PROFILPELAJAR.COM

סרטון בהילוך מהיר של גרניום פורח. תדירות הצילום מציגה שעתיים במספר שניות.

צילום בהילוך מהיר של שמי הלילה.^[1]

הילוך מהיר היא טכניקת צילום שבה מהירות הצילום של הפריימים, (קצב פריימים) היא איטית ממהירות הצפייה בהם.^[2]

כאשר מריצים סרטון (שצולם בטכניקה הזו) במהירות הרגילה, הזמן בסרטון נראה מואץ. לדוגמה, אם מצלמים סרטון בתדירות של פריים לשנייה, ולאחר מכן מריצים אותו ב-30 פריימים לשנייה, הסרטון יואץ פי 30. באופן דומה, ניתן להריץ סרט גם בקצב נמוך בהרבה מזה שבו הוא צולם.

תהליכים שהעין האנושית מתקשה לזהות מפאת איטיותם, כמו תנועת השמש והכוכבים או צמיחת צמחים, הופכים אפשריים למעקב כאשר מצלמים אותם בהילוך מהיר.^[2]

היסטוריה

במקור, הנושאים שצולמו בהילוך המהיר כללו, בין השאר, צמחים ופרחים שמתפתחים וצומחים, פירות נרקבים, והתפתחות של אתרי בנייה.^[3]

הטכניקה הייתה בשימוש כדי לצלם קהלים, תנועה ואפילו שידורי טלוויזיה. ההשפעה של צילום בהילוך מהיר של אובייקט מסוים שמשתנה לאיטו יוצרת תנועה חלקה. אובייקט שמשתנה מהר מדי נראה כדבר הנע במהירות גבוהה, שקשה לעקוב אחריו.

צילום בהילוך מהיר פורסם לראשונה ב-1872, כשלילנד סטנפורד שכר את שירותיו של אדוארד מויברידג', כדי שיבדוק האם במהלך מרוצי סוסים קיים רגע שבו כל ארבע רגליהם של הסוסים נמצאות באוויר בעת ובעונה אחת. הניסויים ערכו שש שנים, עד שב-1878 התקין מויברידג' סדרת מצלמות כל מספר מטרים של המסלול, שהופעלו על ידי הסוסים בכל פעם שאלה עברו לידם. התמונות צולמו על ידי מספר מצלמות, ולאחר מכן הן סודרו לסדרת תמונות, שצילמו את הסוסים בעודם רצים.^[4]^[5]

השימוש הראשון בהילוך מהיר בסרטים היה בסרטו של ז'ורז מלייס מ-1897, "קארפור דה ל'אופרה".^[6]

טרמינולוגיה

המושג הילוך מהיר כולל בתוכו שתי טכניקות צילום שגורמות לאובייקטים לנוע יותר מהר על המסך מקצב תנועתם במציאות. הטכניקה הראשונה היא צילום למשך זמן קצר, שבו האינטרוולים בין שתי פתיחות עוקבות של התריס איטיות יותר מאשר בצילום סרטון רגיל, כלומר פחות מ-24 פריימים בשנייה (fast motion). הטכניקה השנייה היא צילום של תמונות סטילס מרובות שמרווחי הזמן ביניהן ארוכים, וחיבורן לסרטון בשלב העריכה (time lapse).

הילוך מהיר יכול להתפרס על פני טווח זמן בהתאם להחלטת הצלם, החל מקצב פריימים שמתקרב לקצב פריימים רגיל (בין 24 ו-30 פריימים לשנייה) ועד לפריים אחד ליום, פריים אחד לשבוע, ואפילו יותר. הבחירה בקצב הצילום משתנה בהתאם לקצב התנועה של אובייקט המצולם ולתוצאה הסופית שרוצים להציג.

המושג הילוך מהיר יכול גם להתייחס לאינטרוולים בין פתיחת התריס, וככל שהתריס נפתח במרווחים קצרים יותר, כך גם המרווחים בין פריים לזה העוקב לו יהיו קצרים יותר.

בסרטים, משתמשים בשני סוגי הצילום בהילוך מהיר - בצילום פריימים בקצב איטי, ובפתיחת תריס במרווחי זמן. כאשר ההילוך המהיר מתקרב לקצב הפריימים הרגיל נהוג לקרוא לו fast motion. שימוש נוסף להילוך מהיר הוא בקטעים איטיים בתוכניות טלוויזיה, שללא השימוש בהילוך המהיר יגזלו זמן רב מדי.

אופן הפעולה

סרטים מוקרנים בדרך כלל בקצב של 24 פריימים בשנייה. כאשר מצלמים סרט שנועד להקרנה בקצב רגיל, המצלמה תצלם תמונות בקצב של 24 פריימים בשנייה, שכן מהירות ההקרנה ומהירות ההקלטה זהות. אם המצלמה תוגדר לצלם במהירות איטית יותר, התמונות עדיין תוקרנה במהירות של 24 פריימים בשנייה, ולפיכך התמונה על המסך תנוע מהר יותר ממהירות התנועה שלה במציאות.^[7]

ניתן לחשב את השינוי בין מהירות התנועה במציאות לבין המהירות שבה תשודר התמונה על המסך באמצעות חלוקת מהירות ההקרנה במהירות המצלמה:

מהירות שידור =

מהירות ההקרנהמהירות המצלמה

× מהירות אמיתית

סרט שצולם בקצב של 12 פריימים בשנייה יראה על המסך במהירות כפולה. צילום במהירויות מצלמה שבין 8 לבין 22 פריימים לשנייה נופל בדרך כלל לקטגוריית fast motion, בעוד תמונות שצולמו במהירויות איטיות יותר נופלות יותר לתחום של time lapse.^[8]

רוב מצלמות הסרטים מאפשרות לצלם בקצב הסטנדרטי של 24 פריימים בשנייה. במצלמות שאינן מאפשרות לשנות את קצב הצילום ניתן לצלם סרטי הילוך מהיר באמצעות צילום פריימים בודדים באופן ידני. על מנת להשיג דיוק גבוה במרווחי הצילום ועקביות בשיעורי החשיפה, נהוג להשתמש במכשיר שמתחבר לתריס המצלמה הנקרא מד-אינטרוולים (אנ'). מד-האינטרוולים שולט על תנועת המצלמה לפי מרווח הזמן שהצלם קובע בין פריימים. כיום, למצלמות דיגיטליות רבות יש מדי-אינטרוולים מובנים בחומרה או בתוכנה. ניתן לחבר מדי-אינטרוולים למצלמה במספר צירים, על מנת לקבל אפקטים מיוחדים כאשר הסרט מוקרן בקצב רגיל.^[7]

הילוך מהיר בחשיפה קצרה וארוכה

בנוסף לשינוי מהירות המצלמה, נלקח בחשבון היחס בין מרווח התמונות לבין זמן החשיפה. יחס זה אחראי על כמות הטשטוש בתנועה בכל פריים.

מצלמת קולנוע בדרך כלל מצלמת סרטונים במהירות של 24 פריימים לשנייה (fps). במהלך כל 1⁄24 שנייה המצלמה נחשפת לאור במשך כמחצית מהזמן. בשאר הזמן, האור מוסתר על ידי תריס המצלמה. לפיכך, זמן החשיפה במצלמת קולנוע מחושב בדרך כלל כ-1⁄48 שנייה (לעיתים קרובות, זמן החשיפה מעוגל ל-1⁄50 שנייה). התאמת זווית תריס המצלמה במצלמת קולנוע יכולה להוסיף או להפחית את כמות הטשטוש בתנועה.

בצילום בטכניקה של הילוך מהיר, המצלמה מצלמת תמונות במרווח איטי (למשל: פריים אחד כל שלושים שניות, 1⁄30 fps). התריס פתוח בחלק מהזמן הזה. בהילוך מהיר בחשיפה קצרה המצלמה נחשפת לאור למשך זמן החשיפה המקובל, על פני מרווח פריימים שונה מהמקובל בסרט רגיל. לדוגמה, המצלמה תוגדר לחשיפת פריים למשך 1⁄50 שנייה כל 30 שניות. הגדרה כזו תגרום לתריס להיפתח לפרקי זמן מדויקים מאוד, ותיצור אנימציית סטופ מושן.

הילוך מהיר ב-HDR

ניתן לשלב הילוך מהיר ביחד עם טכניקות צילום אחרות כגון High Dynamic Range Imaging. דוגמה לשיטה שבה ניתן לשלב HDR ביחד עם הילוך מהיר היא על ידי שימוש בתיחום (אנ') (כלומר, צילום אותה תמונה תחת הגדרות מצלמה שונות) על כל פריים. שלוש תמונות מצולמות ברמות חשיפה שונות באותו הזמן, על מנת ליצור קבוצה של תמונות לכל פריים המייצגות את ההדגשות, את הפרטים ואת הצללים. כל קבוצה של שלוש תמונות כאלו משולבת על מנת ליצור פריים אחיד המורכב משלוש רמות החשיפה. אותם פריימים נכנסים לאחר מכן לסרטון.

מעבר יום-לילה

מעבר בין יום ללילה הוא אחת הסצנות התובעניות ביותר בצילום בהילוך מהיר. השיטה המשמשת להתמודד עם המעברים הללו נקראת שיטת "הגביע הקדוש".^[9] באזורים מרוחקים שלא מושפעים מזיהום אור, שמי הלילה חשוכים פי 10 מיליון משמיים ביום בהיר, דבר המתבטא בהבדל של 23 רמות חשיפה. בימי הצילום האנלוגי, שיטות שונות למיזוג נוצרו על מנת לפתור את בעיית החשיפה - צילום אחד נעשה ביום, והצילום השני נעשה בלילה בדיוק מאותה זווית צילום.

כיום, צילום דיגיטלי מציע דרכים שונות על מנת להתמודד עם מעבר יום-לילה, כגון חשיפה ורגישות ISO אוטומטיים, שיטות להגברת תאורה, וכן פתרונות תוכנה המאפשרים שליטה במצלמה על ידי מחשב או סמארטפון.^[9]

ראו גם

לקריאה נוספת

רומן וישניאק, ICP Library of Photographers, ניו יורק: Grossman Publishers‏, 1974
ג'ון אוט, Current Biography‏, 1967
ג'ון אוט, My Ivory Cellar‏, 1958, ISBN 978-1-296503-19-2 (דף הספר באתר "גוגל ספרים" )
ג'ון אוט, Health and Light: The Effects of Natural and Artificial Light on Man and Other Living Things‏, 1979, ISBN 0-671-80537-1 (דף הספר באתר "גוגל ספרים" )
ג'ון אוט, Exploring the Spectrum‏, 1973