המרכז הוקם כחלק משליחותו של הוועד להנחיל את הערכים האולימפיים בקרב אוכלוסיית המדינה. מטרת הקמתו היא לייצר בקרב המבקרים דמויות לחיקוי אשר פרט לכישרונם המולד, גם עבדו במשך שנים רבות על התמקצעות בתחומם והגיעו להישגים.
בשנת 2012 קיבל המוזיאון הכרה עולמית כשהתקבל כחבר בארגון המוזיאונים האולימפיים של הוועד האולימפי הבינלאומי[1].
היסטוריה ומבנה
את רעיון הקמת המרכז גיבשו ראשי הוועד האולימפי הישראלי לאחר זכייתו של גל פרידמן במדליית הזהב הראשונה לישראל באולימפיאדת אתונה, מתוך רצון להעביר את המסרים של החוויה האולימפית גם לקהל הרחב, באמצעות סיור וירטואלי אטרקטיבי במיוחד.
בהקמתו הושקעו כ-15 מיליון ש"ח והוא מתשתרע על פני 850 מטר מרובע המחולקים לחמישה אולמות גדולים, המייצגים את חמש הטבעות האולימפיות. באולמות מפוזרים אמצעי המחשה טכנולוגיים כגון מסך 360 מעלות, הולוגרמות, מסך כדורי, מיצגים אור קוליים ועמדות אינטראקטיביות, הנעים מתקופת יוון העתיקה ועד ימינו. טבעת אחת מוקדשת כולה למדליסטים הישראלים ולאסון אולימפיאדת מינכן 1972.
האולמות
המרכז מחולק לחמישה אולמות המייצגים את חמש הטבעות האולימפיות. לאורך כל המסע מלווים את המבקרים צמד השחקנים אמנון וולף ואביגיל הררי המגלמים מאמן וספורטאית ישראליים שיוצאים למסע היסטורי לאורך האולימפיאדה מנקודת המבט הישראלית. מלבד האולמות ניתן לראות במקום לפידים אולימפיים מקוריים, כולל הלפיד של המשחקים האולימפיים במינכן 1972 וכן מדליות מקוריות.
טבעת התהילה
באולם הראשון מועברים סיפור המסגרת של הסיור והצגה של רגעי השיא הגדולים בתולדות המשחקים האולימפיים במיצג היקפי של 360 מעלות המלווה בתאורה, סרטון ומוזיקה.
טבעת ההיסטוריה
באולם השני מסע אל תחילת המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה במפגש עם פסל יווני שקם לתחיה ואחריו קפיצה אל פריז של סוף המאה ה-19 עם חידוש המשחקים בעידן המודרני דרך דמות שיוצאת מתוך עיתון צרפתי ישן.
מסך ענק בצורת כדור עליו מוקרן מיצג הולוגרמה שמבטא את רוח החוויה האולימפית העולמית.
טבעת ההתנסות
עמדות התנסות מעשית - יכולת ריכוז בטכניקת ביופידבק, סיבולת על גבי מכשיר ריצה המדמה ריצת מרתון, זינוק לבדיקת מהירות התגובה הכוח והניתור, ועמדות מידע וטריוויה אינטראקטיביות וכן תצוגה של הלפידים האולימפיים תרומתו של אלכס גלעדי, חבר הוועד האולימפי הבינלאומי.
