האקר מחשבים (בעברית: פצחן) הוא כל אדם המתמחה במחשבים ומשתמש בכישורים הטכניים שלו כדי להתגבר על בעיה. המושג מזוהה ביומיום בעיקר כהאקר אבטחה, שמשתמש ביכולותיו במחשב כדי לפרוץ לתוך מערכת מידע ("כובע שחור").

משמעות המושג בהקשר של מחשבים השתנתה לאורך השנים, כיום הציבור והתקשורת משתמשים במושג האקר כהתייחסות למומחה בתחום פרצות מחשבים ופרצות רשתות מחשבים, בעיקר במובן השלילי.

במקור, המונח האק התייחס ליצירת רהיטים מעץ באמצעות גרזן,^[1] והושאל לשימוש במילה "האקר" כהתייחסות לאנשים המתמחים ביצירת פתרונות בתחום התכנות או האלקטרוניקה. אך כיום השימוש במילה "האק" מאפיין כל דבר שנחשב לעקיפת גבולות או הערמה והמבצע נחשב ל"האקר".

בשנות ה-60 של המאה ה-20 החל להשתרש הכינוי "האקרים" לאנשים הנהנים מעיסוק בתוכנה ובמחשבים שחוקרים את המערכות ואת יכולת התכנות שלהם.^[1] כיום הם מזוהים גם עם הביטוי "old school hackers" (האקרים מאסכולה הוותיקה) או "האקרים של קוד" (code hackers). אנשים אלו בעיקר מבצעים "האקינג לקוד" - הם מפלסים את דרכם בקוד קיים ומבצעים בו שינויים, תיקונים ושיפורים. לינוקס לדוגמה, היא אחת מתוכנות רבות שנכתבו ומתוחזקות על ידי האקרים מסוג זה, בלי שיהיה לתוכנות או למתכנתים כל קשר לפריצות למחשבים.

אריק ס. ראימונד אשר חיבר את "הקתדרלה והבזאר", מדגיש במאמרו "איך להפוך להאקר"^[2] את התפיסה הזו: לטענתו, בניגוד לרושם המוטעה לחלוטין שנוצר על ידי התקשורת בארץ ובעולם, האקרים הם מומחים במחשבים וברשתות שנהנים מפתרון בעיות ומהתגברות על מגבלות. הוא משתמש במושג "קראקר" לאלו העוסקים בפריצה למחשבים ועל פי הגדרתו "האקרים בונים דברים, קראקרים הורסים אותם", אך השימוש שהוא עושה במילה "קראקר" נקלטה חלקית בלבד בציבור.

דוגמה להאקר מהאסכולה הוותיקה אפשר למצוא בתיאורים התקשורתיים של קן תומפסון ודניס ריצ'י היוצרים של מערכת ההפעלה יוניקס, ריצ'רד סטולמן מייסד פרויקט גנו, לינוס טורבאלדס אשר יצר את גרעין מערכת ההפעלה לינוקס, ורבים נוספים מאבות המחשוב המודרני והאינטרנט.

יש הרואים בהאקרים מהאסכולה הוותיקה "ההאקרים האמיתיים" - כאלו המשתמשים ביכולותיהם לבניית עולם התוכנה ולא רק לעיסוק באבטחה.

הכינוי "האקר" קיבל מהתקשורת העממית משמעות עיקרית של אדם העוסק בפריצה בסביבת רשתות, ומכאן השם העברי "פצחן" שנתנה האקדמיה ללשון העברית.

האקרים מסוגלים להשתלט על מחשבים מרחוק דרך הרשת, לפרוץ מערכות אבטחה של מחשבים, לשלוף מידע דרך הרשת ממערכות ממוחשבות, ולעיתים גם לגרום נזק (הפיך או בלתי הפיך) לתוכנות המחשב ולמכשירי רשת. במובן הזה דומה אומנות ההאקינג לכלי נשק - הנזק או התועלת שבה תלויים בידיים שמשתמשות בה. הטכניקות המשמשות האקרים נמצאות בשימוש גם בתוכנות כגון סוסים טרויאניים, וירוסים ותולעי מחשב, ואלו אף יכולים לשמש האקרים על תקן כלים אוטומטיים.

האקרים רבים מועסקים כיום בחברות אבטחה רבות בעולם ומתעלים את הידע שלהם ליצירת עולם וירטואלי בטוח יותר (Smith & Yurcik & Doss, 2001), אך ישנם גם כאלו הפועלים מן הצד השני של המתרס, עצמאית או כחלק מפשע מאורגן.

במהלך הזמן נוצר בקרב ההאקרים עצמם סיווג המחלק אותם ל"כובעים לבנים", "כובעים שחורים" ו"כובעים אפורים". הסיווג מושתת בעיקר על הבדלים בתפיסת עולם ובמניעים, אך גם על צורות פעולה אופייניות. הסיווג אינו חד משמעי, ויש בו מידה רבה של הגדרה עצמית, וישנם גם מי שמסתייגים ממנו כפשטני וילדותי.

התקשורת נוהגת לרוב להציג את "הכובעים הלבנים" בתור "הטובים" ואת "הכובעים השחורים" בתור "הרעים", תוך התעלמות מן המניעים המורכבים שמאחורי שתי הגישות.

האקר בעל כובע לבן הוא מי שמשתמש בידיעותיו במחשבים כדי לבדוק יציבות של תוכנות, מחשבים או רשתות ואת עוצמת המיגון שלהם. האקרים של כובע לבן פעמים רבות עובדים בתחום אבטחת המחשבים, ונחשבים חלק מן הממסד. הם גם מכונים Ethical Hackers - "האקרים מוסריים". בעלי ניסיון יכולים לקבל הסמכת CEH.

גם האקרים שאינם מועסקים בתחום ומאתרים פרצות אבטחה ללא תיאום מראש, אך ברגע שמתגלית הפרצה הם מדווחים עליה לבעלי האתר, רואים בעצמם האקרים של כובע לבן, על אף שצורת פעולה שכזו פחות ממוסדת ומתאימה לאחת ההגדרות ל"כובע אפור".

המאפיין העיקרי של האקרי כובע לבן הוא המניע שלהם - שיפור האבטחה של הקורבן.

מעצם עיסוקם באבטחה, האקרים של כובע לבן לרוב רואים בהאקרים של כובע שחור גורם מזיק ומטריד.

האקר של כובע שחור הוא מי שמשתמש בידיעותיו במחשבים כדי להפיל או לחדור למערכות ללא רשות ולדלות משם פרטים או לשנות דברים. לרוב פעולותיו ייחשבו עבירה על החוק. כאשר האקר של כובע שחור מוצא פרצה סביר להניח שהוא ישתמש בה לצרכיו, ובמקרים אחרים אולי אף יסחר בה.

האקר כובע שחור לרוב מאופיין בכך שהוא אינו מעוניין בטובתו של הקורבן. לפיכך פעולותיהם של הכובעים השחורים מאופיינים יותר בגנבת מידע ובגרימת נזק למערכות או לשירותים. שימוש בכלים כגון שתילת סוס טרויאני, שתילת וירוסים ותולעת המחשבים.

האקרים יכולים לבחור להיות כובע שחור מסיבות רבות. ישנם בעלי אידאולוגיה אנטי ממסדית, אשר רואים בכובעים הלבנים את נציגי הממסד שמשמשים להגביל את החופש של האזרח, וגאים להיות כובעים שחורים. למשל, ב–2011, כשהנשיא חוסני מובארכ ניסה לנתק את מצרים מהאינטרנט, האקרים עזרו למוחים במצרים להתחבר.^[3]

אולם, ישנם גם מי שפועלים ככובעים שחורים מסיבות של חמדנות גרידא - הם משמשים "שכירי חרב טכנולוגיים" לגורמים פליליים, או שהם עצמם עוסקים בפלילים למטרות רווח. וישנן עוד סיבות רבות ומגוונות.

המושג משמש גם בהקשר של קידום אתרים (קידום כובע שחור) לתיאור מקדם שפועל בשיטות שאינן אתיות או שאינן חוקיות.

האקר של כובע אפור הוא מי שמשתמש בידיעותיו במחשבים כדי לחקור ולחפש ידע נוסף בתחום, או מי שכוונתו לא בהכרח ברורה. הוא אינו מעוניין לגרום נזק לקורבן, אך גם לא מעוניין לסייע לו.

הגדרה אחרת מגדירה את האקר הכובע האפור בתור מי שמערב גישות של כובע שחור וכובע לבן, ואינו עקבי באחת מגישות אלו.

האקרים של כובע אפור הרבה פעמים יהיו אדישים לטובתו של הקורבן, מטרתם היא לרוב למידת הטכנולוגיות והאתגר של ההתנסות בהן.

למעשה הגדרת הכובע האפור נועדה לאפשר את תחום הביניים שבין הלבן המובהק לשחור המובהק.

עם הזמן צצו שימושים נוספים, כגון הביטוי "כובע כחול" (אנ') שמקדמת מיקרוסופט, או הביטוי "כובע ורוד" שקיבל כמה וכמה משמעויות בהקשרים שונים, אולם הביטויים אינם נפוצים וחלקם אף משמשים לפרודיה בלבד.

הביטוי "קראקר" נפוץ בשתי משמעויות. האחת מתייחסת לאנשים העוסקים בפריצת הגנות תוכנה, והשנייה משמשת כינוי גנאי להאקרים המבצעים פעולות בלתי חוקיות.

כינוי הגנאי "קראקר" שהיה מוכר מצד ההאקרים מהאסכולה הוותיקה, חדר ככינוי גנאי גם לקהילה העוסקת בפריצה למחשבים, ומשמש את אלו הרואים בעצמם האקרים מוסריים כדי להתייחס לאלו שאינם מוסריים. פעמים רבות משמש הכינוי "קראקרים" בקרב "הכובעים הלבנים" כשם נוסף ל"כובעים השחורים". השימוש הגיע גם לתקשורת ושימש כדי להתייחס לגורמים פוגעניים בקהילת ההאקינג. האקדמיה ללשון העברית הושפעה מן השימוש התקשורתי והעניקה לכינוי הגנאי את השם העברי "פרצן" תוך התעלמות מן הקראקרים מפצחי התוכנה.

השימוש של הכינוי גם כשם לגיטימי לפורצי תוכנה, הפך את השימוש ב"קראקר" ככינוי גנאי לפחות מקובל בקרב העוסקים בתחום.

אין קשר בין קראקרים (מפצחי תוכנה) לבין השימוש במילה ככינוי גנאי בקרב האקרים, מלבד אולי היבט היסטורי: חלק מהקראקרים שהיו מנטרלים הגנות היו מנגישים תוכנות פרוצות לציבור דרך האינטרנט. בעצם ההנגשה פגעו אותם פורצים כלכלית בעסק שמכר את התוכנה והפיצו עותקים בלתי חוקיים, והדבר סייע למיצוב הכינוי "קראקר" בתקשורת העממית כשם המקושר לפעילות בלתי חוקית.

אולם מבחינת החוק בפועל, על אף שלרוב רישיון התוכנות אוסר הנדסה לאחור שלהן או כל שינוי בהן, הרי שהחוקים באיחוד האירופי ובארצות הברית דווקא מתירים הנדסה לאחור ותיקון באגים תחת הנחות כגון שימוש עצמי או צורך בהתממשקות לתוכנה אחרת, ללא תלות ברישיון. כך שעצם ההנדסה לאחור במקרים רבים מותרת על פי חוק.^[4]

הקראקרים מתמחים בהנדסה לאחור של קוד תוכנה, ובעיקר בניטרול הגנות על התוכנה ובשינוי תכונות (לרוב במשחקים). בניגוד לאנשים העוסקים בהנדסה לאחור לשמה, הקראקר ניגש לתוכנה עם מטרה ספציפית של נטרול הגנה או שינוי בקוד, ואינו מתעכב בהכרח על הבנה מלאה ושחזור של פעולת הקוד.

אף כי יש דמיון בין פעולתו של קראקר לזו של האקר מן האסכולה הוותיקה, הרי שקראקרים לרוב אינם שואפים לעבוד עם קוד המקור של תוכנה, אלא עובדים עם שפת סף או קוד אחר שקרוב ברמתו לשפת מכונה. הדבר מאפשר להם לטפל גם בתוכנות אשר הכותב המקורי שלהן לא היה מעוניין בגישה לקוד שלהן.

קהילת הקראקרים התפתחה משמעותית בסוף שנות ה-90, אז נפוץ מאוד הנוהג של הצמדת דיסק עם גרסאות דמו של תוכנות למגזינים. פעמים רבות גרסת הדמו הייתה למעשה גרסה מלאה עם תוספת של מנגנון מגביל, כדי להמריץ את הצרכן לקנות את ה"מפתח" שיסיר את ההגנה. מאוחר יותר נעשתה ההפצה של דמואים שכאלו באינטרנט. האתגר שבעצם נטרול הגנות אלו הוא מרכז העיסוק של הקראקר.

בין מוקדי הידע הגדולים ביותר של קהילת הקראקינג באינטרנט, שהתמקדו לרוב באתרים אישיים של קראקרים שרצו לחלוק את הידע שצברו, הייתה "האקדמיה לקראקינג" (HCU+) של +Fravia,^[5] אשר בבסיסה המדריכים של +ORC - קראקר ותיק ומסתורי שניחן בסגנון כתיבה ייחודי ותפיסה פרנואידית ושזהותו לא נחשפה מעולם. השיעורים של +ORC ניסו, במקביל לידע הטכני, להטמיע גישה לחיים ולהוביל לתפיסה ביקורתית של הסביבה, כאשר העיסוק בתוכנות מהווה דוגמה לדרך בה יש לבחון הכל. הגישה הזו קיבלה את השם "פיצוח מציאות" (reality cracking), ונגעה בנושאים כמו פגיעה באיכות מי הברז כדי להגביר צריכה של מים מינרליים, מבנה קניונים וסופרמרקטים המאלצים את הצרכן לצעוד במסלול נתון ועוד.

לפי חוקרי אינטרנט רבים, ביניהם ד"ר יעקב הכט, ניתן לחלק את היסטוריית ההאקרים לחמישה גלים התפתחותיים:

הגל הראשון משויך למכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) בשנות השישים של המאה העשרים, ומהווה תת-תרבות שנוצרה על ידי ההאקרים הראשונים. החברים במועדון חובבי דגמי הרכבות בנו דגמים שונים. המשחק, הפירוק וההרכבה הובילו רבים מהם לתחום חדש, תכנות מחשבים. מושג ההאקר - חוטב עצים בהקשר המחשבים, נולד שם, הרבה לפני שמחשבים היו מצרך נפוץ והמוני. המילה האק (hack) שפירושה המקורי הוא להכות בגרזן, שמשה מאוחר יותר כמילת סלנג מקומי עם מספר משמעויות שונות; פירוש אחד היה לפתור בעיה קשה ופירוש שני היה לבצע מעשה קונדס פיקחי כמו כאלה שבוצעו על ידי הסטודנטים של MIT, כאשר המבצע כונה האקר.

בגל השני החלו לחדור לשיח הציבורי מקרים של עבריינות מחשב שפגעו בשמם של ההאקרים. אחד הסיפורים המוכרים הוא של קווין מיטניק. מיטניק, צעיר יהודי, אז בן 17, פרץ בשנת 1981 עם שני חבריו למרכזיית הטלפונים של חברת פסיפיק-בל בלוס-אנג'לס, וצילמו שם סיסמאות המאפשרות חיוג מרחוק מטלפון בשמות בדיוניים אותם הפעילו מאחד מבתי הקפה בעיר. מיטניק נשפט לשלושה חודשי מעצר בכלא לקטינים. כיום הוא משמש כיועץ לאבטחת מידע.

הגל השלישי והרביעי מתייחסים להמשך גלגוליו של מונח ההאקר, הפאניקה והתיוג השלילי שנוצר בעקבות פעולותיהם של ההאקרים. בנוסף, בגל הרביעי נקבע המונח "האקר" לציון מושגים הקשורים לפשיעה וירטואלית כמו הסגת גבול דיגיטלית, ניבול פה דיגיטלי ואלימות וירטואלית.

בגל החמישי, שהחל בשנות ה-2000, הכינוי "האקר" הפך מכינוי של פושע וירטואלי לכינוי של טרוריסט. ההאקר נתפס כמי שמסוגל להשמיד פיזית באמצעים דיגיטליים ולערער על הסדר החברתי והפוליטי. מעצם מהותו, טרור מיועד לפגוע בבני אדם באשר הם, כדי ליצור את האפקט הרצוי – הרתעה, פחד, כאוס וכיוצא באלה. כמו בעולם הפיסי, כך גם במרחב האינטרנט.

נכון לשנת 2008 היו בישראל קרוב ל-10,000 בעלי הכשרה האקרית, מהם רק 30% עברו הכשרה רשמית. ישנם בתי ספר מקצועיים ומכללות כגון רשת ג'ון ברייס ומכללת היי-טק המעבירים קורסי הכשרה באבטחת מידע.

בשנת 2006 התקיים מפגש ה-Hackathon של קהילת DEF CON הראשון בישראל. המשתתפים חולקו לקבוצות וכל קבוצה קיבלה 'משימת פיצוח' שונה, כדי לראות כיצד הם מתמודדים עם תוכנות ווירוסים שונים. במפגש נכחו 80 האקרים ישראלים, ביניהם מומחים באבטחת מידע בתחום הסלולר ואף בתחום הביטחון. ב-Defcon ישראל כ-200 חברים וכולם עוסקים בהאקינג ואבטחת מידע.

לאחר תחילת מלחמת חרבות ברזל קבוצת Red Evils ביצעה מספר פריצות למערכות של לבנון ואיראן.

בשנת 1986 פרץ תלמיד תיכון למחשב "ידיעות אחרונות", ושתל בעיתון ידיעה כוזבת.^[6]

במאי 2011 האקרים השתלטו על עמודי הפייסבוק של רכבת ישראל, בנק לאומי ומפעל הפיס. שלושת העמודים מנוהלים על ידי אדם שוב וחברת יחסי הציבור ריפרש שבבעלותו. ההאקרים הערבים גנבו את זהות אחד מעובדי חברת ריפרש, וכך פרסמו מסרים פרו-ערבים וכן שתלו בהם את תמונתו של אוסאמה בן לאדן, מנהיג ארגון הטרור אל-קאעידה, שנהרג באותו השבוע על ידי צבא ארצות הברית במבצע חנית נפטון. תוך יממה חזרה השליטה לחברת ריפרש ובנק לאומי מיהר להרגיע את לקוחותיו שלפריצה אין כל קשר למחשבי הבנק וחשבונות המשתמשים, שנותרו מוגנים ומאובטחים.

מקרי השתלטות נוספים על אתרי אינטרנט היו גם באתרים של פוליטיקאים ישראלים. באפריל 2011 האקרים ערבים פרצו לאתר 'גו קדימה' של פעילי מפלגת קדימה. ההאקרים, שכינו את עצמם 'צוות ההאקרים של עזה', כתבו בדף הבית של האתר: 'מסר לישראל - מוות לישראל'. יומיים לאחר מכן האתר של ח"כ יואל חסון הותקף על ידי גורמים אסלאמיים קיצוניים. בדף הבית הופיעו כתובות בערבית והתנגנה מנגינת תפילה אסלאמית. ימים ספורים לאחר מכן נפרץ אתר האינטרנט של מפלגת ישראל ביתנו. באתר פורסמה הודעה בגנות יושב ראש הסיעה, אביגדור ליברמן, שכונה פושע, לצד תמונה של דגל פלסטין על רקע הפירמידות במצרים. בתחילת שנת 2012 התרחשו בישראל מספר מקרי פריצה ברמה בינלאומית. אחד הגדולים שבהם היה פרשת ההאקר הסעודי, גנבת למעלה מ-400,000 פרטי כרטיס אשראי של ישראלים. הפריצה עוררה סערה גדולה בישראל ומומחים טענו כי מקור הפריצה היה אתרי קופונים בעקבות ההתעסקות התקשורתית הרבה סביב מקרי הפריצה, בני ציפר כתב:

גיבורי דורנו הם ההאקרים, הפצחנים. איש לא ראה אותם. רואים רק את תוצאות מעלליהם הזדוניים הנועדים לשבש את חיינו בכמה הקלקות תווים במקלדת המחשב

בינואר 2012 האקר המזוהה עם קבוצת ההאקרים אנונימוס פרסם הסברים כיצד לפרוץ לתוכנות השולטות במפעלים השייכים למדינת ישראל כגון מתקני מים ותחנות כוח. פורסם גם מסמך עם כתובות אי-מייל וססמאות של בכירים במשרד הביטחון וצה"ל. תוך פחות מחודש נפרצו עשרות אתרי אינטרנט ישראלים על ידי האקרים פרו-ערבים. בין האתרים שנפרצו היו אתר שירותי כבאות והצלה, בנק דיסקונט, מטרנה ואף אתר הבית של השר דני אילון, שם האקרים כתבו 'חמאס, פת"ח, הג'יהאד האיסלאמי וכל הפלגים הפלסטיניים ילחמו בצבאכם. כל האסירים ישוחררו מבתי הסוהר שלכם. חירות לפלסטין'. ההאקרים אף פרסמו תמונה של חבר הכנסת ועליה סימני סוליות נעליים.

בעקבות הפריצות הללו ופריצות קודמות, ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר על הקמת מטה לאומי ללוחמה בטרור מקוון, וכן השקעה של 400 מיליון שקלים לבניית יסודות הגנתיים והתקפיים. בנוסף, צה"ל הודיע שיקים יחידות ללוחמה בטרור מקוון, ומשרד הביטחון הודיע שיקים מנהלת חדשה בתחום זה.

ב-6 באפריל שנת 2013, פתחו פעילים מוסלמים וערבים שהזדהו כחלק מקבוצת אנונימוס, ביחד עם ארגוני האקרים פרו-פלסטיניים, במתקפת סייבר על אתרים ממשלתיים וציבוריים בישראל, זאת כמחאה מתוקשרת על מה שהגדירו ככיבוש, דיכוי והפרת זכויות אדם כלפי הפלסטינים במדינה, וכפעילות שמאל אקטיבי המזוהה עם הקבוצה. ההתקפה כונתה OpIsrael# (-קיצור של operation israel - מבצע ישראל). ההתקפה כללה שימוש בעיקר בהתקפת מניעת שרות מבוזרת, ובמקרים אחדים אף הותקפו אתרים בצורת defacement שהביאה להשחתת תוכן המוצג בדפי האתרים או להחלפתו בתוכן שונה. ממשלת ישראל הודיעה כי היא נתונה תחת מתקפה, אך רוב האתרים שהופלו על ידי הארגון חזרו לפעולה כעבור זמן קצר. חלק מאותם הפעילים הודיע בכלי התקשורת שמטרתם היא "למחוק את ישראל מהאינטרנט". תוך כדי המתקפה על ישראל, האקרים ישראלים השיבו במתקפה ואף השתלטו על האתר שארגן את ההתקפות ושתלו בו מסרים פרו-ישראלים וסרטונים בגנות האסלאם. בנוסף, הותקפו אתרים במדינות ערב.

ב-7 באפריל 2015, פתחו פעילים מוסלמים וערבים, אף הם הזדהו כחלק מקבוצת אנונימוס, במתקפת סייבר כנגד אתרים ישראלים שבהם האתר הרשמי של הזמר שלום חנוך, האתר של הדג הנחש, האתר של עברי לידר, האתר של שלומי שבן, אתר רשת המסעדות פאפאגאיו ואתר איגוד האורולוגים הישראלי, והפיצו מספר מאגרים של פרטי מייל, כרטיסי אשראי, סיסמאות לפייסבוק ועוד. מבדיקות שנערכו נמצא שקבוצת אנונימוס תקפה את ישראל בתקיפות DDos (מניעת שירות), תקיפה שנוצרת על ידי יצירת עומס על שרתי האתרים.

ב-5 בספטמבר 2022, פעילי קבוצת GhostSec אשר מזדהים עם המאבק, פרצו לעשרות בקרים תעשייתיים בישראל. מקבוצת הפעילים נמסר: "ישראל, אנחנו לא נפסיק עד שלא ייפסק הדיכוי שאת מפעילה נגד העם הפלסטיני, עד שתפסיקי לכבוש את אדמת פלסטין."^[7]

• האקינג
• פרצת אבטחה
• אבטחת מערכות מידע
• האקאתון
• Cozy Bear

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: פצחן
ספר לימוד בוויקיספר: אבטחת מידע
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: האקר

• דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "האקר", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
• דרור גלוברמן, קוראים לי 'פסיק' ואני האקר, באתר nrg‏, 2 באפריל 2000
• לימור גל‏, קווים לדמותו של ההאקר העברי, באתר וואלה, 14 בנובמבר 2003 (המאמר הוא דוגמה לבלבול המונחים האקר וקראקר המקובלים בתקשורת הישראלית)
• יעקב הכט, האקרים: בין טכנופיליה לפשיעה וירטואלית, באתר של איגוד האינטרנט הישראלי, 6 בפברואר 2005
• יובל מלחי, פרק 240: האקרים רוסיים משנים את העולם – שיחה עם החוקר אופיר בראל, באתר "קטעים בהיסטוריה", 6 בינואר 2018
• צמרת פרנט, עשרת אלפים האקרים בישראל, באתר כלכליסט, 23 באוגוסט 2008
• איילה צורף, האקרים השתלטו על עמודי הפייסבוק של רכבת ישראל, בנק לאומי ומפעל הפיס, באתר TheMarker‏, 7 במאי 2011
• שי כהן ועמרי נחמיאס, האקרים השחיתו את האתר של ישראל ביתנו: "בתגובה לליברמן הקיצוני", באתר nana10‏, 30 באפריל 2011
• גיא קצוביץ', ‏האם "ההאקר הסעודי" הוא בכלל עובד בית-קפה מקסיקני?, באתר גלובס, 6 בינואר 2012
• יוסי הטוני, "בניגוד למה שמקובל לחשוב - אנחנו לא אור לגויים בהגנה קיברנטית", ‏8 בינואר 2012
• אסף רונאל, המערב הפרוע של ההאקרים, באתר הארץ, 23 בינואר 2012
• בני ציפר, אנטומיה של פצחנות, באתר הארץ, 21 בינואר 2012
• רועי כהן, אנשי הדממה, באתר ישראל היום, 27 בינואר 2012
• רועי כהן, הכל פתוח, באתר ישראל היום, 14 בספטמבר 2012
• דן אור-חוף, כך המדינה מפקירה אתכם בזמן מתקפת טרור מקוון, באתר TheMarker‏, 9 בפברואר 2012
• הסרט Hackers ב-IMDb
• שחר סמוחה, ‏כך הפכו ההאקרים לבעלי המקצוע הכי מבוקשים ברשת, באתר גלובס, 1 בנובמבר 2014
• Hacker Breaks Down 26 Hacking Scenes From Movies & TV | WIRED, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 21:13)