לאחר מלחמת הבלקן השנייה הועברה העיר לחזקת ממלכת יוון מתוקף הסכם בוקרשט, אשר סיים את המלחמה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה היה האזור זירת קרבות כחלק מהחזית המקדונית וב-1916 נכבשה שוב העיר בידי הבולגרים. בשלהי 1918 לאחר תבוסת בולגריה במלחמה הוחזרה העיר ליוונים, עניין שקיבל תוקף גם במסגרת חוזה ניי. לאחר תום המלחמה בוצע טרנספר אוכלוסיות בין בולגריה ויוון ולעיר הגיעו פליטים יוונים רבים. ב-1928 מנתה אוכלוסיית העיר 32,000 נפשות.[1] ב-1 במרץ1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר הצטרפות בולגריה להסכם התלת-צדדי נכנס הוורמאכט לשטחי בולגריה ללא קרב והשתמש באדמתה כבסיס יציאה לפלישה ליוון. באפריל נכבשה יוון והעיר דרמה הועברה לחזקת הבולגרים. באוקטובר 1944 לאחר שבולגריה נכבשה על ידי הצבא האדום הושב השטח ליוונים.
כלכלה
כלכלת העיר התבססה על ייצור מוצרי נייר וטקסטיל, אולם בראשית המאה ה-21 עברו תעשיות אלו אל מעבר לגבול לבולגריה, בה עלות כוח האדם זולה יותר. בקרבת העיר מגדלים גם טבק וכן מתבצעת כרייתשיש בהיקף קטן. בשל הסביבה הטבעית העשירה במקום, החלו בראשית המאה ה-21 לפתח את ענף התיירות אקולוגית לאזור. בקרבת העיר דרמה, על הר פאלאקרו מצוי אתר סקי.
אקלים
בדרמה שורר אקלים ממוזג עם השפעות ממתנות מכיוון הים האגאי המעניקות לו מאפיינים של אקלים ים-תיכוני. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 14.8oc וערכי הקיצון נעים בין 2oc ל-9oc בינואר ובין 20oc ל-30oc בחודשים יולי ואוגוסט. בשנה ממוצעת ישנם 76 ימים גשומים ו-4 ימי שלג.[2]
בעיר דרמה התגוררה קהילה יהודית רומניוטית. ב-1165 הגיע לעיר בנימין מטודלה וציין כי מתגוררים בה 140 יהודים. האזכור הבא לקהילה יהודית הוא מהמאה ה-16 ולפי תעודות עות'מאניות מדובר היה בקהילת סוחרים קטנה של יהודים ספרדים. ב-1686 שוחררה העיר בודה מהכיבוש העות'מאני, רבים מיהודי העיר עזבו אותה ביחד עם העות'מאנים הנסוגים וחלקם היגרו לעיר דרמה. בני הקהילה עסקו במסחר זעיר בעיקר של מזון. ב-1900 הורכבה הקהילה מ-45 משפחות שמנו 150 נפשות. לאחר מלחמת הבלקן השנייה התיישבו בעיר פליטים יהודים מהעיר סרס לאחר שהעיר ניזוקה בדליקה גדולה שפרצה בה. בפרוץ מלחמת איטליה–יוון מנתה אוכלוסיית הקהילה 1,200 נפשות[3]
מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי דרמה
האנדרטה לזכר יהודי העיר שנספו בשואה
ב-1 במרץ1941 הצטרפה בולגריה להסכם התלת צדדי, הוורמאכט נכנס לשטחה ללא קרב והשתמש באדמתה כבסיס להכנעת ממלכת יוון. באפריל נמסר חבל תראקיה לחזקת הבולגרים, תוך הבטחה להכרה בתביעותיהם הטריטוריאליות לאחר תום מלחמת העולם השנייה. ב-22 בפברואר 1943 נחתם הסכם בין ממשלת בולגריה לגרמנים, אשר השלב הראשון בו היה שילוח 12,000 יהודי תראקיה ומקדוניה אל מחנות ההשמדה. במועד זה מנתה הקהילה היהודית בעיר 589 נפשות.[4]
ב-4 במרץ1943 אחר חצות, נערכה אקציה בכל רחבי תראקיה ובכלל זה בעיר דרמה. החיילים הבולגרים הובילו רגלית וברכבות משא את כל 4,000 יהודי תראקיה לתוך שטח בולגריה וריכזו אותם במחסני טבק שהיו ריקים בעונה זו של השנה. מרבית היהודים רוכזו בעיר בלגואבגרד ומקצתם בעיר דופניצה.[5] סוחרי העיר דרמה שלחו מברק תודה, שהוכתב להם מראש על ידי השלטונות הבולגריים ומוען לשר הפנים הבולגרי פטר גברובסקי בו הודו לו על חיסולם של "היהודים הבוגדים, מיעוט של טורפים, מנצלי ועושקי העם היווני לדורותיו".[6]
לאחר כשבועיים הועלו היהודים על רכבות משא פתוחות שיעדן העיר לום שעל גדת הדנובה, תוך שהחיילים הבולגרים מכים בהם בקתות רוביהם ומצליפים בהם בשוטים. עובדי הכפייה היהודים אשר הועסקו בסלילת כבישים ומסילות ברזל לאורך תוואי נסיעת הרכבות, נדהמו מהמראות והקולות והשליכו אל הקרונות הפתוחים את מעט המזון אשר היה להם.[7] בנמל לום הועלו בני הקהילה על 4 מעבורות לכיוון העיר וינה. לפי אחת הגרסאות טובעה מעבורת אחת על ידי הגרמנים וכל נוסעיה טבעו עימה. נוסעי שלוש המעבורות הנותרות הועלו לרכבות משא לכוון העיר קטוביץ וממנה למחנה טרבלינקה, שם נרצחו ביום הגעתם למחנה. איש מ-589 יהודי העיר לא ניצל.[8] ב-1948 התגוררו בדרמה 39 יהודים, ב-1957 מנו בני הקהילה 17 נפשות[3] ובראשית המאה ה-21 התגוררו בעיר פחות ממניין.
