החינוך העצמאי הוא ממערכות החינוך המרכזיות לחרדים בישראל. הוא מאגד בעיקר בתי ספר יסודיים לבנות במגזר החרדי, כמו רשת בית יעקב, ורשתות חינוך תורני לבנים המיועדות למגזר הדתי והמסורתי, כמו רשתות החינוך שובו ונתיבות משה. מסגרות חינוך המזוהות עם המפלגות החרדיות-אשכנזיות, אגודת ישראל ודגל התורה, פועלות במסגרתו.
השליטה והפיקוח של משרד החינוך על מסגרות החינוך העצמאי[1] מצומצמים ביחס למסגרות הממלכתיות[2]. מבחינת רשויות המדינה, בית ספר המשתייך לחינוך העצמאי מוגדר כמוסד לימודים "מוכר שאינו רשמי".
בשנת הלימודים ה'תשע"ה (2015) פעלו במסגרת החינוך העצמאי כ-240 בתי ספר שבהם למדו כ-90 אלף תלמידים[3]. בשנת הלימודים תשפ"ב למדו בחינוך העצמאי 113,000 ילדים בכ-285 בתי ספר.
הקמת החינוך העצמאי
בתקופת המנדט, רוב מוסדות החינוך החרדיים היו בבעלות פרטית וקיבלו תמיכה מוגבלת מ'אגודת ישראל' העולמית[4]. חוק חינוך ממלכתי, שנחקק בשנת 1953, איחד את הזרמים השונים שהתקיימו במערכת החינוך בישראל לשתי מסגרות: חינוך ממלכתי וחינוך ממלכתי דתי. מסגרות אלה נמצאות בניהולו ובפיקוחו של משרד החינוך. מחוץ למסגרת זו נותרו בתי הספר של אגודת ישראל שפעלו עד אז במסגרת "הזרם הרביעי". הם סירבו להשתלב במסגרות אלו מחשש שתיפגע עצמאותם וקיבלו בחוק מעמד מיוחד[5].
החינוך העצמאי הוקם על ידי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, וחברי המועצה מונו לחברי הדירקטוריון שלו. הקמתו לוותה בהתנגדות, הן מצד גורמים חרדיים מתונים כמו פא"י וחב"ד שפעלו עד אז במסגרת הזרם הרביעי אולם פקפקו ביכולת החינוך העצמאי להתקיים מבחינה כלכלית ולכן חברו למסגרת החינוך הממלכתי דתי, והן מצד גורמים קיצוניים אשר חששו כי הפיקוח החלקי של משרד החינוך עלול לפגוע בעצמאות החינוך החרדי[6].
ביולי 2009 התקיימה אספה במלון נובוטל בירושלים לצורך הקמת עמותת החינוך העצמאי החדשה במקום האגודה העות'מאנית שהתקיימה עד אז[11]. הוחלט כי הנהלת החינוך העצמאי תורכב מ-14 חברים, מחציתם מאגודת ישראל ומחציתם מדגל התורה. בתוך אגודת ישראל מוקצים שלושה נציגים לחסידות גור, נציג אחד לחסידות ויז'ניץ, נציג אחד לחסידות סלונים ושני נציגים לסיעת שלומי אמונים[12]. חסידי גור מחו על ששליטתם פחתה, לא איישו את המושבים שהוקצו להם והגישו תביעה בבית משפט נגד המהלך, אך פרשו באמצע הדיונים[13]. תחילה המשיך לשמש כיו"ר החינוך העצמאי אברהם יוסף לייזרזון מטעם חסידות גור. לייזרזון נפטר בשנת 2020, ומאז מתנהלים מגעים על איוש התפקיד[14].
תקציב החינוך העצמאי
כאשר הוקם החינוך העצמאי, נקבע כי הוא יתוקצב בחלקו על ידי המדינה ובחלקו מתרומות ושכר לימוד. בתחילת דרכו מומן על ידי המדינה בשיעור של 60%[15]. שיעור השתתפות המדינה עלה במשך השנים, אולם בשנת 1992 נקבע בתיקון לחוק יסודות התקציב כי החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני המזוהה עם מפלגת ש"ס, יקבלו תקצוב זהה לתקצוב החינוך הממלכתי בארץ[16], ולאור פסיקת בג"ץ נקבע בחוזר מנכ"ל משנת 2003 כי התקצוב המלא מותנה בכך שבית הספר עומד בתנאים של רישום אינטגרטיבי. זאת בשונה ממוסדות לא-רשמיים אחרים, המקבלים תקצוב מופחת[17]. מוסדות בלתי-רשמיים אחרים, בהם בתי ספר פרטיים ומוסדות לימוד חרדיים שאינם חלק משתי הרשתות האמורות, מתוקצבים בשיעורים שבין 55% ל-75% מתקציבם של מוסדות רשמיים.
מערך ההסעות של הרשת
החינוך העצמאי מפעיל מערך הסעות לתלמידים המתגוררים במרחק מבית הספר. בשנת 2006 עצרה המדינה את תקציב ההסעות לתלמידי החינוך העצמאי, בסך של 40 מיליון ש"ח לשנה, לאחר שמשרד היועץ המשפטי לממשלה קבע כי כספים שהועברו למטרה זו לא הגיעו ליעדם המקורי והם נותבו תוך העדפת תלמידים במוסדות של החזרה בתשובה, שהמערך מנוהל ללא סדרי מנהל תקין ושהמערך מופלה לטובה לעומת תלמידי החינוך הממלכתי[18]. בעקבות הצורך במימון הסעות אלו הקימו מנהיגי הציבור החרדי הרב אלישיב והרב שטינמן את "קרן ההסעות", שמגייסת תרומות להשלמת התקציב החסר[19].בראשות הקרן עומד מרדכי קרליץ, קרן ההסעות מפעילה אף מערך של הכוונה ורישום של בוגרי בתי הספר לישיבות קטנות[20].
הסתבכות משפטית
החינוך העצמאי עמד במוקד סערה משפטית כשהועלו תלונות מצד מורים המועסקים ברשת, על כך שהרשת אינה ממלאה כלפיהם את חובותיה הסוציאליים על פי חוק וחוסר יכולת של משרד האוצר לפקח על הכספים המתוקצבים על ידי המדינה ב-2.5 מיליארד ש"ח מדי שנה[21].
משנת 2022 אושרו על ידי בית המשפט כשמונה תביעות ייצוגיות בנושאים שונים, בין היתר עלו הטענות: כי הרשת קיזזה 2 אחוזים משכרם כתרומה[22], אי תשלום למורות על עבודתם בשעת תפילה[23] וחיוב מורות למלא שעות בהתנדבות[24], הפרשות חסרות לקרנות השתלמות ותוספת מעונות[25], תשלום למורות מחנכות כשכר של ממלאות מקום[26], אי תשלום למורות ממלאות מקום “תוספת פגרות חג וקיץ בחופשת לידה”, “שעת הנקה” ו”הפרשי הבראה”[26], הלנת שכר[27].
סך כל התביעות הייצוגיות העומדות בפני בית המשפט עומדות על סך של 674 מיליון ש"ח[28]
^יתד השבוע שנת העולמות המלאים יתד נאמן, 11 בספטמבר 2015 עמוד 56
^מנחם פרידמן, 'על הניסים' – פריחתו של 'עולם התורה' (הישיבות והכוללים) בישראל, עמ' 439, בתוך הספר: ישיבות ובתי מדרשות, עורך עמנואל אטקס, ירושלים : מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשס"ז 2006.
