הדי ג'ואיני[1] (בערבית: هادي الجويني; 1 בנובמבר 1909 – 30 בנובמבר 1990) היה מוזיקאי, זמר ומלחין תוניסאי בולט. במשך הקריירה שלו, הלחין יותר מ-1,000 שירים, ומעל ל-50 אופרטות. שיריו ספגו השראה ממוזיקת הפלמנקו האנדלוסית, וזכו לפופולריות גבוהה בתוניסיה ובמדינות המשריק.
ביוגרפיה
חייו
ג'ואיני נולד כמוחמד הדי בן עבדסלם בן אחמד בן חסין ברובע באב ג'דיד שבתוניס, בירת תוניסיה ב-1 בנובמבר 1909. בצעירותו שר טקסטים דתיים בטקסים ובאירועים מקומיים, וכשגילה אט אט עניין רב יותר במוזיקה, הצטרף ללהקת "la Hsinia" המקומית ונטש את לימודיו האקדמיים.
לאחר חברות קצרה בלהקה התוניסאית "הרשידיה", החל ג'ואיני בגיל 16 להופיע כנגן מנדולינה בהרכבים מקומיים, וגם נחשף לנגינה על עוד באמצעות הזמר היהודי הידוע מוני ג'בלי מתוניס. בגיל 20 גדלה הפופולריות שלו בעקבות הופעותיו עם להקת "ארוקי" בבאב סויקה - המרכז האמנותי והספרותי של תוניס. בתקופה זו נמנה עם האמנים של בית הקפה "Taht Essour", ששימש כמרכז לימוד שקיבץ סביבו משוררים וכותבים. בד בבד הספיק להלחין 600 יצירות מגוונות, הכוללות מוזיקת פולקלור, שירה קלילה, מוזיקת קולנוע, שירים לאומיים ועוד. כן עבד בתקופה זו בשיתוף פעולה עם המשורר המצרי-תוניסאי באיירם אל-טונסי.
לאחר שצבר פופולריות, השתתף בקונצרט של פריד גוסן, נגן לאוטה ידוע בשנות ה-30 של המאה הקודמת. בשנת 1938 שיחק בקונצרט של אירוע הפתיחה של רדיו תוניס, ובשנות ה-40 של אותה המאה, הופיע בסרט "האבודים" של במאי הקולנוע הצרפתי ז'אן באסטיה. ב-1948 הלחין שירים עבור הסרט "השער השביעי" של התסריטאי הצרפתי אנדרה זוודה, ואף שיחק בו יחד עם אשתו, ווידאד.
ג'ואיני פעל גם מחוץ לתוניסיה. בשנת 1950 ביקר בקהיר שבמצרים, ובאופן תדיר היה מבקר גם בפריז שבצרפת.
בשנת 1966 הועלה לדרגת קצין במסדר הרפובליקה של תוניסיה בידי הנשיא חביב בורגיבה. בשנת 1982 קיבל עיטור נוסף מבורגיבה על מפעל חייו ותרומתו להעשרת המורשת התרבותית של תוניסיה.
בין השנים 1957 - 1987 שימש כמנהל האמנותי של התזמורת הלאומית של רדיו תוניס.
בשנת 1987 הופיע ג'ואיני בפסטיבל קרתגו שבתוניסיה, והיה זה המופע הפומבי האחרון שלו.
הלך לעולמו ב-30 בנובמבר 1990.
בתקופה שבה רוב מלחיני המוזיקה בערבית פעלו במצרים, ג'ואיני היה מהמוזיקאים היחידים שהלחינו מוזיקה בערבית וזכו להכרה רחבה בעולם הערבי על אף שלא היה ממוצא מצרי. הודות לכך חלק משיריו הפכו לידועים בעולם הערבי כולו, כמו "לאמוני אללי יגירו מני", שזכה לתפוצה רבה ולגרסאות כיסוי רבות, גם בישראל. המשורר אשר מזרחי כתב מילים עבריות ללחן המקורי, הידוע בשם למולדת שובי רוני.
לאחר מותו
בשנת 2008 הוציאה ממשלת תוניסיה בול הנושא את שמו ודמותו.
בשנת 2017 יצא במדינות נבחרות בעולם סרט הדוקו "האיש מאחורי המיקרופון" המציג את סיפור חייו של ג'ואיני, מאת הבמאית והמפיקה קלייר בלחסין.
לקריאה נוספת
- Naoufel Belhassine, Hédi Jouini. La trace d'un géant, ed. Bénévent, Paris, 2009
קישורים חיצוניים
משיריו
הערות שוליים
- ^ לעיתים מכונה האדי ג'ויני או ז'ויני
