PROFILPELAJAR.COM

היינריך הראשון, מלך גרמניה
Henricus I Auceps
לידה	7 ביולי 876
פטירה	2 ביולי 936 (בגיל 59); ממלבן, פרנקיה המזרחית
מדינה	פרנקיה המזרחית
מקום קבורה	מנזר קוודלינבורג
בן או בת זוג	מתילדה מרינגלהיים (911–?); התבורג ממרזבורג

מקור הכינוי "היינריך לוכד הציפורים"- כתר הקיסרות מוצע להיינריך בעודו עוסק בתיקון רשתות לציד ציפורים. ציור מאת הרמן פוגל

היינריך הראשון, מלך גרמניה (בגרמנית: Heinrich I; ‏876 – 2 ביולי 936) המכונה גם היינריך לוכד הציפורים (Heinrich der Vogler) היה מלך פרנקיה המזרחית משנת 919 ועד למותו בשנת 936. כראשון השליטים של ממלכת פרנקיה המזרחית שאינם פרנקים, היינריך הראשון היה מייסד השושלת האוטונית.

ביוגרפיה

היינריך הראשון נולד בסקסוניה-אנהלט כבנו של אוטו הראשון, דוכס סקסוניה, והדויגה, בתו של היינריך דוכס פרנקוניה. היינריך נישא פעמיים, כאשר נישואיו השניים היו לבתו של רוזן וסטפאליה. הוא עסק רבות בהקמת מוסדות דת ולאחר מותו הוכרז כקדוש.

היינריך הוכתר לדוכס סקסוניה בשנת 912 לאחר מות אביו, והמשיך את דרכו בחיזוק הממלכה בסדרת עימותים עם דוכסות פרנקוניה השוכנת מדרום. בשנת 918 לאחר מותו של קונראד הראשון, מלך פרנקיה המזרחית נבחר היינריך לשלוט גם על ממלכת פרנקיה בהמלצתו של קונרד עצמו. על פי המסורת עסק באותה העת בתיקון רשתות הצייד לציפורים וכך זכה לכינוי "לוכד הציפורים". ברצונו לשמר את המסורת הגרמאנית של בחירת מלך על ידי אספת העם, לשם קבלת לגיטימציה עממית לשלטונו, על אף הצעתו של הארכיבישוף הריגר ממינץ להכתירו בחסות הכנסייה, התעקש היינריך בצעד לא אופייני ובלתי מקובל בתקופתו, שלא לקבל את ברכת הכנסייה וכוהני הדת למינוי, אלא להתמנות בתמיכת העם. באספת האצולה (הרייכסטג) של 919, שנערכה בפריצלר(אנ') קיבלה על עצמה האצולה את היינריך כמלך. לאחר הכתרתו קיבל היינריך את תמיכתו של דוכס שוואביה אשר נשבע לו אמונים. בשנת 921 לאחר שהביס בקרב את ארנולף, דוכס בוואריה זכה לאמונים גם מצידו. בשנת 923, על רקע מלחמת האזרחים, פלש היינריך הראשון לצרפת באזור לורן וסיפח את האזור לממלכתו.

בשנת 921 פלשו המדיארים לגרמניה ולאיטליה. הכוחות הגרמנים לא הצליחו לעמוד בלחץ הצבאי, והיינריך נאלץ לשלם כופר לפולשים על מנת להימנע מפשיטות חוזרות ונשנות לשטחים אשר בשליטתו. בדרך זו הצליח היינריך לשמר תקופת שלום שנמשכה 10 שנים, אשר בהן פעל לביצור הערים ושיפור האיכות והכח הצבאי אשר עמדו לרשותו. לצד זאת הרחיב את תחום ממלכתו באמצעות כיבוש שטחים נוספים באזור ברנדנבורג ונהר האלבה התחתי. בשנת 929 צירף תחת שליטתו גם את אזור בוהמיה, ובשנים שלאחר מכן גם שטחים באזור נהר האודר התחתי, תוך שהוא זוכה לתמיכת הנסיכים המקומיים וגובה מהם מיסים לאוצר הממלכה תמורת הגנה.

בשנת 933 הסתיים הסכם השלום עם המגיארים והיינריך סירב להמשיך ולשלם את תשלומי הכופר. ההונגרים אשר ניסו לחדש את התקפותיהם על השטחים הגרמנים, נתקלו הפעם בכוח התנגדות משמעותי, ובשנת 933 הובסו בקרב ריאד שנערך בקרבת הנהר אונסטרוט, והתקדמותם נעצרה. היינריך ניצל את הכוח הצבאי המרוכז שעמד לרשותו והמשיך להתקדם ולספח טריטוריות נוספות בכיוון צפון עד לחוף הים הבלטי.

מורשתו

היינריך הראשון ראה בממלכתו אוסף של נסיכויות עצמאיות מבחינה מנהלתית אשר כפופות לו, כאשר הוא עצמו "ראשון בין שווים" והעדיף את עקרון הניהול המבוזר של ממלכתו על פני ניהול ריכוזי. הוא איפשר לדוכסים הכפופים לו בסקסוניה, שוואביה, פרנקוניה, בוואריה ולותרנגיה לנהל מדיניות פנים מינהלתית עצמאית בשטחים הנתונים לשליטתם. עם זאת תחום מדיניות החוץ היה נתון לשליטתו הבלעדית והוא נחשב למנהיג הצבאי העליון של כל הכוחות הצבאיים של הנסיכויות השונות.

היינריך נפטר משבץ מוחי בשנת 936. לעת הזו היו כבר כל השבטים הגרמאנים מאוחדים תחת שלטון מרכזי אחד בראשותו. בנו אוטו הראשון ירש אותו כקיסר גרמניה, ובנו היינריך הוכתר כדוכס בוואריה.

היינריך הראשון זכה לחידוש תשומת הלב הציבורית ולהתעניינות באמצע המאה ה-19, בעקבות דמותו שהופיעה באופרה "לוהנגרין" מאת ריכרד וגנר.

על פי המסורת נקבר היינריך הראשון במנזר קוודלינבורג אך לא נמצאו לכך עדויות ארכאולוגיות. בתקופת גרמניה הנאצית ערך הימלר טקסי זיכרון להיינריך במסגרת ניסיונותיו לגיבוש לכידות לאומנית גרמנית על בסיס היסטורי, וקבע את מקום קברו המשוער במנזר כאתר זיכרון לאומי.