הדי (הדוויג) שניידר (בהונגרית: Schneider Hédy; בודפשט, 21 בספטמבר 1920 – מאסטריכט, 8 ביולי 1992) הייתה פסנתרנית יהודייה-הונגרייה זוכת פרס פרנץ ליסט (הפרס הממלכתי הגבוה ביותר בתחום המוזיקה, שמוענק על ידי הרפובליקה של הונגריה).
קורות חייה
הדי שניידר נולדה במשפחה יהודית כבתם של ינה שניידר, עובד דפוס (1885–1951) ושל אנה בראון, רוקמת.[1] ביוזמת אמה, היא לקחה שיעורי פסנתר מגיל שש אצל מרגיט באלינט, שזיהתה מהר את הכישרון הגדול של תלמידתה.
באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט למדה בין היתר אצל שני המאסטרים הגדולים לאו ויינר ולאיוש הרנאדי (במקור היימליך). העיתון "אוישאג" כתב עליה כך במרץ 1938:
"גזה בכמן והדוויג שניידר ניגנו את הסונטה לפסנתר ולכינור בדי מינור של ברהמס, בסגנון ואינטליגנציה מרהיבים, והביאו את כל יופיה של היצירה לידי ביטוי במלואו."
בשל יהדותה והחוקים ה(אנטי)יהודיים כמו החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי לא יכלה להופיע אחרי 1939 בפני קהל שכלל גם לא יהודים, אלא רק באירועי מוזיקה במסגרת הפעילות האמנותית של אומיקה - ההתאחדות הלאומית היהודית-הונגרית לחינוך בעיקר בתיאטרון גולדמארק, רק בפני קהל יהודי.
הקריירה שלה יצאה לדרך למעשה רק אחרי מלחמת העולם השנייה לאחר שזכתה בפרס הראשון בתחרות הבינלאומית לכינור ופסנתר מרגריט לונג-ז'אק טיבו בפריז ב-1946. היא הופיעה בסיבובי הופעות זרים רבים וקצרה הצלחה בעיקר עם הטכניקה המבריקה והידע הגדול שלה בסגנונות. היא נתנה את הקונצרט הראשון שלה בבודפשט רק בדצמבר 1946,[2] ומשנות ה-50 נתנה קונצרטים רבים ונשמעה בקביעות ברדיו ההונגרי. ב-1954, חברת התקליטים הונגרוטון (חברת התקליטים הוותיקה ביותר בהונגריה) הקליטה את הרפסודיות של ליסט בביצועה.[3]
להדי שניידר הייתה ידידות קרובה עם הפסנתרנית אנני פישר (יהודייה-הונגרייה גם היא). ב-1956 עזבה את הונגריה עם בעלה והתיישבה בהולנד.[4] שם לימדה בקונסרבטוריון מאסטריכט. בעלה היה הכנר טיבור ברקוביץ'. הם התחתנו מייד אחרי המלחמה.
פרסים
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
.svg){kind=logo}