר לסחורות שאינן נסחרות מעלה את מחירם. עם זאת, המחירים בענפי הנפט, הגז וכריית המחצבים נקבעים באופן בינלאומי, ולכן הם לא יכולים להשתנות. דבר המוביל לעליית שער החליפין הריאלי.

ישנן שתי דרכים עיקריות להפחתת האיום של מחלה הולנדית: הורדת שער החליפין הריאלי, והגברת התחרותיות של המגזרים שנפגעו לרעה. גישה אחת היא לעקר את הכנסות הבום, כלומר לא להכניס את כל ההכנסות למדינה בבת אחת ולחסוך חלק מההכנסות מחוץ למדינה בקרנות מיוחדות, ולהכניס אותן בצורה הדרגתית. במדינות מתפתחות דבר זה יכול להיות קשה מבחינה פוליטית, מכיוון שלעיתים קרובות יש לחץ להוציא את הכנסות הבום באופן מיידי כדי להקל על העוני, אך הדבר מתעלם מהשלכות מקרו-כלכליות רחבות יותר^[3].

"עיקור ההכנסות" יקטין את אפקט ההוצאות ויקל על חלק מההשפעות של האינפלציה. יתרון נוסף של הכנסת ההכנסות למדינה לאט, הוא שהיא יכולה לתת למדינה זרם הכנסות יציב, ולתת יותר וודאות להכנסות משנה לשנה. כמו כן, על ידי חיסכון בהכנסות הבום, מדינה חוסכת חלק מההכנסות לדורות הבאים. דוגמאות לקרנות עושר ריבוניות אלה כוללות את קרן העתיד הממשלתית האוסטרלית, קרן הפיתוח הלאומית האיראנית, קרן הפנסיה הממשלתית בנורווגיה, קרן הייצוב של הפדרציה הרוסית, קרן הנפט הממלכתית של אזרבייג'ן, קרן החיסכון של אלברטה, קנדה, וקרן דורות העתיד של כווית שהוקמה בשנת 1976^[3].

אסטרטגיה נוספת להימנעות מגידול בשער החליפין הריאלי היא הגדלת החיסכון במשק במטרה להפחית את זרמי ההון הגדולים שעשויים לעלות את שער החליפין הריאלי. ניתן לעשות זאת אם המדינה מנהלת עודף תקציבי. מדינה יכולה לעודד אנשים וחברות לחסוך יותר באמצעות הפחתת מיסי הכנסה ורווח. על ידי הגדלת החיסכון, מדינה יכולה להפחית את הצורך בהלוואות למימון גירעונות ממשלתיים והשקעות זרות ישירות.

השקעות בחינוך ובתשתיות יכולות להגביר את התחרותיות של ענף הייצור או החקלאות. גישה נוספת היא פרוטקציוניזם ממשלתי של המגזר שנפגע, כלומר הגדלת סובסידיות או מכסים. עם זאת, הדבר עלול להחמיר את השפעות המחלה ההולנדית, מכיוון שזרם גדול של הון זר מסופק בדרך כלל על ידי מגזר הייצוא ונרכש על ידי מגזר היבוא. הטלת מכסים על סחורות מיובאות תפחית באופן מלאכותי את הביקוש של אותו סקטור למטבע חוץ, ותוביל לעלייה נוספת בשער החליפין הריאלי.

המונח עלה לכותרות בישראל על רקע התחזקות השקל בשנים 2009–2010 וגילוי של מרבצי גז טבעי בשטחי הים התיכון^[4], כאשר כלכלנים הזהירו כי תסמונת המחלה ההולנדית עלולה לפקוד גם את ישראל^[5]. על מנת להתמודד עם הסיכון הזה, בנק ישראל הודיע ב-2013 (עת החל הגז לזרום לראשונה ממאגר תמר) על תוכנית בת 5 שנים לבלימת הייסוף של השקל בעזרת רכישה מאסיבית של דולרים שהגיעה לסכום אדיר של כ-100 מיליארד דולר בעת שהבנק הודיע על סיום התוכנית (נובמבר 2018) וייסוד "קרן לרווחת ישראל" להשקעת היתרות העצומות בהשקעות שונות מחוץ לישראל^[6].

בשנת 2015, מחקר שפרסמו אופירה אילון ועידן ליבס מהמרכז לחקר משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה, מצא כי המשך פיתוח מאגר תמר בקצב מהיר ובעיקר המעבר לייצוא גז ידביקו את המשק הישראלי גם "מחלה ההולנדית". לטענתם בעוד שהתוצר המקומי הגולמי יעלה ב-1%, התפוקה בכלל המגזר העסקי בישראל יכולה להגיע לירידה של עד לכדי 20%. הם פיתחו מודל שמצא כי השקל יתחזק אל מול הדולר בכ-3.5%, דבר שיפגע גם הוא במגזר התעשייתי ובעיקר ביצואנים, וביכולת התחרות מול העולם^[7].

בתחילת העשור השני של המאה ה-21 הוזכר המונח בהקשר הצמיחה החדה בענף ההיי-טק בישראל, אף שבמקרה זה אין מדובר בגילוי אוצרות טבע. תהליך ההתחזקות של ענף ההיי-טק במגפת הקורונה כלל הזרמת הון זר שהוביל לייסוף משמעותי של השקל^[8].

• זהב ועושר אחר שיובא לספרד ולפורטוגל במהלך המאה ה-16 מאמריקה.
• הבהלה לזהב באוסטרליה במאה ה-19, שתועדה לראשונה בשנת 1859.
• הכנסות הייצוא הגדלות מאוד של אינדונזיה לאחר בום הנפט ב-1974 ו-1979.
• ההשפעה של נפט בים הצפוני על ענפי הייצור בנורווגיה ובריטניה בשנים 1970–1990^[9][10].
• הגידול המהיר בתעשיית הנפט והגז טבעי ברוסיה בתחילת שנות האלפיים^[11].
• הגידול בכלכלת אוסטרליה בשנות האלפיים, עקב הפריחה חסרת התקדים בכריית מחצבים, בזכות ההתייקרות שלהם בשוק הסחורות הבינלאומי^[12].
• צ'ילה בסוף העשור הראשון של המאה ה-21, בגלל הפריחה במחירי הסחורות המינרליות, בעיקר נחושת^[13].
• קנדה – עליית ערכו של הדולר הקנדי עקב הביקוש הזר למשאבי טבע, עם פיתוח חולות הזפת של אלברטה לייצור גז ונפט, שפגע בייצור התעשייתי של המדינה מתחילת שנות האלפיים ועד קריסת מחירי הנפט בסוף 2014 ותחילת 2015.

• קללת משאבי הטבע
• גז טבעי בישראל
• ועדת ששינסקי (חוק הנפט)

• לינדה פולמן, תעשיית החמלה, הוצאת שלם 2012 (על תופעת המחלה ההולנדית כתוצאה של סיוע חוץ למדינות נחשלות).