בוא הנצרות למלטה מיוחס לפאולוס הקדוש, אשר, על פי המסורת, ספינתו נטרפה לחופי האי סמוך איי סנט פול בשנת 60 לערך. פאולוס ניצר את פובליוס הקדוש, הנחשב לבישוף הראשון של מלטה. פובליוס הנהיג את הכנסייה המקומית משך 30 שנים, ובשנת 90 לספירה, עבר לאתונה, שם מסר את נפשו בשל אמונתו[1]. חלק מהבישופים שהנהיגו את הכנסייה המקומית תועדו כמשתתפים במספר ועידות אקומניות, דוגמת ועידת כלקדון בשנת 451, בוועידות כנסייתיות אחרות ובמקורות אחרים. הבישוף היווני מילאס היה מנוע מלשוב למלטה מוועידה בה השתתף בשנת 868 בשל כיבוש האיים בידי המוסלמים, שאף לכדו ואסרו אותו סמוך לאחר מכן בפלרמו שבסיציליה. לא השתמר מידע על יורשיו של מילאס ולא ידוע אם מונה מנהיג רשמי לקהילה הנוצרית של מלטה בעת הכיבוש המוסלמי. לאחר הכיבוש הנורמני של האיים ב-1127, המשרה חודשה. רוב הבישופים שנשאו בה היו סיציליאנים, אך מאז 1808 כולם היו מקומיים בני מלטה.
הארכיבישופות כיום
פסטה באחד הכפריםתהלוכת פסטה ביום גבירתנו של הניצחון
האכיבישופות נחלקת ל-64 רבעים כנסייתיים באי מלטה[2] ו-15 נוספים באי גוזו[3], ובסך הכל ישנן 359 קתדרלות, כנסיות וקפלות ברחבי המדינה, ששטחה 316 קמ"ר ואוכלוסייתה מונה 413,609 נפש בלבד (2009). גם יחס מספרם של אנשי הכנסייה לתושבים הוא הגבוה בעולם[1]. הכנסיות, גם אלה השוכנות בכפרים הקטנים, מעוצבות ומעוטרות בעושר ובקפידה. בנוסף פעילים במלטה 34 מסדרים נזיריים ואחרים הסרים למרותו של האפיפיור.
מעמדה של הנצרות הקתולית במדינה רם. 98% מתושבי המדינה הם קתולים, והיתר בני כנסיות אחרות, בעיקר פרוטסטנטים (ראו קתדרלת פאולוס הקדוש האנגליקנית). מתוך כ-3,000 המוסלמים המתגוררים במדינה, רק רבע הם אזרחיה. חוקת מלטה קובעת כי הנצרות הקתולית היא דת המדינה (סעיף 2(1)), כי לסמכות הכנסייתית זכות וחובה להנחות בדבר נכונותם של עקרונות דתיים (סעיף 2(2)) וכי חינוך קתולי דתי ילמד בכל בתי הספר הציבוריים כמקצוע חובה (סעיף 2(3))[4].
הפלות מלאכותיות אסורות במלטה לחלוטין, גם כאשר בריאותם של האם או הוולד נמצאת בסכנה. עריכת טקסי נישואין מסורה בידיה של הכנסייה הקתולית, ולכן נישואין בין בני דתות שונות מתאפשרים רק באישורו ובעריכתו של נציגה המוסמך. בעבר אף הגירושים במלטה היו לא-חוקיים, על פי הנוהל הקתולי, עד שבשנת 2011 נערך משאל עם שהתיר אותם[5]. הכנסייה והדת ממלאים תפקיד מרכזי בחיי היום היום, וחתונות, טקסי טבילה והלוויות נערכים בכנסיות בלבד. מאפיין נוסף של חיי הדת והקהילה במדינה הוא ה"פסטה" (Festa, רבים Festi), חגיגה עממית-דתית הנערכת בקהילות השונות ביומו של הקדוש המגן שלהן ובחגים נוצריים אחרים. אירועי הפסטה התופסים מקום חשוב בחיי התושבים. הם נמשכים חמישה ימים ושיאם בתהלוכה שבה נישאים פסלו של הקדוש ודגם של הכנסייה המקומית.
