ה-AMOC מונע בידי הבדלים בטמפרטורת של מי פני השטח של האוקיינוס, וכן הבדלים במליחותם. המנגנון העיקרי המסוגל לגורם לאנומליה זאת מבוסס על העובדה שמים מתוקים מפחיתים את מליחות מי האוקיינוס, ובאמצעות תהליך זה הם מונעים שקיעה של מים קרים יותר. עליית המים המתוקים שנצפתה מקורה כנראה בהמסת הקרח בגרינלנד.[4]
מחקר
עד 2015 כולל
מדעני האקליםמייקל מאן מאוניברסיטת המדינה של פנסילבניה וסטפן רהמסטורף (אנ') ממכון פוטסדאם לחקר השפעות האקלים, הציעו כי דפוס הקור שנצפה במהלך שנים בהן תועדו שיאי טמפרטורה, מהווה סימן לכך שמחזור ההתהפכות של האוקיינוס האטלנטי (AMOC) עשוי להיחלש. הם פרסמו את ממצאיהם, והגיעו למסקנה כי מחזור ה-AMOC הראה האטה יוצאת דופן במאה הקודמת, ואפשר כי המסה של קרח בגרינלנד תורמת לכך.[5] טום דלוורת' מ-NOAA הציע כי שונות טבעית, הכוללת מצבים שונים, כלומר התנודה הצפון-אטלנטית והתנודה הרב-עשורית האטלנטית באמצעות טמפרטורות האוקיינוס המונעות על ידי רוח, מהווה גורם גם כן. מחקר משנת 2014 הגיע למסקנה לגבי האנומליה כי "שינוי מהותי ב-AMOC מתרחש כעת."[4][6] מחקר אחר הגיע למסקנה כי אפשר והאטת ה-AMOC בשנות ה-70 הייתה חסרת תקדים במהלך המילניום האחרון.[7]
2016
מחקר שפורסם ב-2016, על ידי חוקרים מאוניברסיטת דרום פלורידה (אנ'), קנדה והולנד, השתמש בנתוני לוויין GRACE לצורך הערכת שטף המים המתוקים המגיעים מגרינלנד. הם הסיקו כי נגר מים מתוקים מואץ, ובסופו של דבר עלול לגרום לשיבוש של AMOC בעתיד, מה שצפוי בתורו להשפיע על אירופה וצפון אמריקה.[8]
מחקר אחר שפורסם ב-2016, מצא ראיות נוספות להשפעה ניכרת הנובעת מעליית מפלס היםבחוף המזרחי של ארצות הברית. המחקר אישר ממצאי מחקר מוקדמים יותר, אשר זיהו את האזור כנקודה חמה לעליית מפלס מי הים, עם פוטנציאל הטיה גבוה פי 3–4 יחסית לשיעור העלייה הממוצע העולמי של פני הים. החוקרים מייחסים את העלייה האפשרית למנגנון זרימת אוקיינוס הנקרא היווצרות מי עומק, המופחת בתורו עקב האטה של AMOC, מה שמוביל בסופו של דבר ליצירת יותר כיסי מים חמים מתחת לפני השטח. בנוסף, המחקר ציין כי "תוצאותיו מצביעות על כך ששיעורי פליטת פחמן גבוהים יותר תורמים גם לעלייה בגובה פני הים באזור זה בהשוואה לממוצע העולמי".[9]
רקע
בשנת 2005 הבחינו חוקרים בריטים כי הזרימה נטו של זרם הגולף ירדה בשיעור של כ-30% מאז שנת 1957. באותו זמן, מדענים בוודס הול ביצעו מדידות הנוגעות להתרעננות מי צפון האוקיינוס האטלנטי ככל שכדור הארץ מתחמם. הממצאים שלהם העלו כי יש גידול בכמות המשקעים בקווי הרוחב הצפוניים הגבוהים, וכתוצאה מכך הקרח הקוטבי נמס. על ידי הצפת הים הצפוני במים מתוקים יתר על המידה, התחממות כדור הארץ עלולה, באופן תאורטי, להביא להסטת מי זרם הגולף, הזורמים בדרך כלל צפונה, על פני האיים הבריטיים ונורווגיה, ולגרום להם תחת זאת להסתובב אל עבר הקו המשווה. אם זה אכן יקרה, האקלים של אירופה ייפגע בצורה חמורה.[10][11][12]
דון צ'יימברס מהמכללה למדעי הים של USF ציין כי "ההשפעה העיקרית של האטת AMOC צפויה לבוא לידי ביטוי בחורפים וקיצים קרירים יותר סביב צפון האוקיינוס האטלנטי, וכן בעליות אזוריות קטנות בגובה מפלס פני הים בחוף של אמריקה הצפונית."[8] ג'יימס הנסן (אנ') ומאקיקו סאטו (Makiko Sato) ציינו כי "האטת AMOC הגורמת להתקררות בשיעור של 1°C~ ואולי משפיעה על דפוסי מזג האוויר, שונה מאוד מהשבתתו של ה-AMOC, שביכולתה לקרר את צפון האוקיינוס האטלנטי בכמה מעלות צלזיוס; לאחרונה יהיו השפעות דרמטיות על סופות, שיהיו בלתי הפיכות בסקלת זמן של מאה שנים."[13] ירידה של מחזור ההיפוך המרידיאלי של האוקיינוס האטלנטי, נקשרה לעליית מפלס הים הקיצונית באזור.[14]
מידות
מאז שנת 2004 תוכנית RAPID (אנ') עוקבת אחר מחזור האוקיינוסים.[4]
^Curry, R.; Mauritzen, C. (2005). "Dilution of the northern North Atlantic in recent decades". Science. 308 (5729): 1772–1774. doi:10.1126/science.1109477. PMID15961666.