סרס היא מרכזו של אזור חקלאי ומרכז מסחר אזורי בתחומי הטבק, התבואה והבקר לתעשיית מוצרי חלב ובשר. בתמיכת הממשלה היוונית הפך האזור החל משלהי המאה ה-20 למרכז תעשיית טקסטיל.
במהלך המאה ה-16 התגוררה בסרס קהילה יהודית בת שני קהלים שמנתה כ-2,000 נפשות ולה שני בתי כנסת, מוסדות חינוך וציבור. הקהילה הרומניוטית נטמעה בקהילה הספרדית הגולה. יהודי סרס התגוררו ברובע בעיר העתיקה. המקובל הידוע הרב יוסף טאיטאצאק[3] מחבר ספר המשיב[4] כיהן כרבה של הקהילה[5]. במהלך המאה ה-17 חוותה הקהילה משבר קשה בשל תנועת השבתאות שפשטה בקרבה. רבנים אחרי שכיהנו בעיר היו הרב חיים אברהם אישטרושה והרב חיים נסים רפאל מוצירי. תהליך נסיגתה של האימפריה העות'מאנית הוסיף למשבר התרבותי וההלכתי, גם מימד כלכלי וכך הלכה והצטמצמה הקהילה.[6] חלק מיהודי העיר היגרו לאסיה הקטנה או עלו לארץ ישראל והם כונו סיריסלי. בהמשך הכינוי הפך לשם המשפחה שיריזלי.[7] בפרוץ מלחמת הבלקן הראשונה מנתה הקהילה 1,300 נפשות.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה 600 נפשות.[8] ב-22 בפברואר 1943 נחתם הסכם בין ממשלת בולגריה ששלטה בעיר לגרמניה הנאצית, אשר השלב הראשון בו היה שילוח 12,000 יהודי תראקיה ומקדוניה הוארדארית אל מחנות ההשמדה.[2] ב-4 במרץ1943 אחר חצות נערכה אקציה בעיר סרס במסגרתה עצרו השוטרים הבולגרים 499 מבני הקהילה, תוך שהם מכים אותם בקתות רובים ובשוטים. היהודים רוכזו באחד ממבני הציבור ושולחו למחרת היום ברכבות פתוחות לשטחי "בולגריה הישנה".[9] שאר בני הקהילה הצליחו להימלט לשטח הנתון לשליטת האיטלקים וחלקם גורשו למחנות ההשמדה מספר חודשים מאוחר יותר, עם כניעת איטליה. בהגיע הרכבות ליעדן נכלאו בני הקהילה במחסני טבק שהיו ריקים בעונה זו של השנה, מרביתם בעיר בלגואבגרד ומקצתם בעיר דופניצה.[10]
לאחר 10 ימים, הועלו בני הקהילה על רכבות משא פתוחות שנסעו לכוון נמלהדנובה שבעיר לום, שם הועלו על 4 מעבורות אשר הפליגו לכיוון העיר וינה. לפי מספר גרסאות, מעבורת אחת טובעה על ידי הגרמנים, תוך שהחיילים הגרמנים יורים אל עבר הניצולים וכל נוסעיה נהרגו. נוסעי שלוש המעבורות הנותרות הועלו לרכבות משא לכוון העיר קטוביץ וממנה למחנה טרבלינקה.[11] בני קהילת סרס נרצחו ביום הגעתם למחנה טרבלינקה ומקרב המגורשים לא ידוע על ניצולים. מעריכים, שמקרב 101 היהודים שהצליחו לחמוק מהאקציה הראשונית ניצלו בודדים.[12] ב-1948 התגוררו בסרס 3 יהודים אשר עלו בהמשך לישראל.[2]
^רבי שלמה כהן, בחיבורו שו"ת מהרש"ך, חלק ב, סימן קמה, מספר ששירון היא עיר מולדתו, ומספר על תקנה שהתקין שם רבי יוסף טאיטאצאק. ושם, חלק ד, סימן סב, הוא מספר על רופא שקהילת שירון פטרה מתשלום מיסים.
