PROFILPELAJAR.COM

הכרזת מלחמה היא מעשה רשמי שבאמצעותו מדינה אחת מכריזה על פעילות מלחמה קיימת או קרובה נגד אחרת. ההצהרה היא מעשה פומבי על ידי גורם מורשה של ממשלה לאומית, במטרה ליצור מצב מלחמה בין שתי מדינות או יותר. החוקיות של מי המוסמך להכריז מלחמה משתנה בין אומות וצורות ממשל. במדינות רבות, הכוח הזה ניתן לראש המדינה או הריבון . הפרוטוקול הבינלאומי הרשמי להכרזת מלחמה הוגדר באמנת האג (III) משנת 1907 בדבר פתיחת פעולות איבה .

מאז 1945, התפתחויות במשפט הבינלאומי כגון מגילת האומות המאוחדות, האוסרת הן על האיום והן על השימוש בכוח בסכסוכים בינלאומיים, הפכו את הכרזות המלחמה למיושנות במידה רבה ביחסים הבינלאומיים, אם כי להצהרות כאלה עשויות להיות רלוונטיות ביחס לחוקים המסדירים לחימה או בהקשר למדינות נייטרליות. מועצת הביטחון של האו"ם, במסגרת הסמכויות הניתנות בסעיפים 24 ו-25, ובפרק השביעי של האמנה, רשאית לאשר פעולה קולקטיבית לשמירה או לאכוף של שלום וביטחון בינלאומיים. סעיף 51 של אמנת האומות המאוחדות קובע גם כי: "שום דבר באמנה הנוכחית לא יפגע בזכות הטבועה להגנה עצמית אינדיבידואלית או קולקטיבית אם תתרחש מתקפה מזוינת נגד מדינה".

הכרזות מלחמה היו נדירות ביותר מאז תום מלחמת העולם השנייה. חוקרים דנו בסיבות לירידה, כאשר חלקם טוענים שמדינות מנסות להתחמק מההגבלות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי (השולט בהתנהלות במלחמה) בעוד שאחרים טוענים שהכרזות מלחמה מהוות סממנים של תוקפנות ומטרות מקסימליסטיות.

רקע

הכרזות מלחמה היו אמצעים דיפלומטים מקובלים מאז תקופת הרנסאנס.

לפי החוק הבינלאומי, הכרזת מלחמה מובילה להתנגשויות צבאיות בין הצבאות של המדינות המעורבות. הקמת חבר הלאומים, שהוקם בשנת 1919 לאחר מלחמת העולם הראשונה, הראתה שהמעצמות מחפשות דרכים אמיתיות למנוע את הקטל והזוועות של מלחמת העולם הראשונה. מאידך, המעצמות לא הצליחו למנוע את מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה הוקם האו"ם כדי למנוע סכסוכים עתידיים.

הכרזות מלחמה שתקפות עד היום

הכרזות מלחמה אחדות תקפות עד היום, אם כי יש להן בעיקר משמעות פוליטית:

מאז מלחמת העצמאות שורר מצב מלחמה בין ישראל ובין סוריה ולבנון.
מכיוון שסירבה לחתום על הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות עיראק נמצאת, רשמית, במלחמה עם ישראל.
בין קוריאה הצפונית לקוריאה הדרומית שורר מצב מלחמה מאז מלחמת קוריאה.
מרוקו וסהרה המערבית נמצאות במצב מלחמה בעקבות העימותים בסהרה המערבית מאז 2020, ובגלל סוגיית בקשתה של סהרה המערבית לקבל עצמאות ממרוקו.
בין ישראל לארגון הטרור חמאס שורר מצב מלחמה בעקבות טבח שבעה באוקטובר. (ארגון החמאס, אינו מדינה, ולכן לא ניתן להכניס סעיף זה תחת הכרזת מלחמה. מלחמה ניתן להכריז רק בין שתי מדינות)

הכרזות מלחמה שאינן תקפות

במהלך מלחמת העולם הראשונה, שרר מצב מלחמה בין מעצמות המרכז למדינות ההסכמה.
במהלך מלחמת העולם השנייה, שרר מצב מלחמה בין מדינות הציר לבעלות הברית.
לאחר פרוץ מלחמת העצמאות, הכריזה מצרים מלחמה על ישראל. הכרזה זו אינה תקפה משנת 1977, לאחר הסכם השלום בין המדינות.
לאחר פרוץ מלחמת העצמאות, ירדן (שתמכה במצרים) הכריזה מלחמה על ישראל. הכרזה זו אינה תקפה משנת 1994, לאחר הסכם השלום בין המדינות.
לאחר פרוץ מלחמת ששת הימים, הכריזה מאוריטניה מלחמה על ישראל (על אף ששתי המדינות מעולם לא נלחמו זו בזו). מאז קיום היחסים הדיפלומטיים בין ישראל למאוריטניה בשנת 1999, ההכרזה אינה תקיפה (היחסים התנתקו בלי קשר בשנת 2009).
לאורך מלחמת אוגדן, שרר מצב מלחמה בין סומליה לאתיופיה.
לאורך מלחמת אוגנדה–טנזניה, שרר מצב מלחמה בין טנזניה לאוגנדה.
לאורך מלחמת איראן–עיראק, שרר מצב מלחמה בין עיראק לאיראן.
בזמן מלחמת פוקלנד, שרר מצב מלחמה בין ארגנטינה לממלכה המאוחדת.
בתקופת הפלישה האמריקאית לפנמה, שרר מצב מלחמה בין ארצות הברית לפנמה.
לאורך מלחמת אריתריאה–אתיופיה, שרר מצב מלחמה בין אתיופיה לאריתריאה.
בעקבות התערבותה של סודאן במלחמת האזרחים בצ'אד, שרר מצב מלחמה בין צ'אד לסודאן.
במהלך תקופה קצרה ביוני 2008, אריתריאה וג'יבוטי היו במצב מלחמה בעקבות עימותים בגבול אריתריאה–ג'יבוטי.
במהלך מלחמת גאורגיה–רוסיה, שרר מצב מלחמה בין גאורגיה לרוסיה. אין מצב מלחמה בין המדינות מאז סיום המלחמה, אך עד היום שוררת עוינות בין המדינות.
במהלך משבר הגליג, שרר מצב מלחמה בין סודאן לדרום סודאן.
במהלך מלחמת נגורנו קרבאך השנייה, שרר מצב מלחמה בין ארמניה ואזרבייג'ן.

בישראל

בסעיף 40 לחוק יסוד: הממשלה^[1] נאמר:

(א) המדינה לא תפתח במלחמה ולא תנקוט פעולה צבאית משמעותית העלולה להוביל, ברמת הסתברות קרובה לוודאי, למלחמה, אלא מכוח החלטת הממשלה.

(א1)) על אף האמור בסעיף קטן (א) ובסעיף 33(א), הממשלה רשאית להחליט על אצילת סמכותה לפי סעיף קטן (א), דרך כלל או במקרה מסוים, לוועדת שרים שנקבעה בחוק; החליטה הממשלה על אצילת סמכותה לוועדת השרים, תפעיל ועדת השרים את סמכותה רק אם מצא ראש הממשלה כי הפעלת הסמכות בידי הוועדה, במקום הממשלה, נדרשת, בנסיבות העניין, בשל טעמים של ביטחון המדינה או יחסי החוץ שלה, לרבות טעמי סודיות הכרוכים בהם.

(ב) אין בסעיף זה כדי למנוע פעולות צבאיות אחרות הנדרשות למטרת הגנה על המדינה וביטחון הציבור.

(ג) הודעה על החלטת הממשלה לפתוח במלחמה או לנקוט פעולה צבאית משמעותית לפי סעיף קטן (א) תימסר לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בהקדם האפשרי ואם התקבלה ההחלטה בידי ועדת השרים כאמור בסעיף קטן (א1) ,תימסר הודעה על כך, בהקדם האפשרי, לממשלה ולוועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון של כנסת; ראש הממשלה ימסור את ההודעה בהקדם האפשרי גם במליאת הכנסת; הודעה על פעולות צבאיות אחרות כאמור בסעיף קטן (ב) תימסר לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בהקדם האפשרי.

— חוק יסוד: הממשלה

ב-30 באפריל 2018 הועבר תיקון לחוק בישראל כך שהקבינט המדיני-ביטחוני הוסמך להכריז מלחמה, בהשתתפות של מחצית מחברי הקבינט בהצבעה, אך בלי לקבוע את הרוב הנדרש. כן נקבע כי החלטה על הכרזת מלחמה תוכל להתקבל בנסיבות מסוימות על ידי שר הביטחון וראש הממשלה בלבד.^[2] יש שטענו שהשינוי נובע עקב המתיחות השוררת בזמן זה בין איראן לישראל.

ב-17 ביולי 2018 התקבל תיקון נוסף לחוק, שביטל את הסמכות שניתנה לשר הביטחון וראש הממשלה להחליט לבדם על הכרזת מלחמה בנסיבות מסוימות, והסמכות נשארה בידי הקבינט המדיני-ביטחוני. בנוסף, בוטלה ההוראה הדורשת השתתפות של מחצית מחברי הקבינט בהצבעה על הכרזת מלחמה, כך שלמעשה אין כל הוראה בדבר כמות המשתתפים והרוב הנדרש.

ב-8 באוקטובר 2023 הוכרזה מלחמת חרבות ברזל בעקבות טבח שבעה באוקטובר (ההודעה הרשמית על כך השתמשה במונח "פעולות צבאיות משמעותיות" ולא במונח "מלחמה").^[3]