דרור בן-דוד

דרור בן-דויד (3 בפברואר 1939, י"ד בשבט ה'תרצ"ט - 31 באוקטובר 2019, ב' בחשון ה'תש"ף) היה מהנדס, ממציא ויועץ אמריקאי-ישראלי. זוכה פרס קפלן לשנת 1983^[1][2][3][4]. מאבות טכנולוגיית התיב"ם בעולם^[5][6]. הוגה ומפתח השיטה לחישוב זמני נץ החמה ההלכתי של "לוח ביכורי יוסף" ו"לוחות חי". מזוהה כ"אבי התיב"ם בישראל"^[7].

בן-דויד נולד בברוקלין, ניו יורק. אביו יוסף בן-דויד, יליד ירושלים, נכד הרב נתנאל דוידוף מצד אביו והרב שלמה מוסיוף מצד אמו. אמו אסתר, ילידת וילנה, בת הרב יחיאל ישראלי. אביו קרא את שמו דרור לאות חרות ותקומה לאחר ששהה בגרמניה בעת פרעות ליל הבדולח.

בניו יורק למד בישיבת פלטבוש ובישיבת עץ חיים בבורו פארק, בשנת 1953 חזרה משפחתו לישראל והתגוררה בבני ברק.

בעצת מפקד חיל האוויר דן טולקובסקי כיוון ללימודי הנדסת תעופה וחלל. בשנת 1958 התחיל את לימודיו בטכניון בחיפה בפקולטה להנדסה אווירונאוטית, ולאחר כשנה עבר לארצות הברית להמשיך את הלימודים ב-polytechnic institute of brooklyn שם קיבל תואר ראשון באווירונאוטיקה.

לאחר נישואיו בשנת 1961 עבר לניו הייבן בקונטיקט והשלים תואר שני באווירונאוטיקה באוניברסיטת ייל, ובמקביל הצטרף לצוות שפיתח את רוטור מסוקי סופר פרלון וסיקורסקי C.H.X בחברת סיקורסקי, ועשה לראשונה שימוש בטכנולוגיית תיב"ם שפיתח בעצמו באופן בלתי פורמלי תוך שיתוף פעולה עם חבריו לצוות^[8]. בשנת 1963 הוזמן לנאס"א שם השתתף בפיתוח רכב החלל הראשון בתוכנית אפולו ויישם בה את ראשית השימוש בטכנולוגיית תיב"ם.

בשנת 1965 עבר לסיאטל בוושינגטון ועשה דוקטורט באווירונאוטיקה ומחשבים באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה בהנחיית פרופ' ניקולס הוף, ובמקביל עבד בחברת בואינג שם הופקד על צוות מצומצם לפיתוח ויישום טכנולוגיית סימולציה וניתוח של מבני תעופה מורכבים באמצעות מחשב, בשיטה הקרויה שיטת האלמנט הסופי. באותן שנים טכנולוגיה זו הייתה בראשיתה ובעקבות המערכות שפותחו בענקי התעשייה כדוגמת נאס"א ובואינג, היא התפשטה בעולם במהירות במשך השנים הבאות להוות את הכלי המרכזי אם לא הבלעדי לסימולציה הנדסית של מבנים מורכבים בכל תחומי ההנדסה, כמו גם לתנועות מערכות נוזלים וגזים.

בשנת 1969 גויס על ידי משה ארנס לפתח את הטכנולוגיה עבור ישראל בתעשייה האווירית. למרות שמצב הפרויקטים אותם ניהל היו בשיאם, הוא קיבל החלטה לעזוב את בואינג ולקטוע את הקריירה בארצות הברית ועלה עם משפחתו לישראל^[5].

בתעשייה האווירית השתתף בפיתוח מטוסים ומל"טים, והיה מראשי פרויקט מטוס לביא. הקים את המנהלה לפיתוח טכנולוגיית תיב"ם, ובתוך מספר שנים העביר את כל מערכי התכנון והייצור מהשיטה הקונבנציונלית לשיטה הממוחשבת^[8]. יזם והכין קורס ראשון מסוגו בעולם להנדסת תיב"ם עבור מרכז ההדרכה של התע"א^[9]. כיהן כסמנכ"ל התע"א עד פרישתו בשנת 1985.

במסגרת שירותו במילואים בחיל האוויר היה ממקימי תוכנית תלפיות בצה"ל ^{[דרוש מקור]}, ויועץ בתחום התיב"ם והאוטומציה לזרועות ההנדסיים. במקביל שימש פרופסור אורח באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בן-גוריון והיה ממקימי המכון הטכנולוגי חולון^[10].

בשנת 1979 יזם והקים את "האיגוד הישראלי לתיב"ם" ועמד בראשו, במטרה לקדם את השימוש בטכנולוגיית תיב"ם בישראל, ובמסגרתו ערך כנסים, תערוכות ומסעי הרצאות בישראל, אירופה וארצות הברית וריכז את כל המידע והחידושים בתחום לחברי האיגוד. בין חברי האיגוד נמנו חברות גדולות ונציגים מהאקדמיה. בשנת 1981 מנה האיגוד כ-700 חברים^{[11][12][13][14][15][16][17]}.

כתב את הערך "תיב"מ" באנציקלופדיה העברית.

בשנת 1985 פרש מתפקידו בתעשייה האווירית ועבר ללמוד בכולל חזון איש בבני ברק, ובמקביל עסק רבות בייעוץ חוצה תחומים עצום במחשוב, טכנולוגיה וחדשנות. בין היתר לארגונים ומוסדות, גורמים ציבוריים ופרטיים, חברות הייטק, פרויקטים ומיזמים, וועדות שונות בתחומי החינוך, התקשורת, הרפואה והתעשייה.

בשנת 1990 נקרא לייעץ ללשכת המדען הראשי במשרד התמ"ת וכן הופקד על תכנון ובחינת פרויקטים רבים ברחבי המדינה. המשיך בתפקיד זה עד סמוך לפטירתו.

בשנת 1991 עבר להתגורר בשכונת הר נוף בירושלים והקים את בית הכנסת "שארית יוסף" בשכונת אונסדורף בעיר, בנשיאות הרב בן-ציון אבא-שאול ובראשות בנו הרב אליהו אבא שאול. במבנה בית הכנסת הקים את "בית מדרש ביכורי יוסף" בו פתח כולל אברכים, הראשון במתכונת "ליבו חפץ".

המערכת שפותחה בתעשייה האווירית התפשטה במהירות לתעשייה האזרחית בישראל ושכללה את מערכי התכנון והייצור, בעקבות אישור הממשלה לשחרר את המערכת לשימוש אזרחי. בעד המערכת עצמה ובעד שיפור כלל התעשייה בישראל זכה בשנת 1983 בפרס קפלן.

בנימוקי הוועדה להענקת הפרס כתבה הוועדה:

"פרס לצוות פיתוח מערכת תיב"ם (תיכון וייצור בעזרת מחשב) בראשותו של ד"ר דרור בן-דויד, התעשייה האווירית לישראל. בעד ראשוניות בפיתוח והחדרת השימוש במערכת תיכון וייצור בעזרת מחשב בתעשייה בישראל, וזאת באיכות ויעילות מרובות ובעלות נמוכה ביותר.

המערכת, שתוכננה על ידי הצוות, הביאה להגברת פריון העבודה והייצור בצוותי התכנון והביצוע בממדים גבוהים ביותר ואיפשרה התמודדות עם ייצור מתוחכם, משימה שאי אפשר היה לבצעה בלעדיה.

המערכות שפותחו מאפשרות תיכון המוצר, בדיקתו, שיפורו, הכנתו לייצור וייצורו בעזרת מערכת משולבת של חומרה (מחשבים, צגים גרפיים ומכונות סרטוט אוטומטיות), תוכנה ובסיסי נתונים מרכזיים עם אמצעי ייצור. מערכות מחשוב אלה הותאמו אחת לשנייה ועובדות כמערך אחד משולב.

פיתוח זה הביא להתייעלות רבת היקף בפעולות התיכון והייצור של אבות טיפוס וחסך אלפי שעות עבודה. החסכונות המוכחים בזמן ביצוע נעים בין מחצית ועד לתשעים אחוז מהזמן שהיה דרוש בתהליכים קונבנציונליים.

הצוות הצליח לפתח את מערך התיב"ם ברמת תחכום ומורכבות מהגבוהים בעולם, וזאת בהשקעת כוח-אדם נמוכה ביותר ובחלק השמיני מעלות הפיתוח של מערכות דומות בחו"ל, המערכת שפותחה הותאמה ליישום על ציוד מחשבים וציוד תיב"ם היקפי זול במיוחד, דבר המאפשר הכנסת הטכנולוגיה ככלי סטנדרטי לתהליך העבודה.

צוות הפיתוח גילה תושיה יוצאת מן הכלל, מסירות לעבודה, דבקות במטרה והגיע להישג חשוב בקנה מידה עולמי. פעילותו עשויה לשמש גורם מדרבן לקידום השימוש בתיב"ם במשק הישראלי".

בן-דויד רתם את מומחיותו לפתור את המבוכה בקביעת זמן נץ החמה ההלכתי, ומהיכרותו עם מערכות טכנולוגיות חדשות בעולם מצא שישנה אפשרות לבנות לוח לחישוב זמן נץ החמה על בסיס מערכות טכנולוגיות בדיוק חסר תקדים של רבע דקה. בין השנים 1991–2001 פיתח את השיטה והמערכת לחישוב זמני נץ החמה של "לוח ביכורי יוסף" ו"לוחות חי" המבוסס על חישובים טכניים בשיטת DTM ו-SRTM.

בשנת 1994 פרסם גרסה ראשונה של הלוח למספר שכונות בירושלים, בשנת 1995 פרסם גרסה לכל העיר, בשנת 1998 פרסם גרסה לכל הארץ ובשנת 2001 פרסם גרסה עולמית.

בין הרבנים שקיבלו את הלוח והסכימו עם השיטה: הרב שלמה זלמן אוירבך, הרב חיים פינחס שיינברג, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב עובדיה יוסף והרב מאיר מאזוז. כיום שיטת החישוב של לוח ביכורי יוסף לזמני נץ החמה ההלכתי זוכה לקונצנזוס גם בחלק ניכר מהמתנגדים לשעבר, והם משולבים ברוב המכריע של לוחות השנה לזמני היום.