PROFILPELAJAR.COM

כתובת שלושת הלגיונות שהתגלתה בירושלים וכוללת את הלגיון השנים עשר פולמינטה. הכתובת מתוארכת לזמן מרד בר כוכבא
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

הלגיון השנים עשר פולמינטה (Legio XII Fulminata) (החמוש בחזיז הברק), נוסד בידי יוליוס קיסר בשנת 58 לפנה"ס בעת מלחמת גאליה, ואורגן מחדש בשנת 44/3 לפסה"נ. הוא שרת במזרח תחת פיקודו של מרקוס אנטוניוס, אחר כך נשלח למצרים על ידי אוגוסטוס, ומשם לסוריה. שירת תחת קאיסניוס פאיטוס בארמניה והושפל בכניעה. הוחזר לסוריה ושהה בה תחת פיקודו של נציב סוריה קסטיוס גאלוס. בשנת 66 לספירה היה הראשון לתקוף את המורדים בירושלים במרד הגדול, וגם לחוות את נחת זרועם של המורדים עד כדי תבוסה^[1]. בנסיגה החפוזה, בבית חורון, איבד הלגיון את סמל העיט (Aquila) שלו. בהמשך המרד השתתף במצור על ירושלים (70 לספירה). מיד לאחר דיכוי המרד, וכעונש על חרפת התבוסה, הוא הועבר למליתֵנֶה (כיום אשקי מלטיה) במזרחה של קפדוקיה, סמוך לנהר הפרת, כדי להגן על הגבול המזרחי של האימפריה^[2].

נוכחות הלגיון בארץ ישראל

בכתובת שנמצאה בירושלים מופיעים שמותיהם של שלושת הלגיונות: הלגיון העשירי פרטנסיס, הלגיון השני טריאנה, והלגיון השנים עשר פולמינטה^[3]. נוכחותם של הלגיונות האלו בו זמנית יכולה לקשור את הכתובת אך ורק למרד בר כוכבא.
מזבח שהציב יוליוס מאגנוס, מפקד הלגיון השנים עשר פולמינטה. המזבח מתוארך לתקופת מרד בר כוכבא. בחזית המזבח מגולף עיט, מוכתר בזר בידי ניקה, אלת הניצחון. בגומחה הימינית ניצבת טיכה, אלת המזל, ובגומחה השמאלית מינרווה, אלת המלחמה. בגומחה האחורית ניקה עם שלל ניצחון ביד אחת וכף תמר ביד השנייה. החלק התחתון של המזבח התגלה בחולות קיסריה ב-1947 ופורסם על ידי ברוך ליפשיץ. החלק העליון נחשף ב-1983^[4].
מטבעות מפלאוויה ניאפוליס שעליהם מופיעים טביעות רכב של הלגיון, שמתוארכות לשנים 86/7-156/7^[5].

כמאה שנה מאוחר יותר, בימיו של מרקוס אורליוס מסופר על סופת גשמים נוראה שהצילה אותו (או רק יחידה מיחידותיו) בעת מלחמותיו של הקיסר נגד שבטי הקואדי (Quadi) באזור פאנוניה. זו היחידה שהייתה נאמנה לקיסר בעת המרד אבידיוס קאסיוס.

אזכורים בתרבות

בספריו "גיבורי האולימפוס" מתאר ריק ריירדן את הלגיון ה-12, שהוא היחיד ששרד מהאימפריה הרומית ומי שממשיך את מסורתה. מחנה הלגיון נמצא בקליפורניה של ימינו ושם נבנתה אף "רומא" קטנה בה חיים תושבים. חיילי הלגיון ותושבי העיר הם צאצאים של האלים הרומאים. הלגיון איבד את העיט שלו באלסקה. בספר מתואר שלאחר איבוד העיט, הלגיון לא הצליח באף משימה ושום חייל שיצא להשיבו, לא חזר. בספר אף מוזכר המרד היהודי הגדול ככישלון צורב של הלגיון. רוב הופעות הלגיון מופיעות בספרים בן נפטון וקברו של הרודן.

לקריאה נוספת

מנחם מור, 'הצבא הרומי בפרובינקיה יודיאה בשנים 132–135 לסה"נ', יוון ורומא בארץ-ישראל, (1989), עמ' 109–110

S. Hornblower and A. Spawforth (eds.), The Oxford Classical Dictionary, 3rd Revised Edition, Oxford, 2003, s.v. legion
G. Bertrandy & B.Rémy, Legio XII Fulminata, in: Yann Le Bohec, Les légions de Rome sous le Haut-Empire (2000 Lyon) 253-257
Howgego, CJ, "The XII Fulminata: Countermarks, Emblems, and Movements under Trajan or Hadrian", in: S. Mitchell (ed.), Armies and Frontiers in Roman and Byzantine Anatolia (1983) 41-46
Emil Ritterling, Legio XII Fulminata, Realencyclopädie of Klassischen Altertumswissenschaft, 1925, Columns 1705-1710

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הלגיון השנים עשר פולמינטה בוויקישיתוף

הלגיון השנים עשר פולמינטה (אורכב 11.11.2012 ב WebCite), באתר Livius

הערות שוליים

^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים ב' 555-499
^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים ז, 18
^ R. Savignae, 'Inscription Romaine er se[ultres ati Nord de jerusalem' RB 1, (1904), p. 94
^ B. Lifshitz, Inscriptions latines de Césarée en Palestine, RB 21, 1962, p. 149-150.; * C.M. Lehmann, and K. G. Holum, The Greek and Latin Inscriptions of Caesarea Maritima, Boston 2000, No. 119
^ Howgego, CJ, "The XII Fulminata: Countermarks, Emblems, and Movements under Trajan or Hadrian", in: S. Mitchell (ed.), Armies and Frontiers in Roman and Byzantine Anatolia (1983) 41-46