PROFILPELAJAR.COM

הווארד מצנבאום
Howard Metzenbaum
לידה	4 ביוני 1917; קליבלנד, אוהיו, ארצות הברית
פטירה	12 במרץ 2008 (בגיל 90); אוונטורה, פלורידה, ארצות הברית
שם מלא	הווארד מורטון מצנבאום
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות מייפילד
השכלה	אוניברסיטת המדינה של אוהיו
עיסוק	פוליטיקאי
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	29 בדצמבר 1976 – 3 בינואר 1995; (18 שנים)
	→ רוברט טאפט ג'וניור מייק דה ויין ←
	4 בינואר 1974 – 23 בדצמבר 1974; (354 ימים)
	→ ויליאם בארט סקסבי ג'ון גלן ←

הווארד מורטון מצנבאום (באנגלית: Howard Morton Metzenbaum‏; 4 ביוני 1917 – 12 במרץ 2008) היה פוליטיקאי יהודי-אמריקאי, שבמשך כעשרים שנה כיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת אוהיו בשנת 1974 ובשנים 1976–1995. טרם חברותו בקונגרס של ארצות הברית היה מצנבאום חבר בית המחוקקים המדינתי באוהיו.

ביוגרפיה

תחילת דרכו

מצנבאום נולד למשפחה ענייה בראשית יוני 1917 בקליבלנד שבאוהיו, בנם של אנה (לבית קלפטר) וצ'ארלס מצנבאום^[1]. סבו וסבתו מצד אביו היו מהגרים יהודים מפולין ומצרפת, בעוד הורי אמו היו יהודים הונגרים^[2]. הוא למד בבית הספר התיכון גלנוויל, שם שיחק בנבחרת האתלטיקה הקלה, בעודו עובד בעבודות מזדמנות לאחר שעות הלימודים. את לימודיו הגבוהים השלים באוניברסיטת המדינה של אוהיו, שם קיבל תואר ראשון בשנת 1939 ותואר שני במשפטים ב-1941^[3]. במהלך שנות ה-40 של המאה ה-20 עסק בעריכת דין בקליבלנד. אחרי שבראשית דרכו נאבק באפליה דתית על רקע שורשיו היהודיים, את ייעודו מצא כנציגם של איגודי עובדים גדולים, תחילה לצד ארגון עובדי התקשורת באמריקה ואחר כך לצד איגוד המכונאים הבין-לאומי.

באמצעות השקעות צבר מצנבאום הון לא מבוטל, במיוחד דרך נדל"ן בסמוך לשטחי נמל התעופה הבינלאומי קליבלנד הופקינס (אנ'). מצנבאום ושותפו העסקי הראשון, אלווה "טד" בונדה, חזו את השווי העתידי של קרקעות אלה, שלימים תהיינה לחניונים רווחים מוארים במיוחד הפועלים עשרים וארבע שעות ביממה. העסק התרחב וחיש מהר נהפך לחברת חניוני התעופה של אמריקה (APCOA Parking), חברת החניונים הגדולה בעולם. עד 1970 הוא מכר את חלקו ב-APCOA Parking תמורת 20 מיליון דולר אמריקאי. בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20 היה מצנבאום בעלים משותף של רשת השבועונים "Sun Newspapers", שאת עיתוניה הפיצה בקליבלנד רבתי, ולאחר הפסדו בבחירות לסנאט תמה פעילות הרשת^[4].

מ-1943 עד 1947 היה מצנבאום חבר בית הנבחרים של אוהיו. לאחר מכן שירת בסנאט המדינתי בשנים 1947–1951. בשנת 1958 ניהל את מטה הבחירות של חבר הסנאט האמריקאי סטיבן יאנג, שבמהפך מרשים ניצח את הסנאטור המכהן ג'ון בריקר, מועמד המפלגה הרפובליקנית לתפקיד סגן הנשיא במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1944. מצנבאום שב וסייע ליאנג במסע הבחירות לתקופת כהונה נוספת ב-1964^[5].

בסנאט האמריקאי

בשנת 1970 התמודד מצנבאום על אחד משני מושביה של אוהיו בסנאט אותו ייצג יאנג, שבחר שלא להתמודד לכהונה שלישית. הוא ניצח את האסטרונאוט ג'ון גלן בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית ברוב דחוק בן 51% לעומת 49 האחוזים של גלן, אך הפסיד בבחירות הכלליות למועמד הרפובליקני המיוחס רוברט טאפט ג'וניור.

ב-1974, כשהסנטור ויליאם בארט סקסבי התפטר מהסנאט לשם מינויו לתובע הכללי של ארצות הברית, מושל אוהיו ג'ק גיליגן (אנ') מינה את מצנבאום למלא את מקומו של סקסבי. מצנבאום הכריז על התמודדותו בבחירות המיוחדות למילוי שארית תקופת כהונתו של סקסבי, אך במערכה העיקשת מול גלן בבחירות המקדימות נחל תבוסה, ובבחירות הכלליות גלן נבחר לסנאט. מצנבאום הציב את המוניטין העסקי שלו כנגד עברו של גלן בצבא ובנאס"א, וטען כי יריבו "מעולם לא עבד לפרנסתו". תשובתו של גלן התפרסמה כנאום "אמהות כוכב הזהב" (Gold Star Mothers)^[6]. גלן אמר למצנבאום ללכת לבית חולים של יוצאי צבא ו”להסתכל בעיניים לאותם גברים וגופם המרוסק ולהגיד להם שלא הייתה להם עבודה. בוא עמי לכל אם שכולה, תסתכל לה בעיניים ותאמר לה שלבנה לא הייתה עבודה.” רבים חשו שהנאום של גלן הביא לו את ניצחונו בבחירות המקדימות, בהן זכה עם 54% מקולות הבוחרים^[7].

בשנת 1976, מצנבאום התמודד בשנית מול טאפט ג'וניור. המירוץ בין השניים היו צמוד פעם נוספת, אך הפעם הוא ניצח וניצל את ניצחונו של ג'ימי קרטר בבחירות לנשיאות שהתקיימו באותה שנה. טאפט התפטר מהסנאט ימים אחדים טרם סיום כהונתו, ובכך איפשר למצנבאום להישבע לתפקידו מוקדם יותר כדי לצבור ותק על פני עמיתיו שנבחרו במחזור 1976. מצנבאום נבחר מחדש ב-1982 ובקלות גבר על פול פייפר, חבר בסנאט של אוהיו. באותה שנה התמודדה בת דודתו של מצנבאום, סגנית מושל מיזורי הארייט וודס (אנ'), נגד הסנאטור הרפובליקני ג'ון דנפורת' (אנ'), אך כשלה בהתמודדות זו.

ב-1981 הוטח עלבון במצנבאום באולם מליאת הסנאט כאשר הסאנטור פריץ הולינגס (אנ') מקרוליינה הדרומית כינה אותו "הסנאטור מבני ברית", כלעג לשורשיו היהודיים של מצנבאום^[8]. בהמשך התנצל הולינגס בפני מצנבאום והדברים נמחקו מהפרוטוקול. ב-2 בדצמבר אותה שנה נמנה מצנבאום בין ארבעת הסנאטורים שהצביעו נגד תיקון להצעת טילי ה-MX של הנשיא רונלד רייגן, שנולד לתקצב את מערכת הטילים בכ-334 מיליון דולר ולמסד הקצבה נוספת לשיטות מחקר אחרות שיאפשרו להציב טילי ענק בבסיסים צבאיים^[9]. בשלהי שנות ה-70 ובראשית שנות ה-80 של המאה ה-20 מערכת היחסים בין גלן למצנבאום הייתה עכורה ומתוחה. כאשר מצנבאום הביע תמיכה במועמדותו של גלן לנשיאות ארצות הברית לקראת הבחירות הנשיאותיות בשנה העוקבת, חלה הפשרה וחמימות ביחסים.

בשנת 1988 התמודד מצנבאום לתקופת כהונה שלישית בסנאט. יריבו הרפובליקני היה ראש עיריית קליבלנד ג'ורג' ווינוביץ'. ווינוביץ' האשים את מצנבאום בנקיטת גישה רכה כלפי פורנוגרפיית ילדים^[10], האשמות שנמתח עליהן ביקורת בידי רבים, בהם הסנאטור ג'ון גלן, שמסר הצהרה לעיתונות בה ניסה להפריך ולסתור את טענותיו של ווינוביץ'^[11]. מצנבאום ניצח בבחירות ביחס של 57% מול 43%, על אף ניצחונו של סגן הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש באוהיו בבחירות לנשיאות שהתקיימו במקביל. עשר שנים לאחר מכן נבחר וויינוביץ' למושבו של גלן בסנאט, לאחר שהאחרון פרש מהחיים הפוליטיים.

בסנאט היה מצנבאום ליברל מובהק^[12]. הוא היה ידוע בכינויו "סנאטור לא" (כינוי שחלק עם הסנאטור השמרן ג'סי הלמס מקרוליינה הצפונית) ו"הווארד הדליין" (Headline Howard) בשל יכולתו לבצע פיליבסטר להצעות חוק תוך מתן ציונים ולבלום חקיקות שמאחוריהן עומדות קבוצות אינטרס^[13]. מצנבאום התעניין במיוחד בסוגיות הגבלים עסקיים והגנת הצרכן, ופעמים תכופות איים לבטל את הפטור מחוק ההגבלים העסקיים שניתן ללליגת הבייסבול הבכירה. מאז פרישתו הסוגיה נותרה ללא התמסרות של אחד הסנאטורים האחרים. מצנבאום התפרסם בזכות חברותו בוועדת המשפט, במיוחד בגלל מאמציו לשמור על חוקי ההגבלים העסקיים ועל תמיכתו הבלתי-מסויגת בהפלות.

מצנבאום היה ספקן כלפי תאגידים וארגונים המקדמים סחר באספרטם. במהלך כהונתו עלתה האשמה כי החברה "G.D. Searle, LLC" ניסתה להפיץ את האספרטם בשוק ולקבל את אישורו של מנהל המזון והתרופות האמריקאי באמצעות הגשת נתונים כוזבים. מצנבאום נזף ב-"G.D. Searle, LLC" על זיוף הנתונים והוסיף לגעור בהתאחדות הרפואה האמריקאית (AMA), שכתב העת שלה "JAMA" (אנ') דיווח (לצד תְּנָיַות פְּטוֹר שונות) כי אספרטם בטוח עבור רוב האנשים. בשנת 1985 התכנס הסנאט לשימוע עדויות הנוגעות לתיקון חקיקתי של מצנבאום המחייב לפרט את כמות האספרטם במוצר. מצנבאום לא התמודד לתקופת כהונה רביעית ב-1994. חתנו, ג'ואל הייאט, היה מועמד המפלגה הדמוקרטית להחליפו, אך הייאט הפסיד לסגן המושל מייק דה ויין, שנבחר ב-1990 לסגן המושל לתפקיד כעמיתו למרוץ של וויונוביץ'.

בערוב ימיו

לאחר שעזב את הסנאט ב-1995 כיהן מצנבאום כיושב ראש התאחדות הצרכנים של אמריקה^[14]. הוא נפטר בבית מגוריו ששכן באוונטורה שבפלורידה, ב-12 במרץ 2008. הוא נטמן בבית העלמין מייפילד שבקליבלנד הייטס באוהיו^[15].