דרק הארולד ריצ'רד ברטון

דרק הארולד ריצ'רד ברטון
Derek Harold Richard Barton
לידה 8 בספטמבר 1918
קנט, אנגליה, הממלכה המאוחדת
פטירה 16 במרץ 1998 (בגיל 79)
קולג' סטיישן, טקסס, ארצות הברית
שם לידה Derek Harold Richard Barton עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כימיה
מקום קבורה אוניברסיטת טקסס A&M עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק כימיה אורגנית
מקום לימודים אימפריאל קולג'
מנחה לדוקטורט Ian Heilbron עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אימפריאל קולג', אוניברסיטת טקסס A&M, בירקבק, אוניברסיטת לונדון
תלמידי דוקטורט A.E.H. Machado, Paul Jose de Mayo, D. John Faulkner, David Crich, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס נובל לכימיה, מדליית דייווי, מדליית קופלי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דרק הארולד ריצ'רד ברטון (באנגלית: Derek Harold Richard Barton;‏ 8 בספטמבר 1918 – 16 במרץ 1998) היה כימאי בריטי, זוכה פרס נובל לכימיה לשנת 1969 ביחד עם אוד האסל "על פיתוח היחסים הקרויים על שמו להם חשיבות בסיסית בתחום התרמודינמיקה של תהליכים בלתי הפיכים".

ילדות וחיים פרטיים

דרק ברטון נולד ב-8 בספטמבר 1918 במחוז קנט. דרק נולד במשפחתם של ויליאם תומאס ברטון ומוד הנרייטה ברטון ב-8 בספטמבר 1918, לבית לוקס, והיה הילד היחיד במשפחה. במהלך ילדותו ברטון למד בכמה בתי ספר: בית הספר מלכותי של רוצ'סטר (1929–1932), בית הספר טונברידג' (1932–1935) והמכללה הטכנית של מדוויי גילינגהם (1937–1938). בגיל 13, החליט לעבור לכמורה, ברטון ידע עברית ויוונית. המעבר התגלה כהחלטה טובה וברטון קיבל חינוך טוב. כשאביו נפטר במפתיע ב־1935, ברטון, כילד היחיד במשפחה, נאלץ לעזוב את בית הספר בלי לקבל שום הכשרה כדי לעזור למשפחתו.

ב-1938 השתחרר ברטון משירות צבאי בשל מחלת לב קטנה ונרשם לאימפריאל קולג' בלונדון לתואר בכימיה, הודות להכנה טובה הוא הורשה להיכנס מיד לקורס שני. ובשנת 1940 קיבל תואר ראשון בהצטיינות וזכה בפרס הסטודנט היוקרתי - פרס הופמן. אחרי שנתיים באימפריאל קולג' סיים את לימודי הדוקטורט שלו בכימיה אורגנית.

דרק ברטון נישא 3 פעמים, בפעם הראשונה לג׳יין קייט וילקינס (20 בדצמבר 1944), בפעם השנייה לכריסטיאן קוגנט (1969), ובפעם השלישית לג׳ודיט וון-לאונברגר קוב (1993), ויש לו ילד מהנישואים הראשונים שלו.

ברטון נפטר ב־16 במרץ 1998 ב קולג' סטיישן שבארצות הברית.[1]

שנות המלחמה

במהלך השנה הראשונה לאחר סיום הדוקטורט, הוא עבד עם הכימאים גליכטנשטיין ומאדגן. למרות מעמדו של מאדגן כפליט יהודי, הוא היה טכנולוג כימאי מפורסם. שיתוף הפעולה בין מאדגן וברטון הוביל לפיתוח של תהליך חדש לייצור ויניל כלוריד מאתילן דיכלוריד, שהיה בעל חשיבות רבה בבריטניה הגדולה במהלך המלחמה. עבודה זו יצרה סדרה של מאמרים על פירוליזה של פחמימנים כלורים. בנוסף הניסיון המעשי של ברטון, שהושג בעבודה עם מאדגן, העשיר אותו בידע על קטליזה הומוגנית והטרוגנית והבנה מעמיקה של קינטיקה.

במהלך מלחמת העולם השנייה (1942–1944), עבד ברטון בממשלה בסוכנות המודיעין הצבאי הבריטי ברחוב בייקר בלונדון. מקורות המקורבים אליו ידעו כי הוא בוחן דיו בלתי נראה שניתן להשתמש בו על עור האדם. למרות זאת, הוא התייחס לעבודה כמשעממת והיה מדוכא בגלל שגרת הצבא.

בסוף המלחמה קיבל ברטון עבודה כחוקר כימאי בברמינגהם והתעסק בתרכובות אורגניות המכילות זרחן. לאחר זמן קצר החליט ברטון לחזור לאימפראיל קולג' ושם הוא מונה כעוזר למרצה בכיר בכימיה אי-אורגנית, פרופ' בריסקו. דיקן המחלקה לכימיה אורגנית באימפראיל קולג' היה גליברון, ובשנת 1950 הוא המליץ על ברטון לקולג' בירקבק, ולאחר מכן הציע לו להצטרף לחברה המלכותית של לונדון.[1]

פיתוח המחקר והלמידה של ברטון

בשנת 1949 החליט ברטון לנסוע לשנת פרופסורה באוניברסיטת הרווארד שהראתה את התקדמותו האינטלקטואלית בתור פרופסור. באותו זמן פיתח ברטון חברות עמוקה עם הכימאי האמריקאי רוברט ברנס וודוורד, והחל בעבודתו בניתוח קונפורמיסטי שהוביל לפרסום מאמר ארבעת העמודים ב-1950 "קונפורמציה של גרעין סטרואידים". מאמר זה התפרסם בקרב מדעני כימיה אורגנית אחרים ובקרב המדענים בכלל. המאמר השפיע על המדע בכך שיצר בסיס תאורטי לעבודה מחקרית בשדה הסטרואידים ומבניהם.

עבודתו של ברטון איחדה מגוון מציאות של התנהגות הסטרואידים שנחשפו במחצית המאה העשרים ובזכות עבודה זאת ברטון זכה בהזדמנות לחזור ללונדון בתור פרופסור באוניברסיטת בירבק, שם לימד כימיה אורגנית והמשיך במחקרו על המבנה והסינתזה של הסטרואידים. במהלך זמן זה ברטון וודווארד סיימו את הסינתזה של לנוסטרול ששימש כמפתח ביניים בביוסינתזה של סטרואידים. לאחר תקופה קצרה בתור פרופ' לכימיה באוני' (1955–1957) חזר ברטון לקולג' אימפריאל ונשאר שם 20 שנים, במהלך שהותו שם הציג מספר חידושים פדגוגיים כדי להשלים את הרצאותיו שכללו סמינרים מקודשים לפתרון בעיות במערכת הדרכה. ברטון נהנה ממציאת פתרונות אלגנטיים לבעיות שונות, בעיקר פתרונות יעילים ומשימות פשוט לבעיות קשות, אבל הדבר ששימח אותו היה לאגד את כל הרעיונות לפרויקט אחד כמו שעשו בסינתזה של אלדוסטרון, סטרואיד הורמונלי ששולט באלקטרוליטים שבגוף.

בשנת 1958 ברטון שיתף פעולה עם תאגיד שרינג (schering) במחקר על אלדוסטרון בשביל מחלקת במחלקת הרפואה-כימיה באוניברסיטת קיימברידג' שבמסצ'וסטס. שם גילה את מה שכיום נודע כתגובת ברטון, תהליך פוטוכימי שמספק אמצעים קלים יותר לייצור\לסינתזת אלדוסטרון. הפרויקט נחל הצלחה מרובה וברטון שמר על קשר עם תאגיד שרינג במשך 40 שנים הקרובות. עבודתו של ברטון התקדמה גם היא והרחיבה את האג'נדה המדעית במחקר בכימיה של רפלקסיה ופוטוכימיה. ברטון תרם רבות בכל האזורים ותחומי הכימיה שחקר והיה מה שנחשב לאביר ב-1972.[2]

פרסים והוקרה

ברטון היה חבר בחברה המלכותית מאז שנת 1954. בשנת 1961 זכה ברטון במדליית דייווי. בשנת 1966 הצטרף לאקדמיה לאופולדינה.

בשנת 1969 קיבל ברטון עבור עבודתו בתחום חקר הקונפורמציוני (צורת הסתדרות המולקולה במרחב) פרס נובל לכימיה. ברטון חלק פרס זה עם פרופ' אוד האסל. הארגון האחראי על פרסי נובל הודיע שההשקעה של ברטון הוסיפה "ממד שלישי לכימיה" וברטון שינה את הבנתנו בקשר בין סטריאו כימיה ליכולת התגובה. בשל הצלחתו של ברטון הוא הוסיף לעצמו גם את התואר סר אשר הוענק לו על ידי מלכת אנגליה-אליזבת, "סר דרק ברטון". לאחר מכן בשנת 1977 יצאו בולים לכבוד זוכי פרס נובל בריטים בתחום הכימיה, לברטון הייתה הזכות והגאווה להיות אחד מאותם כימאים.

בשנת 1972 זכה באותות Knight Bachelor, המדליה המלכותית ולגיון הכבוד. היה נשיא האגודה הכימית בשנים 1973–1974. בשנת 1980 זכה במדליית קופלי.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דרק הארולד ריצ'רד ברטון בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 Peter J. T. Morris, BARTON, DEREK HAROLD RICHARD, www.encyclopedia.com, ‏2019
  2. ^ Leo B. Slater, Conformational Analysis, www.britannica.com, ‏2019


זוכי פרס נובל לכימיה
1901–1925 ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925)
1926–1950 סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950)
1951–1975 מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975)
1976–2000 ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000)
2001 ואילך נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023) • בייקר, ג'מפר, הסביס (2024)