PROFILPELAJAR.COM

הלגיון הארבעה עשר גמינה (בלטינית: Legio quarta decima Gemina) היה לגיון רומאי שגויס על ידי יוליוס קיסר בשנת 57 לפנה"ס הכינוי "גמינה" (תאום בלטינית) מרמז לכך שהלגיון נוצר על ידי איחוד של שני לגיונות קודמים. מאוחר יותר נוסף לו הכינוי "מנצח" (לטינית: Victrix) על ידי אוגוסטוס. סמל הלגיון היה שור, סמל שמופיע בכמה לגיונות נוספים, או הברק המוצלב של יופיטר. על פי הנוטיטיה דיגינטטום הסמל שהופיע על המגנים של חיילי הלגיון היה נשר. הידיעות על פעולות הלגיון מגיעות עד תחילת המאה החמישית.

תחת יוליוס קיסר

הלגיון הארבעה עשר גויס על ידי גאיוס יוליוס קיסר בשנת 57 לפנה"ס במהלך מלחמת גאליה לקראת המערכים נגד הבלגים. קיסר מרמז על קיומו של הלגיון ברשימותיו על קרב סאביס בקיץ המאוחר של אותה שנה.^[1]

בחורף 53 לפנה"ס - 54 לפנה"ס, חנו חיילי הלגיון ביחד עם הלגיון החמישי וקוהורטות נוספות, במחנה בגאליה בלגיקה ליד העיר טונגרן. לגאטים שפיקדו על הלגיון ועל כוחות נוספים עת היו קווינטוס טיטוריוס סבינוס ולוקיוס אורונקוליוס קוטה. האבורונים בפיקודו של אמביוריקס וקאטיבולקוס היו הראשונים שתקפו את חילות רומי.

בקרב אטואטוקה, ניגפו הרומאים וצבאם הושמד. מספר חיילים ובתוכם נושא הדגל של הלגיון הלגיון הארבעה עשר הצליחו לחזור למחנה. נושא הדגל שעליו סמל הנשר השליך אותו על הסוללה של המחנה הרומאי רגע לפני שנתפס. פעולת גבורה זו הייתה לשווא כיוון שבאותו לילה כל הלגיונרים במחנה החליטו להתאבד ולא ליפול בשבי האבורונים.^[2]
בחורף של 52 לפנה"ס עד 53 לפנה"ס, הלגיון הארבעה עשר שוקם וניתן לו הכינוי גמינה. הלגיון, תחת פיקודו של קווינטוס טוליוס קיקרו, היה תחת מצור במעון החורף שלו על ידי הנרווים ושוב נפגעו קשה כוחות הלגיון, אולם קיסר עצמו הצליח להגיע בזמן וגרם לנסיגתם. הלגיון שוקם מיד והחיילים של הלגיון הארבעה עשר החדש קבלו את ניסיונם הקרבי במצור על אליסה (שנת 52 לפנה"ס).

במהלך מלחמת האזרחים של יוליוס קיסר השתתף הלגיון במערכה בהיספניה בקרב ליד ליידה שבו ניצח יוליוס קיסר את הקצינים של פומפיוס. באביב 48 לפנה"ס, חצו חיילי הלגיון מאיטליה לדורס. קרוב לוודאי שהשתתפו גם בקרב פארסאלוס שבו הביס קיסר באופן מוחלט את פומפיוס. בסוף שנת 48 לפנה"ס הובטח לחיילים שישלחו חזרה לאיטליה ויצאו לגמלאות. אולם ב46 לפנה"ס, בעקבות התמשכות מלחמת האזרחים, ולאחר מהומות של החיילים^[3] הם הפליגו עם קיסר ב-25 בדצמבר שנת 47 לפנה"ס לאפריקה. ב-7 בפברואר שנת 46 לפנה"ס השתתף הלגיון בקרב תאפסוס נגד צבאו של מטלוס סקיפיו.

בשנת 41 לפנה"ס שוב מוזכר תפקידו של הלגיון הארבעה עשר; בפיקודו של מרקוס ויפסניוס אגריפה בתבוסה שנחל סקסטוס פומפיוס בסיציליה, שהייתה מקור חשוב לאספקת דגן לרומא. לא ברור אם זהו אותו הלגיון לאחר שוקם, או לגיון חדש שגויס. שכן הסמל הישן של הנשר הוחלף בסמל השור שהיה סימנו של אוקטביאנוס (לימים אוגוסטוס קיסר).

בשנת 35 לפנה"ס אוקטביאנוס ושותפו לטריומווירט השני מרקוס אנטוניוס פתחו במלחמת אזרחים, שבה לחם הלגיון לצדו של אוקטביאנוס. ההכרעה נפלה בקרב אקטיום בניצחון הלגיון. החיילים הוותיקים קבלו אדמות באסטה (Ateste) באיטליה.

הלגיון נשלח לפרובינקיה הרומית איליריה. כמו כן שהה הלגיון תקופות קצרות בגאליה אקוויטניה ובגאליה קיסאלפינה.

תחת אוגוסטוס וטיבריוס

בשנת 6 אוגוסטוס תכנן מערכה סופית כנגד מארובודוס (Maroboduus) מלך המרקומנים. על פי תוכנית זו עתיד היה גבול האימפריה הרומית, לעבור ממערב למזרח לאורך מסלול נהרות הדנובה והאלבה והשטח שבין שני הנהרות יהיה נחלת רומי. לפקודת אוגוסטוס קיסר, הוביל טיבריוס את הלגיון הארבע עשר וכוח גדול שכלל לגיונות נוספים (הלגיון השמיני אוגוסטה, הלגיון החמישה עשר אפולינריס, הלגיון העשרים (Valeria Victrix) הלגיון העשרים ואחת ראפאקס (Rapax), הלגיון השלושה עשר גמינה והלגיון השישה עשר גאליקה וכמה יחידות נוספות בלתי ידועות), למלחמה במרקומנים.

בנוסף, הועברו באותו זמן חמישה לגיונות נוספים לאזור צ'כיה, ומטרתם הייתה לתקוף לאורך נהר האלבה. המבצע המתוכנן עתיד היה להיות מהמרשימים ביותר של הצבא הרומי, אולם מרד בפאנוניה הכשיל אותו. הלגיונות נסוגו מתוכניות הכיבוש, ולכוח נדרשו שלוש שנים כדי לדכא את המרד.

בספטמבר שנת 9 הוכה הצבא הרומאי מכה משפילה בקרב יער טויטובורג. במהלך חילופי הגברי שנערכו בכוחות הרומאים לאחר המפלה, הלגיון הארבעה עשר הועבר למיינץ בגרמניה שם הוא חלק את בסיסו עם הלגיון השישה עשר גאליקה.

עדות ארכאולוגית לנוכחות הלגיון הארבעה עשר במקום נמצאה במצבת הקבר של גניוס מוסיוס (Gnaeus Musius) שהיה נושא הדגל בלגיון ומת בגיל 32 לאחר 15 שנות שירות. הקבר מתוארך למחצית הראשונה של המאה הראשונה. על מצבתו נראה נושא הדגל עם סמל הנשר של הלגיון הארבעה עשר בידו הימנית ובידו השמאלית מגן שמקושט בברקים. מספר נוסף של מצבות דומות מאשרות אף הן עובדה זו.^[1]

בשנת 21 יחידת משנה של הלגיון הארבעה עשר או אולי הלגיון כולו נשלח לטורוני (Turoni) שבגאליה, לדכא מרד של האוכלוסייה כנגד המס הכבד של רומי.
כמעט 20 שנה מאוחר יותר הלגיון הארבעה עשר הועסק על ידי קאליגולה במלחמות הגרמניות. שנמשכו גם בחורף 40 – 41 בתקופתו של גלבה.

השירות בבריטניה

בשנת 43 היה הלגיון הארבעה עשר בין ארבעה הלגיונות שפלשו לבריטניה בפקודת הקיסר קלאודיוס. הכוח היה תחת פיקודו הכולל של פרומגיסטרט אאולוס פלאוטיוס. ייתכן שעל הלגיון הארבעה עשר פיקד הלגאטוס טיטוס פלאביוס סאביניאנוס (Titus Flavius Sabinianus) שהיה אחיו של הקיסר לעתיד אספסיאנוס.

הביצור הראשון על האדמה הבריטית שבו התמקם הלגיון הארבעה עשר, היה כנראה מנדוסאום (Manduessedum) באזור מנסטר (Mancetter) בקצה הצפון מערבי של הטריטוריה שהייתה נחלת שבט הקטובלאונים (Catuvellauni). הביצור היה באופן ודאי תחת שליטת הלגיון בשנת 46. באותו זמן היה אזור זה חלק מפרובניקיה, שזה עתה נולדה .^[2]

קרוב לוודאי שהלגיון הארבעה עשר היה תחת פיקודו האישי של פובליוס אוסטוריוס סקאפולה (Publius Ostorius Scapula), שהיה הנציב של בריטניה משנת 47 עד למותו במערכה בשנת 52. הלגיון הארבעה עשר נשלח להילחם נגד שבטים וולשים בווילס, והתפרס מחדש באזור לינקולנשייר, בצפון מערב גבולה של הפרובינקיה הרומית בריטניה. הלגיון שלט באזור במשותף עם הלגיון התשיעי. והוצב למשך העשור הבא כנגד השבטים הוולשים. במשך אותה תקופה הלגיון הועבר למבצר חדש ליד הגבול על הגדה המזרחית של נהר הסוורן.

בשנת 60, הלגיון הארבעה עשר פעל בתיאום עם הלגיון העשרים "ולריה" ומספר של חיל העזר של יחידות עזר ממרכז ויילס, באזור בגלוסטר. יחד הם הצליחו לדכא את המרד של המלכה בודיקיאה.^[4] על כך זכה הלגיון הארבעה עשר מטעם הקיסר נירון, בתואר הכבוד מרטיה ויקטריקס (Martia Victrix: מנצח המבורך על ידי מרס), לדעתו של הקיסר זה היה הלגיון הטוב ביותר שלו.^[1]

בשנת 64 נסוגו חיילי הלגיון מבריטניה בפקודת הקיסר נירון והוצבו על גבולות הריין שהיה מוקד למתקפות של השבטים הגרמניים. הקיסר נירון תכנן מערכה כנגד האימפריה הפרתית והלגיון נשלח בשנת 67 למזרח, אולם המערכה בוטלה והלגיון נשאר זמן מה בבלקן. כאשר הגיעו ידיעות על התאבדותו של נירון בקיץ 68 יורשו גלבה הורה ללגיון להישאר בבלקן.

בינואר 69, פרצה מלחמת אזרחים שנקראה שנת ארבעת הקיסרים. מושל גרמניה תחתית ויטליוס מרד בקיסר גלבה. האחרון נרצח ואת מקומו ירש מרקוס סלביוס אותו. הלגיון הארבעה עשר, כמו לגיונות אחרים ששהו בבלקן העדיפו את מרקוס סלביוס אותו. לרוע המזל הלגיון לא הגיע בזמן לקרב בדריאקום הראשון (Bedriacum), ליד קרמונה, ויחידת משנה שלו לחמה למען הקיסר אותו, אולם הכוח הובס. הקיסר החדש ויטליוס שלח את הלגיון הארבעה עשר חזרה לבריטניה. בקרב בדריאקום השני שבין ויטליוס ואספסינוס הלגיון הארבעה עשר נשאר מרוחק.

בחזרה לגאליה

בשנת 70 עזר הלגיון הארבעה עשר לכוחותיו של קווינטוס פטיליוס קריליס קייסיוס רופוס (Quintus Petilius Cerialis Caesius Rufus) לדכא את המרד הבאטאווי. הלגיון הארבעה עשר צעד מבולון-סור-מר (אז נקראה "בונוניה") דרך ארץ הנרווים לקלן, והיה שותף בקרב המכריע בקסנטן (Xanten).

הלגיון לא חזר לבריטניה אלא לבסיס במיינץ שאותו חלק יחד עם הלגיון הראשון אדיוטריקס, שני לגיונות אלו שיקמו את המבצר שנהרס במהלך המרד. הלגיון הארבעה עשר בוודאי לקח חלק במשך השנים הבאות בכל קרב שהתרחש בגדה המזרחית של הריין בשנים 73–74. באותן שנים הם גם בנו גשר על הריין, ושיקמו את המבצר בוויסבאדן. תיאורים על פעילות זו נמצאו בבית מרחץ באזור. עשר שנים מאוחר יותר הם השתתפו בקרבות שבין הדאקים לרומאים.^[1]

בשנת 89, כאשר מושל גרמניה עילית מרד בקיסר דומיטיאנוס, תמכו בו הלגיון הארבעה עשר גמינה והלגיון העשרים ואחד רפקס. כאשר המרד נכשל פירק הקיסר את הלגיון העשרים ואחת ואת הלגיון הארבעה עשר העביר לפאנוניה.

בהגנת פאנוניה

הלגיון חנה ליד וינה ולחם כנגד הסואבים. מלחמה זו שהחלה בתקופת נירון הוסלמה אחר כך בעת שלטונו של טראיאנוס למלחמות דאקיה (101 – 106) שהסתיימה בכיבושה של דאקיה (אזור רומניה של ימינו). חיילים ותיקים של הלגיון הארבעה עשר יושבו בבירת דאקיה סארמיזגטוסה רגיה (Sarmizegetusa Regia).

אחרי השנים 117 – 118 ישב הלגיון הארבעה עשר ממזרח לווינה על גדות הדנובה, למשך שלושה עשורים. חלק מיחידותיו השתתף במלחמותיו של אנטונינוס פיוס במאוריטניה וכן לקח חלק במלחמה נגד האימפריה הפרתית.

התמיכה בספטימוס סורוס

לאחר רצח פרטינקס בשנת 193, הלגיון הארבעה עשר היה מבין תומכיו הנאמנים של הקיסר הבא ספטימיוס סוורוס במלחמה כנגד דידיוס יוליאנוס, חלק נכבד מהלגיון לקח חלק בצעדה לעבר רומא. כן השתתפו חיילי הלגיון בדיכוי מרידה כנגד סוורוס בשנת 194 בקרב Issus באסיה הקטנה ובפריצת שערי קיליקיה. ייתכן גם שהלגיון היה שותף במערכה נגד הפרתים.

התמיכה במתחרים על כס הקיסר (מאה ה-3)

הלגיון היה כנראה פעיל במספר הזדמנויות במשך המאה השלישית, לעיתים יחד עם הלגיון העשירי גמינה, אולם חסרות עדויות שיאששו זאת. ידוע על מלחמה באזור בתקופתו של גורדיאנוס השלישי ושל פיליפוס הערבי אחריו.

ידוע גם שהלגיון הארבעה עשר תמך בקיסר גליאנוס במלחמה כנגד יריבו פוסטומוס (260 – 268) ועל פעולתו זו הוענק לו התואר:" פעם שישית מסור פעם שישית נאמן" (Pia VI Fidelis VI)). לאחר מותו של הקיסר עבר הלגיון הארבעה עשר לתמוך בשליט הגאלי מרקוס פיאנויוס ויקטורינוס (Marcus Piavonius Victorinus).

המאה הרביעית – המאה החמישית

בין השנים 364 ו-378 אסר הקיסר ולריאנוס מלחמה כנגד המרקומנים שבה כנראה היה שותף גם הלגיון הארבעה עשר. בסוף המאה הרביעית ובתחילת החמישית ישב עדיין הלגיון לגדות הדנובה ב-Carnuntum. כנראה שהוא חדל להתקיים באמצע המאה החמישית כאשר התמוטט קו ההגנה הרומי שעל הדנובה וחיילי הלגיון נטמעו בקרב אנשי המקום.
הנוטיטיה דיגינטטום מונה ברשימותיו "חיל שדה הנייד" (comitatenses) בשם הארבעה עשר, תחת פיקודו של המגיסטר מיליטום של תראקיה, וייתכן שזהו הלגיון הארבעה עשר גמינה.