החברה האסייתית של מומבאי
The Asiatic Society of Mumbai

הכניסה לבניין החברה האסייתית של מומבאי
מוזיאון
תקופת הפעילות	1804–הווה (כ־220 שנה)
מייסדים	ג'יימס מקינטוש (אנ')
מיקום
מיקום	מומבאי, הודו הודו
מדינה	הודו הודו
קואורדינטות	18°55′56″N 72°50′10″E / 18.93216667°N 72.83621944°E / 18.93216667; 72.83621944
asiaticsociety.org.in
(למפת מומבאי מוגדלת)   החברה האסייתית של מומבאי (למפת מומבאי רגילה)   החברה האסייתית של מומבאי

החברה האסייתית של מומבאי (באנגלית: The Asiatic Society of Mumbai, לשעבר "החברה האסייתית של בומביי") היא אגודה מדעית בתחום לימודי אסיה (אנ') שבסיסה במומבאי בהודו. מקורה באגודה הספרותית של בומביי, שנפגשה לראשונה במומבאי ב-26 בנובמבר 1804, ונוסדה על ידי סר ג'יימס מקינטוש (אנ'). היא הוקמה מתוך כוונה "לקדם ידע שימושי, במיוחד כזה שקשור כעת מיד להודו". לאחר שהוקמה החברה האסייתית המלכותית של בריטניה הגדולה ואירלנד בלונדון בשנת 1823, האגודה הספרותית של בומביי הפכה למזוהה עמה ונודעה בשם "סניף בומביי של החברה האסייתית המלכותית" (Bombay Branch of the Royal Asiatic Society), בראשי תיבות BBRAS מאז 1830. "החברה הגאוגרפית של בומביי" התמזגה איתה בשנת 1873, ואחריה ה"אגודה האנתרופולוגית של בומביי" בשנת 1896. בשנת 1954, היא הופרדה מהחברה האסייתית המלכותית. ושמה שונה לחברה האסייתית של בומביי. בשנת 2002, היא קבלה את שמה הנוכחי.^[1] היא ממומנת על ידי מענק שנתי מהממשלה המרכזית של הודו.

המטרות והיעדים של החברה בעת הקמתה בשנת 1804 היו "לקדם ידע שימושי במיוחד כזה שקשור כעת מיד להודו". לאחר מכן, בכמה הזדמנויות, נוספו עוד כמה מטרות ויעדים כגון עידוד לימודי המחקר בשפה, פילוסופיה, אמנויות ומדעי הטבע והחברה ביחס להודו ואסיה, פרסום כתבי עת, אחזקת ספרייה ומוזיאון, הקמת מכונים ומרכזים המגשימים את מטרותיה ויעדיה של החברה.

בספריית האגודה למעלה ממאה אלף ספרים מתוכם 15,000 מסווגים כנדירים ובעלי ערך. יש בה גם חפצים יקרי ערך ויותר מ-3,000 כתבי יד עתיקים בפרסית, סנסקריט ופראקריט, בעיקר על נייר אך חלקם על עלי דקל. האוסף הנומיסמטי של 11,829 מטבעות כולל מטבע זהב של קומאראגופטה הראשון, קיסר ממלכת גופטה (אנ'), מטבע זהב נדיר בערך של מוהור (אנ') של הקיסר אכבר ומטבעות שהונפקו על ידי מהרג'י שיוואג'י. אוסף המפות שלה כולל 1300 מפות. אוסף האגודה כולל:

1. אחד משני העותקים המקוריים הידועים בלבד של "הקומדיה האלוהית" של דנטה אליגיירי.
2. כתב היד של "ואסופוג'ייאצ'אריטה" (1242), טקסט בסנסקריט על חייו של הטירתנקרה (אנ') הג'ייני ואספוג'ייה (אנ').
3. כתב היד של שאהנאמה של פירדאוסי (1853), כתוב בפרסית.
4. כתב היד של "הארניהקאפרוואן" (המאה ה-16) מכיל טקסט מאויר מהמהאבהארטה והוא כתוב בסנסקריט.
5. חמישה ארונות מתים בודהיסטים שנחפרו בעיירת הנמל העתיקה סופארה ליד הפרבר של נלאסופארה (אנ').

כתב היד של "הקומדיה האלוהית", פואמה שירית אסכטולוגית שחיבר דנטה אליגיירי בתחילת המאה ה-14, הנחשבת לאחת מיצירות השירה האפית הגדולות של הספרות המערבית, ונכתבה במחצית השנייה של המאה ה-15. זהו קודקס יפהפה על קלף ומאויר בשפע. הוא ניתן לאגודה על ידי מאונטסטיוארט אלפינסטון (אנ'), מושל בומביי ונשיא האגודה בשנים 1819–1827 והוא נושא את חתימתו.^[2] אומרים שבשנות ה-30 של המאה ה-20, הציעה ממשלת איטליה תחת בניטו מוסוליני לחברה מיליון ליש"ט, וכינה את הספר אוצר לאומי.^[2] מוסוליני סבר שלא ניתן לסרב להצעה, אך למרבה הזעזוע דחתה האגודה את בקשתו בטענה שהיא נתרמה על ידי חבר לשעבר באגודה ומכאן שזה רכושם.

• אחזקות: שימור, הגנה, קטלוג ותיעוד אחזקות.
• מחקר: הפקת מחקר תומך והפצה בתחומים נבחרים.
• ממשק ציבורי: מתן פורום לדיון ודיונים בנושאים בעלי עניין לציבור.

התוכנית אמץ-ספר הוצגה על ידי האגודה, המאפשרת לפטרונים לממן את אחזקתם של ספרים נדירים. החברה נמצאת בגירעון כלכלי עם הפסד של 10 מיליון רופי. עקב זמינות המידע מהאינטרנט, מספר החברים הולך ויורד משמעותית.

בתחילה פרסמה האגודה הספרותית של בומביי את דיוניה תחת הכותרת, "דיונים של האגודה הספרותית של בומביי". בשנת 1841, האגודה האסייתית של בומביי החלה לפרסם את כתב העת שלה בשם "כתב העת של סניף בומביי של החברה האסייתית המלכותית" (Journal of the Bombay Branch of the Royal Asiatic Society). משנת 1955 עד 2002, היא פרסמה את כתב העת שלה תחת השם "כתב העת של החברה האסייתית של בומביי", ומשנת 2002 פורסם כתב העת שלו תחת השם "כתב העת של החברה האסייתית של מומבאי".

האגודה ביצעה דיגיטציה של כל האוסף שלה, לרבות ספרים, עיתונים, כתבי יד, פרסומים ממשלתיים, כתבי עת ומפות והפכה אותם לזמינים בפלטפורמה הדיגיטלית של האגודה "גראנת סנג'יוואני".^[3][4]

חלוקת מדליית הזהב לזכר קמפבל החלה בשנת 1907 והיא מוענקת להכרה בשירותים מכובדים בנושאי היסטוריה מזרחית, פולקלור או אתנולוגיה, המעודדים את החקירה והעידוד של אומנויות, מדעים וספרות של מזרח אסיה.

הזוכה הראשון היה הארכאולוג אורל שטיין ב-1908.

המדליה, שהוקמה בשנת 1946, מוענקת עבור עבודת מחקר רבת ערך בלימודי הוודים או בסנסקריט הקלאסית, תוך התייחסות מיוחדת לדהארמה שאסטרה ולפואטיקה.

מדליית הכסף מוענקת לחבר באגודה שכתב ספר שנחשב לטוב ביותר בתקופה של 3 שנים.

בית העירייה של האגודה האסייתית של מומבאי העירייה או סתם בית העירייה (במאה ה-19 נקראת "טונדל" בשפה הרווחת) המאכלסת את האגודה האסייתית של מומבאי לא נבנתה בשנת 1804, השנה שבה הוקמה האגודה הספרותית של בומביי. אף על פי שסר ג'יימס מקינטוש העלה את ההצעה לבניין מפואר, היא הושלמה רק בשנה הראשונה לאחר עצירות בנייה רבות, כאשר ממשלת בומביי הסכימה לפצות על המחסור בכספים בתמורה לשטחי משרדים.

מלבד האגודה האסייתית של מומבאי, הבניין מכיל גם ספרייה מרכזית של המדינה ומוזיאון, אגודת הנשים של מהאראשטרה ומשרד מבקר הבולים הנוסף.

המבנה נמצא באזור הפורט הראשי של דרום מומבאי ומשקיף על גני כיכר הורנימן ועל הבנק המרכזי של הודו.

הוועדה המנהלת דואגת לניהול האגודה. הוועדה המנהלת מורכבת מנשיא, ארבעה סגני נשיא, מזכיר כבוד, שהוא גם המנכ"ל של האגודה, וחמישה עשר חברים שנבחרים מבין החברים הקבועים. בנוסף לחברים הנבחרים, יש נציג אחד מטעם הממשלה המרכזית ונציג אחד מטעם ממשלת מדינת מהאראשטרה.

בספטמבר 2019, מונתה ויספי בלפוריה לנשיאה הראשונה של האגודה האסייתית של מומבאי בהיסטוריה בת 215 השנים שלה.^[5]

מדיה וקבצים בנושא החברה האסייתית של מומבאי בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של החברה האסייתית של מומבאי