דפנה ברק-ארז

דפנה ברק-ארז
דפנה ברק-ארז
לידה 2 בינואר 1965 (בת 59)
ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
שופטת בית המשפט העליון
31 במאי 2012 – מכהנת
(12 שנים)
תחת נשיא בית המשפט העליון גרוניס, נאור וחיות
באקדמיה
מקום לימודים
מוסדות
תפקידים בולטים
  • דקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב
  • מופקדת הקתדרה למשפט וביטחון באוניברסיטת תל אביב
  • יו"ר האגודה למשפט וחברה
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דפנה ברק-ארז (נולדה ב-2 בינואר 1965) היא שופטת בבית המשפט העליון החל ממאי 2012. תפקידים קודמים שמילאה היו פרופסור מן המניין ודקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, מופקדת הקתדרה למשפט וביטחון על-שם סטיוארט וג'ודי קולטון באוניברסיטת תל אביב, ויושבת ראש האגודה למשפט וחברה.

ביוגרפיה

דפנה ברק-ארז נולדה ב-2 בינואר 1965 בארצות הברית (שם משפחתה שהתה לרגל שליחות צבאית של אביה) לאלעזר ויהודית ברק וגדלה ברמת אפעל. אביה היה קצין חימוש ראשי בצה"ל. לאחר שסיימה את תיכון מקיף יהוד למדה משפטים במסגרת העתודה האקדמית וסיימה את לימודיה לתואר ראשון בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב בהצטיינות יתרה.[1] הייתה מצטיינת מטעם רקטור האוניברסיטה במשך כל אחת משנות לימודיה.[1] ממוצע ציוניה דורג במקום הראשון במחזור של שנת 1987.[1] הייתה חברת מערכת בכתב העת עיוני משפט. עם תום לימודיה, שירתה בפרקליטות הצבאית כקצינת ייעוץ בכירה. השתחררה משירות סדיר בדרגת סרן. במילואים הגיעה לדרגת סגן-אלוף. סיימה תואר שני בהצטיינות יתרה[1] ותואר שלישי ב-1992 עם מלגת קולטון באוניברסיטת תל אביב. נושא עבודת הדוקטורט היה: "עוולות חוקתיות: ההגנה הכספית על הזכות החוקתית"[2] והיא נכתבה בהנחייתו של פרופסור ברוך ברכה[3]. את הפוסט-דוקטורט עשתה באוניברסיטת הרווארד.[1]

מתגוררת בתל אביב, נשואה לד"ר חן ארז, רופא אף-אוזן-גרון, ואם לשני בנים.

באקדמיה

ברק-ארז החלה את דרכה האקדמית כמרצה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה[1] בשנת 1991, ומשנת 1992 כמרצה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב.[1] בשנת 2000 קודמה לדרגת פרופסור חבר, וב-2004 מונתה לכהונת פרופסור מן המניין.[1] כן כיהנה כמרצה במרכז הבינתחומי הרצליה ובמכללה למינהל.[1]

לימדה כפרופסור אורח באוניברסיטאות קולומביה, סטנפורד, דיוק, אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, וג'ורג'טאון בארצות הברית, טורונטו וקווינס שבקנדה, בפריבור שבשווייץ, בסיינה שבאיטליה ובהונג קונג, והייתה חוקרת אורחת ביוניברסיטי קולג' לונדון, במכון מקס פלאנק למשפט ציבורי בהיידלברג, במכון השווייצרי למשפט השוואתי בלוזאן, במרכז למשפט וממשל באוניברסיטת ג'ווהרלל נהרו בניו דלהי ובמרכז לזכויות אדם באוניברסיטת ייל.

באוניברסיטת תל אביב, שימשה כעורכת כתבי העת עיוני משפט (כרך יט) ופלילים (כרך ט בנושא משפט צבא וחברה). נושאי הוראתה העיקריים היו משפט מנהלי ומשפט חוקתי. בנוסף לכך לימדה קורסים בדיני חוזים, משפט ומגדר, הרשות במשפט הפרטי, ואמצעי תשלום.

בשנים 2000–2001 הייתה מנהלת מרכז מינרבה לזכויות אדם הפועל בפקולטה למשפטים. בשנים 2000–2002 הייתה סגנית הדיקן בפקולטה למשפטים. בשנים 2005–2007 שימשה כנציבת הקבילות לענייני הטרדה מינית באוניברסיטת תל אביב. משנת 2006 כיהנה כחברה בוועדה המרכזת של האוניברסיטה. באפריל 2011 נבחרה לכהן כדיקנית הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, תפקיד אותו מילאה מחודש יולי 2011[4] ועד סמוך למינויה לבית המשפט העליון, במרץ 2012, עת שהוחלפה על ידי רון חריס.

ברק-ארז היא חברה קבועה באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי.[5]

פעילות ציבורית

ברק-ארז הייתה יושבת ראש בהתנדבות של העמותה למשפט ציבורי, עמותה הפועלת מסוף שנות השמונים לקידום הדיון הציבורי בתחום זה, ובמסגרתה שימשה גם כיו"ר פורום המורים למשפט ציבורי. בשנים 2011–2012 הייתה נשיאת האגודה הישראלית למשפט וחברה. כמו כן שימשה כחברה במועצה להשכלה גבוהה עד למינויה לתפקיד דיקן הפקולטה.

ברק-ארז שימשה בהתנדבות כיושבת ראש המועצה לבתי דין מנהליים במשרד המשפטים בשנים 1998–2000, המייעצת לשר המשפטים בכל הנוגע לפעילותם של בתי דין שאינם בתי משפט, כמו ועדות ערר. היא שימשה גם בוועדות ציבוריות שונות ובהן הוועדה לבחירת פרקליט המדינה (בשנת 2004), והוועדה לבדיקת חוק האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (בשנת 2005).

פרסים והוקרה

קיבלה את פרס צלטנר לשנת 2006, את אות "אשת העיר" מטעם עיריית תל אביב לשנת 2006 ואת אות "נשים במשפט" לשנת 2006 מטעם לשכת עורכי הדין. זכתה שלוש פעמים בפרס הרקטור למצוינות בהוראה. בשנת 2011 קיבלה את פרס חשין למצוינות אקדמית במשפט,[6] ואת אות אומ"ץ מטעם תנועת אומ"ץ, אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי ומשפטי. בשנת 2015 זכתה בפרס גורני למשפט ציבורי, ובשנת 2017 קבלה תואר דוקטור לשם כבוד מהמכון למדע המדינה פריז (סיאנס פו).

מינויה לשיפוט

בפברואר 2008 פרסמה הוועדה למינוי שופטים את שמה של פרופ' ברק-ארז כמועמדת לכהונת שופטת בבית המשפט העליון.[7] ב-19 בנובמבר 2009 הודיעה הוועדה לאיתור היועץ המשפטי לממשלה שאף שכשלה במציאת מועמד מוסכם על לפחות ארבעה מחבריה, כנדרש, הרי שארבעה מועמדים ובהם ברק-ארז, זכו לתמיכה של שלושה חברים. ב-6 בינואר 2012 נבחרה על ידי הוועדה לבחירת שופטים לכהן כשופטת בבית המשפט העליון, והושבעה ב-31 במאי 2012. בין אוקטובר 2028 לבין ינואר 2032, צפויה היא לכהן כמשנה לנשיא בית המשפט העליון. בהנחה כי שיטת הסניוריטי תישמר, צפויה ברק-ארז לשמש כנשיאת בית המשפט העליון בשנים 2032 עד 2035.

ברק-ארז צפויה לשמש כיושבת ראש ועדת האתיקה לשופטים החל מ-18 בספטמבר 2023 למשך שש שנים.

בתפקידה כשופטת

ברק-ארז נחשבת לשופטת בעלת גישה ליברלית מובהקת.[8]

משפט אזרחי

לשון הרע

בשנת 2020 פסקה כי שיתוף של פרסום ברשתות החברתיות ייחשב לפרסום לשון הרע באופן עצמאי. יחד עם זאת, על מנת להימנע מהצפת בתי המשפט בתובענות לשון הרע בגין כל שיתוף, קבעה כללי מסגרת, על מנת שלא כל שיתוף יהווה פרסום, כאמור.[9]

בשנת 2022 סברה, בדעת מיעוט, ששני פרסומים של לשון הרע הדומים בתוכנם אך נבדלים בקהלים אליהם הם מופנים ייחשבו לאירוע אחד מבחינת פיצוי ללא הוכחת נזק. בפסק דינה כתבה[10]:

"במישור העקרוני אני סבורה שנדרשת זהירות בקביעת גובה הפיצוי, במובן זה שאין לפסוק את מלוא סכום הפיצוי הסטטוטורי באופן אוטומטי בתביעות מסוג זה. למעשה, אלמלא קביעות ... בית המשפט המחוזי הייתי נוטה לפסיקת פיצויים בשיעור נמוך יותר."

משפט פלילי

ברק-ארז פסקה בדעת רוב, בניגוד לעמדתה של השופטת אסתר חיות, שיש לזכות אדם שהורשע בבית המשפט המחוזי על סמך הודאתו במשטרה, בעוד קרבן העבירה הנטענת הכחישה את עצם קרות האירוע, ועדותה נתפסה כמהימנה. היא ניתחה באריכות את חומרי החקירה והכריעה שההאשמה לא הוכחה מעבר לספק סביר.[11]

באוגוסט 2012 חיברה ברק-ארז פסק-דין עקרוני, שקבע כי ניתן להרשיע גורמים המסייעים להלבנת הון בביצוע עבירת הלבנת ההון עצמה, ולהטיל עליהם עונש שווה לזה של העבריין העיקרי, אם פעלו במטרה לאפשר את ההנאה מהכספים המולבנים בעתיד.[12]

ברק-ארז יצאה נגד תלונתו של עמיתה, השופט יצחק עמית, אליה הצטרף השופט עופר גרוסקופף, שנעשה שימוש מוגזם בשיח זכויות על ידי נאשמים במשפט הפלילי, וכתבה[13]:

"לא אוכל לסיים מבלי להתייחס במספר מלים למחשבות שהעלה חברי השופט עמית בחתימת פסק דינו ביחס למה שהוצג על-ידו כדיכוטומיה בין "שיח ראיות" ו"שיח זכויות" בהליך הפלילי. בעשותו כן הביע חברי משאלה ביחס לחזרה לשיח ראיות הממוקד בתכלית של חקר האמת העובדתית, בבחינת "חדש ימינו כקדם". לדברים אלה אינני שותפה. העובדה שלפעמים נעשה שימוש יתר בטענות של שיח זכויות בהליך הפלילי, או אף בהליכים אחרים, אינה גורעת מחשיבותו. בסופו של דבר, תרומתו של שיח זה להליך הפלילי היא חיונית – הן מבחינת עשיית הצדק עצמה והן מבחינת מראית פני הצדק, שאף בערכה לא ניתן להפריז. העיסוק במשפט פלילי כרוך בדיני נפשות של ממש, כאשר על הפרק מצויות הפגיעה בזכויותיהם של קורבנות העבירה, מחד גיסא, והאפשרות לשלול את חירותו של הנאשם, מאידך גיסא. שיח הזכויות הוא אפוא חלק בלתי נפרד מההליך הפלילי. כשלעצמי, אינני מקבלת אפוא את ההבחנה בין מרכז הבמה לירכתיה."

ענישה

במספר ערעורים פליליים, הביעה ברק-ארז עמדה הדורשת ענישה מחמירה יותר מעמיתיה להרכב. למשל במקרה של פלסטיני שהורשע בניסיון להברחת מכשירי טלפון לאסירים ביטחוניים,[14] ובמקרה של אדם שהורשע בהריגה על דקירה במועדון.[15][16] בהתייחס לערעור על הרשעה בעבירות מין במשפחה כתבה: "מנקודת מבטי לא זו בלבד שעונשו של המערער אינו מחמיר, כפי שטען, ולא זו בלבד שאין להתערב בו לקולא, אלא שלכאורה הוא אף מבוסס על התחשבות לא מבוטלת בו. ... במקרים כאלה – שלא ניתן אף לשער את נזקיהם – הענישה צריכה להיות מחמירה וחסרת פשרות."[17] כך גם בערעור של אדם על חומרת עונשו בשל תקיפה, הוסיפה ברק ארז לפסק הדין: "אני מסכימה. אוסיף עוד כי לשיטתי עונשו של המערער הועמד למעשה על הצד המקל בהתחשב בחומרת מעשיו.".[18] במקרה אחר, התנגדה בדעת מיעוט, להקלה בעונש לאדם שהורשע בעבירות מין. על הדיון בעניין כתבה ברק-ארז: "בדיון שהתקיים בפנינו עמדנו פנים אל פנים רק עם המערער ומצוקותיו, ואינני מתעלמת מהן. אולם, שומה עלינו לתת את המשקל המתאים גם לנפגעי העבירה, שעמם לא באנו בקשר בלתי אמצעי, ולאינטרס הציבורי בכללותו. בסיכומו של דבר, אני סבורה שדין הערעור להידחות."[19]

לעומת זאת, במקרה בו סברה שמערערת עברה שינוי משמעותי, פסקה נגד דעה חולקת של יוסף אלרון שנותר בדעת מיעוט, שיש להקל בעונשה עד כדי סטייה ממתחם העונש ההולם, מטעמי שיקום.[20] במקרה אחר, עכבה את התחלת ריצוי עונשו של צעיר שהורשע בשוד, כדי להשאיר לו מקום להקלה בעונש מטעמי שיקום.[21]

משפט מנהלי

ברק-ארז מדגישה את הצורך של הרשויות לנהוג בשוויוניות והוגנות בהחלטותיה, ונוטה יותר להתערב בהחלטות הרשויות לעומת חלק מעמיתיה. בערעור ארנונה קבעה בהסכמת עמיתיה שעל הרשות "חלה חובה מתמדת ומתמשכת להפעיל שיקול דעת. חובה זו הולכת ומתעצמת עם חלוף הזמן, במובן זה שייתכן כי החלטה שהייתה תקפה במועד קבלתה, עשויה להפוך לבלתי סבירה מכוח חלוף הזמן ושינוי הנסיבות שבא עמו". בהתאם לכך קבעה שעל הרשות המקומית להתאים את חיובי הארנונה למצב בשטח ולא להפלות בין שכנים בחיובי ארנונה שונים שאולי היו מוצדקים בעבר.[22] במקרה אחר סברה בדעת מיעוט שיש לבטל החלטת הקצאה של שטח לבניית בית כנסת בגלל פגמים בנימוקי ההקצאה.[23] במקרה נוסף נדחתה ברוב דעות עמדתה שיש לברר לעומק את כשרות החלטת מועצת התכנון על קבלת תוכנית לתל שילה, והתאמת התוכנית לייעוד הארכאולוגי של האתר.[24]

בין פסיקותיה המנהליים:

  • בבג"ץ 1756/10 עיריית חולון נ' שר הפנים, קבעה כי רשות מקומית רשאית לגבות, בנוסף לארנונה, אגרת פינוי פסולת בגין פסולת מסחרית, לפי העיקרון של "המזהם משלם";
  • בבג"ץ 7245/10 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' משרד הרווחה, פסקה יחד עם עמיתותיה להרכב, כי תנאי שנקבע בתיקון לחוק הביטוח הלאומי שלפיו מותר להתנות תשלום קצבת ילדים בחיסון הילדים - הוא חוקתי;
  • בבג"ץ 2030/12 אורי הדר נ' הממונה על שוק ההון, קבעה שהחוק אינו מחייב גביית דמי ניהול אחידים בקופות גמל, אבל הורתה לממונה על שוק ההון לחייב את קופות הגמל ליידע את המבוטחים על דמי הניהול הדיפרנציאליים.

במיוחד, נוטה ברק-ארז להתערב בהחלטת הרשויות בהתייחס לטענות של נזקקים, למשל לגבי זכויות בדיור ציבורי. כך במקרה אחד היא הייתה בהרכב שופטים שהביאה את המדינה להסכים להשיב אישה לרשימת ההמתנה של הדיור הציבורי למרות שסירבה לדירות שהוצאו לה, לאור המצוקה המיוחדת של אותה אישה.[25] במקרה אחר היא סברה בדעת מיעוט שאין לשלול את ההכרה בעותר כדייר ממשיך בניגוד לעמדת חבריה להרכב.[26] כן הייתה בדעת מיעוט שיש לאפשר לעותרת לרכוש דירה של הדיור הציבורי בתנאי מבצע.[27]

במספר תיקים מנהליים ואזרחיים נוספים נותרה ברק-ארז בדעת מיעוט בפסקי דין בהם ביקשה להגן על בעלי דין חלשים אל מול הרשויות או חברות גדולות.

  • בעע"מ 823/12 קליסה נ' שמעון, נותרה ברק-ארז בדעת מיעוט, וסברה שחברת עמידר צדקה כשהעדיפה את שיקול הנזקקות של משפחה בת שמונה נפשות על פני השיקול של הסתייגות מפעולה שלא כדין - המשפחה הציבה קרוואן ללא רשות בחצר הנכס.
  • בע"א 4352/15 ביקשה ברק ארז לקבוע, בדעת מיעוט שרשות המיסים, כנושה, לא תוכל לגבות חובות של חייב מדירה שהועברה כ-15 שנים קודם לכן לקרוב משפחה, בגלל שיהוי כבד בהגשת הבקשה.[28]
  • באחד המקרים קבעה שחברת ביטוח צריכה להעניק פיצוי חלקי על נזק שנגרם לרכב בעת שנהג הרכב היה מתחת לגיל שנקבע בפוליסה.[29] עמדתו זאת נדחתה לבסוף ברוב דעות בדיון נוסף.[30]

מחקריה

זכויות אדם ואזרח

מחקרה של דפנה ברק-ארז עוסק בעיקר בתחום המשפט הציבורי, הכולל את המשפט החוקתי ואת המשפט המנהלי. בתחום המשפט החוקתי היא כותבת בעיקר בנושאי זכויות אדם ואזרח. בתחום המשפט המינהלי, שמתמקד במערכת היחסים שבין השלטון לאזרחים, היא עוסקת בעיקר בהשפעת הבירוקרטיה על זכויות אדם, בדמוקרטיזציה של ההליך המנהלי ובהשפעת ההפרטה על זכויות אדם ואזרח בישראל. תחום התמחות ספציפי שלה בתוך המשפט המינהלי הוא פעילותן העסקית של רשויות מנהליות, שחורגת מן המתכונת השלטונית המסורתית של פעילות בתוקף סמכויות חקיקתיות, תוך שימוש בחברות, חוזים ומכרזים למטרות שלטוניות וציבוריות.

מאמרים רבים של ברק-ארז עוסקים בתחום המשפט המינהלי. היא בחנה את ההשפעה של בירוקרטיה על זכויות אזרחים, נושא שיש לו חשיבות רבה לנוכח העובדה שמימוש הזכויות בא לידי ביטוי באופן שבו הרשויות מפעילות אותם. היא תיארה תהליך של כרסום בירוקרטי בזכויות.[31]

ברק-ארז חוקרת גם בתחום הזכויות החברתי, ששאלת ההכרה בהן מהווה מחלוקת חדשה בתחום המשפט החוקתי, לרבות הזכות לחינוך, הזכות לבריאות והזכות לקיום בכבוד. היא עוסקת בכך הן במישור החוקתי והן במישור המינהלי, מאחר שההיקף והמימוש של זכויות חברתיות מושפע במקרים רבים מהחלטות ביורוקרטיות שעניינן, למשל, משך ההמתנה לשירות או סוג הפיקוח שמפעילים שירותי רווחה על אנשים שמקבלים תשלומי רווחה.

תחום נוסף של זכויות אדם שבו עוסקת ברק-ארז הוא התחום של משפט וביטחון. בשנת 2007 קיבלה קתדרה המוקדשת לנושא זה, שמתמקד בהתנגשות בין הגנה על זכויות אדם לבין הגנה על צורכי הביטחון, במיוחד בהתייחס למציאות של טרור בינלאומי.

יחסי גומלין בין המשפט הציבורי והפרטי

מחקריה של ברק-ארז על פעילותן העסקית של הרשויות תרמו לפיתוח הדיון בהשפעות הגומלין בין המשפט הציבורי והמשפט הפרטי.[32] בהמשך לכך, החלה ברק-ארז לעסוק בהשפעת ההפרטה על המשפט הציבורי. נקודת המוצא לכתיבתה בנושא היא שההפרטה אינה רק כלי לקידום מדיניות כלכלית, באמצעות שיטות ניהול יעילות יותר, אלא תהליך המעצב מחדש את המדינה ואת מערכת היחסים שלה עם האזרחים. במקרים רבים, יש לה גם השלכות משמעותיות על היבטים של זכויות אדם, למשל בהקשר של הקמת בית סוהר בניהול פרטי.[33]

ביקורת שיפוטית

ברק-ארז דנה בכמה מאמרים בשאלת האפקטיביות של הביקורת השיפוטית. היא כתבה בכמה הזדמנויות על האפקטיביות המוגבלת של הביקורת שבית המשפט מפעיל, דווקא מתוך נקודת מבט אוהדת לביקורת שיפוטית. היא כתבה גם על המאבק בשחיתות השלטונית באמצעות המשפט המנהלי, ובהקשר זה טענה כי כדי לשפר נורמות בשלטון וצמצום היקף השחיתות, לא מספיק לנהל משפטים גדולים בעקבות פרשות שחיתות.

היבטים אחרים של האפקטיביות המוגבלת של הביקורת השיפוטית נוגעים לסעדים שבית המשפט נותן במקרים שבהם הוא קובע כי ההחלטה השלטונית היא פגומה. ברק-ארז עסקה באופן נרחב בשאלות הנוגעות לסעדים - הן מן ההיבט של פיתוח סעדים כספיים במקרים שבהם הרשות פוגעת בזכויות,[34] והן מן ההיבט של ביקורת על הלכת הבטלות היחסית שמכוחה בית המשפט נותן בדיעבד תוקף להחלטות פגומות מטעמים של יעילות והתחשבות במכלול נסיבות העניין. כתיבתה של ברק-ארז התריעה מפני שימוש נרחב בגישת הבטלות היחסית שפוגעת בתוקפן של זכויות בעיקר זכויות פרוצדורליות, ובהרתעה מפני פעילות מינהלית בלתי-תקינה. בכתיבתה המאוחרת יותר היא הציעה לאמץ בהקשר זה גישה של חזקת בטלות.[35]

פסקי דין כמעצבי היסטוריה

בכמה מאמרים עסקה בתפקידם של פסקי דין כמסמכים היסטוריים, כלומר כטקסטים שמספרים את ההיסטוריה של המדינה או מעצבים אותה. בהזדמנויות שונות כאשר דן בית המשפט בנושא שלפניו הוא מקבל החלטות שיש להן משמעות היסטורית, או שתורמות לעיצוב התפיסה ההיסטורית של הציבור. במאמר אחד הראתה ברק-ארז כיצד מקפיד בית המשפט לתאר את ההיסטוריה של המדינה כהיסטוריה של מדינה קטנה הנאבקת על חייה ומנהלת מאבק הישרדות צודק.[36] במאמר אחר, שבו עסקה בפסק הדין בעניין ג'נין ג'נין, ניתחה את הדילמה של בית המשפט שנקרע בין חוסר האהדה שלו לסרט, לבין המחויבות שלו לעקרון חופש הביטוי.[37]

כתביה

משפט מינהלי

ספר יסוד מקיף, המונה מספר כרכים, שעוסק בכל הרבדים של קבלת החלטות במוסדות השלטון – ברשויות השונות (משרדי ממשלה, שלטון מקומי ותאגידים הפועלים על-פי חוק) ובתחומים השונים שבהם הרשויות פועלות (איכות סביבה, תכנון ובנייה, חינוך בריאות ועוד). הספר בוחן את מכלול ההיבטים של תפקוד מערכות השלטון בישראל – בהתייחס למטרות כדוגמת יעילות, שקיפות ומניעת שחיתות, וכן להתמודדות עם האתגרים החדשים של ניהול המדינה: מדיניות ההפרטה, מנגנוני רגולציה חדשים והשפעות הגלובליזציה על קבלת ההחלטות במדינה פנימה. הספר כולל דיון הן בשאלות שעניינן הסמכות המינהלית, הן בהליך המינהלי (למשל, זכות טיעון, איסור על ניגוד עניינים, חובות פרסום והנמקה) והן בהיבטים של שיקול הדעת המינהלי (האיסור על שיקולים זרים, האיסור על הפליה והחובות לפעול בסבירות ובמידתיות). שני הכרכים הראשונים של הספר יצאו לאור בשנת 2010. הכרך השלישי של הספר יצא לאור בשנת 2013 כספר עצמאי בשם "משפט מנהלי כלכלי". הכרך הרביעי של הספר יצא לאור בשנת 2016 כספר עצמאי בשם "משפט מנהלי דיוני".

Outlawed Pigs (חזירים אסורים)

ספר זה מתאר את ההיסטוריה של האיסורים המשפטיים על גידול חזירים ומכירת בשרם בשבעים השנים האחרונות, מאז תקופת המנדט. הספר משתמש בדוגמה של המאבקים בנושא זה כמיקרוקוסמוס של בדיקת השינויים החברתיים והתרבותיים בציבור הישראלי לגבי מקומה של המסורת, המידה שבה היא צריכה לבוא לידי ביטוי במשפט והגורמים שמעצבים את המציאות הישראלית. דיון מוקדם וקצר יותר בנושא זה נמצא במאמרה גלגולו של חזיר: מסמל לאומי לאינטרס דתי?

הספר מתמקד באיסור החזיר כנושא בשל מקומו המיוחד כטאבו בתרבות העממית ולא רק הדתית, עניין שזוכה לסקירה רחבה. הספר מצביע על תהליך שבו איסורי החזיר, גם בתקופה הסמוכה להקמת המדינה, נתפשו כסממן של זהות לאומית ותרבותית. לעומת זאת, כיום, האיסורים הללו נחשבים במידה רבה כאינטרס של הציבור הדתי. הספר מראה שכיום גם שיטת המשפט מוכנה פחות להגן עליהם על בסיס התפישה שמדובר בעניין דתי, להבדיל מעניין לאומי או חברתי. הדבר בא לידי ביטוי בכך שבשנות ה-50 וה-60 הייתה נכונות להנהיג נורמות כופות בנושא. לעומת זאת, בשנות ה-80 וה-90, כתוצאה מהגידול בקיטוב בין חילוניים לדתיים, השפעות מתרבות המערב וכן שינויים פוליטיים וחברתיים (כולל העלייה מברית המועצות לשעבר) הציבור החילוני היה פחות מוכן לסבול השפעות כאלו. לדוגמה, בפסק הדין האחרון של בית המשפט העליון בנושא חוקיות חוקי עזר שמטילים איסורים על מכירת בשר חזיר (פסק דין סולודקין), קבע בית המשפט שעקרונות חוקתיים של מידתיות מחייבים שהאיסור יופעל רק באזורים שבהם מתגוררת אוכלוסייה דתית. פסיקה זו, אם כי לא במפורש, נותנת ביטוי לתהליך של זיהוי איסורים כמו איסור חזיר עם זהות דתית, להבדיל מזהות לאומית-יהודית, לאו דווקא דתית.

עוולות חוקתיות

ספרה השני של ברק-ארז, שאותו פרסמה בשנת 1993, עוסק בהגנה על זכויות אדם תוך שימוש בכלים מן המשפט הפרטי (תביעות פיצויים). זהו הספר הראשון שיצא במדינת ישראל בנושא והוא נחשב עד היום היצירה המשפטית המרכזית בתחום. הספר קרא להרחיב את ההגנה על זכויות אדם ואזרח באמצעות תביעות כספיות. הכוונה לכך שבמקרים של פגיעה בזכויות אדם ניתן יהיה לבקש מבית המשפט גם פיצוי כספי על הפגיעה. הקריאה להכיר בסעדים כספיים לצורך הגנה על זכויות אדם נובעת מכך שהמשפט הציבורי המסורתי הגן על זכויות בעיקר על ידי עתירות לבג"ץ. תיקון העוול על ידי בג"ץ הוא אומנם הסעד העדיף, אבל לא תמיד הוא אפשרי, כאשר נוצר כבר נזק. והתרומה של הספר הייתה בקריאה להכיר בהשלמה הנדרשת לעתירות המסורתיות לבג"ץ באמצעות תביעות פיצויים. ספר זה מבוסס על עבודת הדוקטורט שלה, שעסקה באותו נושא.

היום, בעקבות חקיקת חוקי היסוד על זכויות האדם (חוק יסוד: חופש העיסוק וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו), התפיסה שלפיה אפשר לתבוע כסף בגין הפרת זכויות אדם נחשבת למקובלת יותר. הדבר בא לידי ביטוי באמירות אוהדות בפסיקה. זאת, על אף שטרם ניתן פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון שעוסק בכך ומבהיר זאת בצורה מפורטת. ברק-ארז כתבה מאמר שעוסק בהתפתחויות שחלו מאז כתיבת הספר, בשם זכויות חוקתיות בעידן חוק היסוד, שפורסם בשנת 2005.

האחריות החוזית של רשויות המנהל

זהו ספרה הראשון של ברק-ארז. הוא עוסק בפעילות עסקית של רשויות בהתייחס לאחריות החוזית שלהן. הספר עוסק בתפקידם הכפול של חוזים של רשויות מנהליות כאמצעי שמצד אחד מיועד לקדם תועלת ניהולית ועסקית ומצד שני מחויב לעקרונות ציבוריים של שוויון, קידום האינטרס הציבורי, הימנעות מחריגה מתקציב ועוד. הספר דן בדילמות כגון המתח בין החובה של הרשות לכבד חוזה, לבין המחויבות לעדכן מדיניות ולקבל החלטות חדשות הנחוצות לשם קידום האינטרס הציבורי, אולם עשויות להיות מנוגדות לחוזה. ברק-ארז עסקה בנושא זה גם במאמרים מאוחרים יותר לרבות השתחררות מחוזה של רשות מינהלית: מקרה מבחן לדואליות הנורמטיבית.

משפטי מפתח

ספר זה של ברק-ארז מבוסס על סדרת הרצאות שנשאה על פסקי דין חשובים בבית המשפט העליון שתרמו לעיצוב המשפט הציבורי והדיון הציבורי במדינת ישראל. הרצאות אלה ניתנו במסגרת של הרצאות הרקטור באוניברסיטת תל אביב ואחר כך במסגרת האוניברסיטה המשודרת. זהו ספר המיועד לקהל הרחב.

ספרים בנושא פמיניזם

ברק-ארז ערכה שני ספרים שעוסקים בפמיניזם משפטי. האחד הוא פמיניזם משפטי - בתאוריה ובפרקטיקה. מבחר מאמרים מתורגמים של פרופסור קתרין מקינון, מן הכותבות החשובות ביותר בתחום הפמיניזם המשפטי. לקובץ זה כתבה ברק-ארז הקדמה המיועדת להסביר את הרלוונטיות של המאמרים למציאות הישראלית.

ספר נוסף שערכה הוא קובץ מאמרים שיצא באוגוסט 2007 ונקרא עיונים במשפט, מגדר ופמיניזם, עם שלומית יניסקי-רביד, יפעת ביטון ודנה פוגץ'. הספר מביא 24 מאמרים העוסקים בפמיניזם משפטי ובזכויות נשים בישראל מהיבטים שונים, לרבות מחקרים המתייחסים לתרבות הישראלית החוץ-משפטית.

ספרים שכתבה

  • Outlawed Pigs: Law, Religion and Culture in Israel (University of Wisconsin Press, 2007)

ספרים שערכה

  • Human Rights in Private Law/ edited by Daniel Friedman and Daphne Barak-Erez. Oxford: Hart, 2001.
  • Exploring Social Rights (Daphne Barak-Erez & Aeyal M. Gross, eds., Hart Publishing, 2007)

מאמרים נבחרים

  • "חופש הגישה לאמצעי-התקשורת - איזון אינטרסים בתחומי הזכות לחופש-ביטוי", עיוני משפט יב, 1987.
  • "אחריות אזרחית של גופים ציבוריים: דואליות נורמטיבית", משפט וממשל א, 1994.
  • "תאגידים ציבוריים", עיוני משפט יט, 1995.
  • "על סימטריה ונייטרליות: בעקבות פרשת נחמני", עיוני משפט כ, 1996.
  • "הגנת ההסתמכות במשפט המינהלי", משפטים כז 17, 1996.
  • "האשה הסבירה", פלילים ו, 1997.
  • "דונם פה ודונם שם: מינהל מקרקעי ישראל בצבת האינטרסים", עיוני משפט כא, 1997.
  • "האתגר הדמוקרטי של המשפט המינהלי", עיוני משפט כד, 2000.[41]
  • "The Delusion of Symmetric Rights" 19 Oxford Journal of Legal Studies, 1998.
  • "משפט ציבורי ומשפט פרטי: תחומי גבול והשפעות-גומלין", משפט וממשל ה, 1999.
  • "השפיטות של הפוליטיקה", פלילים ח, 1999.[42]
  • "מינהל מקרקעי ישראל בין ניהול ציבורי להפרטה: צדק חלוקתי בהליך המנהלי", צדק חלוקתי בישראל (מנחם מאוטנר עורך, 2000).
  • "זכויות אדם בעידן של הפרטה", עבודה, חברה ומשפט ח, 2001.
  • "Collective Memory and Judicial Legitimacy: The Historical Narrative of the Israeli Supreme Court", 16 Canadian Journal of Law and Society, 2001.
  • "הוראת המשפט המינהלי: בין חוקתיות להפרטה", עיוני משפט כה, 2001.
  • "מדינת הרווחה בישראל - בין החקיקה לבירוקרטיה", עבודה, חברה ומשפט ט, 2002.
  • "והגדת לבנך: היסטוריה וזיכרון בבית-המשפט", עיוני משפט כו, 2002.
  • "גלגולו של חזיר: מסמל לאומי לאינטרס דתי?", משפטים לג, 2003.
  • "הגנת הציפייה במשפט המינהלי", עיוני משפט כז, 2003.
  • "צדק חלוקתי במקרקעי ישראל: בעקבות בג"ץ הקרקעות החקלאיות", המשפט י, 2005.
  • "תכנון במקרקעי ישראל: לקראת פיתוח בר-קיימא" (עם אורן פרז), משפט וממשל ז, 2004.
  • "פמיניזם חברתי וזכויות חברתיות של נשים", זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות בישראל (עורכים יורם רבין ויובל שני), 2004.
  • הבטלות היחסית במשפט המינהלי: על מחירן של זכויות", ספר יצחק זמיר: על משפט וממשל בחברה (עורכים אריאל בנדור ויואב דותן), 2005.
  • "השתחררות מחוזה של רשות מינהלית: מקרה מבחן לדואליות הנורמטיבית", המשפט יא, 2007.
  • "עוולות חוקתיות בעידן חוקי היסוד", משפט וממשל ט, 2005.
  • "על שקרים קולנועיים ואמיתות היסטוריות: בין 'קול העם' לקול העם", שקט, מדברים! התרבות המשפטית של חופש הביטוי בישראל, (עורך מיכאל בירנהק, 2006).
  • "על טייסות וסרבניות מצפון: מאבק אחד או מאבקים שונים?", עיונים במשפט, מגדר ופמיניזם (דפנה ברק-ארז עורכת ראשית), 2007.
  • "המשפט המינהלי והמאבק בשחיתות השלטונית", משפטים לז.[43]
  • "המשפט הציבורי של ההפרטה: מודלים, נורמות ואתגרים", עיוני משפט ל-461.
  • "המאבק המשפטי בטרור: ההיבט המוסדי", עיוני משפט לב, 47.
  • "לקראת דיני דמוקרטיה בישראל", עיוני משפט לג 527 (2011)
  • "המשפט המנהלי והאתגר הגלובלי" (עם אורן פרז), עיוני משפט לד 93 (2011)
  • פרשנות פמיניסטית, המשפט, כרך טז (2-1), מאי 2011

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דפנה ברק-ארז

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 דפנה ברק-ארז - קורות חיים, באתר של אוניברסיטת תל אביב
  2. ^ עוולות חוקתיות : ההגנה הכספית על הזכות החוקתית / דפנה ברק-ארז., באתר הספרייה הלאומית
  3. ^ מת פרופ' ברוך ברכה, מהבולטים בחוקרי משפט מינהלי וחוקתי, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2012
  4. ^ מירב ארד, דפנה ברק-ארז מונתה לדיקאן הפקולטה למשפטים באונ' ת"א, באתר News1 מחלקה ראשונה, 12 באפריל 2011
  5. ^ IACL members by status, International Academy of Comparative Law
  6. ^ פרס השופט שניאור זלמן חשין למצוינות אקדמית במשפט
  7. ^ הודעת הנהלת בתי המשפט
  8. ^ אתר למנויים בלבד שרון פולבר, האקטיביזם של שקד מבסס את השמרנות בעליון, באתר הארץ, 24 בפברואר 2017
  9. ^ רע"א 1239/19 יואל שאול נ' חברת ניידלי תקשורת בע"מ, ניתן ב־8 בינואר 2020
  10. ^ רע"א 2855/20 פלונית נ' פלוני, ניתן ב־6 באוקטובר 2022
  11. ^ ע"פ 4275/16 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב־9 ביוני 2017
  12. ^ אלה לוי-וינריב, ‏ביהמ"ש העליון מגדיר מחדש את גבולות עבירות הלבנת ההון, באתר גלובס, 13 באוגוסט 2012
  13. ^ ע"פ 4039/19 דניאל נחמני נ' מדינת ישראל, ניתן ב־17 במרץ 2021
  14. ^ ע"פ 2891/12 מדינת ישראל נ' מוראד רבעא, ניתן ב־15 ביולי 2012
  15. ^ ע"פ 4749/17 גניש בן נ' מדינת ישראל, ניתן ב־30 באוגוסט 2017
  16. ^ וראו גם: רע"פ 105/17 ישי זיתוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב־26 בדצמבר 2017
  17. ^ ע"פ 5808/14 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב־7 באוקטובר 2015
  18. ^ ע"פ 2127/17 אמין עלוש נ' מדינת ישראל, ניתן ב־28 בפברואר 2018
  19. ^ ע"פ 6003/16 ברקת אדרי בנין והשקעות בע"מ ואחר נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, ניתן ב־26 ביוני 2017.
  20. ^ ע"פ 6637/17 אליזבת קרנדל נ' מדינת ישראל, ניתן ב־18 באפריל 2018
  21. ^ ע"פ 826/19 אמין יונג נ' מדינת ישראל, ניתן ב־4 בפברואר 2019
  22. ^ עע"מ 6186/17 שמואל ברקוביץ נ' המועצה המקומית מבשרת ציון, ניתן ב־25 בנובמבר 2018
  23. ^ עע"מ 122/19 עמותת זכרון זאב צבי נ' מועצת עיריית ירושלים, ניתן ב־4 באוגוסט 2019
  24. ^ בג"ץ 6525/15 ארגון עמק שווה נ' ועדת המשנה להתנגדויות של מועצת התכנון העליונה, ניתן ב־6 באוגוסט 2019
  25. ^ עע"מ 5828/19 פלונית נ' מדינת ישראל – משרד השיכון, ניתן ב־19 באוגוסט 2020
  26. ^ עע"מ 2732/14 עופר שניידר נ' משרד הבינוי והשיכון, ניתן ב־28 בינואר 2015
  27. ^ עע"מ 5017/12 פריחה אמזלג נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, ניתן ב־29 בינואר 2013
  28. ^ ע"א 4352/15 דניאל קורן נ' עו"ד אורן הראל, ניתן ב־2 באוגוסט 2017
  29. ^ רע"א 9849/17 אבי פיקאלי נ' הכשרה חברה לביטוח בעמ, ניתן ב־4 ביוני 2019
  30. ^ דנ"א 5325/19 הכשרה חברה לביטוח בעמ נ' אבי פיקאלי, ניתן ב־7 ביולי 2021
  31. ^ מדינת הרווחה בישראל - בין החקיקה לבירוקרטיה
  32. ^ במאמרים כדוגמת משפט ציבורי ומשפט פרטי: תחומי גבול והשפעות-גומלין, הגנת ההסתמכות במשפט המינהלי והגנת הציפייה במשפט המינהלי
  33. ^ במאמריה תאגידים מנהליים, הוראת המשפט המינהלי: בין חוקתיות להפרטה, המשפט הציבורי של ההפרטה: מודלים, נורמות ואתגרים
  34. ^ בעיקר בספר עוולות חוקתיות
  35. ^ הבטלות היחסית במשפט המינהלי: על מחירן של זכויות
  36. ^ והגדת לבנך: היסטוריה וזיכרון בבית המשפט
  37. ^ על שקרים קולנועיים ואמיתות היסטוריות: בין קול העם לקול העם
  38. ^ אסנת ברתור, כל התנ"ך משפט, המשפט, כרך כ"ז
    צבי טריגר, אֲנַחְנוּ בְּנֵי אוֹתָהּ שִׁכְבָה אַרְכֵאוֹלוֹגִית בֶּעָתִיד, המשפט, כרך כ"ז
    יורם רבין, תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם, המשפט, כרך כ"ז
    אתר למנויים בלבד אליקים רובינשטיין, כמה קרוב וכמה רלבנטי, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2020
  39. ^ אתר למנויים בלבד אביגדור פלדמן, "מחשבות על שפיטה": מאפשר הצצה מרתקת לעולמה של שופטת בבית המשפט העליון, באתר הארץ, 14 במרץ 2023
    מי שופט את השופטים? - השילוח, באתר השילוח, ‏23 ביוני 2023
  40. ^ אתר למנויים בלבד דינה זילבר, הדמוקרטיה הישראלית על פי שופטי בית המשפט העליון, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2023
  41. ^ הדיון בדמוקרטיזציה של ההליך המינהלי נובע מן ההכרה בכך שבמדינה המודרנית רוב ההחלטות אינן מתקבלות בפרלמנט (בישראל, הכנסת), כך שבפועל החלטות רבות, גם החלטות עקרוניות, מתקבלות על ידי רשויות מינהליות. דוגמה בולטת לכך בישראל היא פעילותו של מינהל מקרקעי ישראל, הפועל מכוח חוק מקנה לו סמכויות נרחבות אף מבלי להתייחס לעקרונות היסוד של פעילותו או לסדרי העדיפות שצריכים להנחות אותו. בהקשר זה, יש חשיבות מיוחדת לכך שהליכי קבלת ההחלטות במועצת מקרקעי ישראל יהיו פתוחים ושקופים. דפנה ברק-ארז כתבה במאמר זה על ההליך המינהלי באופן כללי במאמרה האתגר הדמוקרטי של המשפט המינהלי, וכן כתבה ב"דונם פה ודונם שם: מינהל מקרקעי ישראל בצבת האינטרסים" בהרחבה על ניהול מקרקעי ישראל, ובכלל זה נושא הצדק החלוקתי, כתיבה שאף השפיעה על פסיקתו של בית המשפט העליון (פסק דין שיח חדש) בעתירתה של הקשת הדמוקרטית המזרחית נגד ההחלטות שקיבלה מועצת מקרקעי ישראל על הקרקעות החקלאיות בשנות התשעים של המאה הקודמת.
  42. ^ המאמר מצביע על כך שפסקי הדין התקדימיים של בית המשפט בנושאים כדוגמת פסילת מינויים פוליטיים או כספים ייחודיים אמנם קבעו עקרונות חשובים, אך השפיעו מעט מאוד על המציאות במדינת ישראל, משום שלשם השגת מטרה זו נדרשת אכיפה אפקטיבית. כך למשל כדי שלא תהיה חלוקה בלתי-שוויונית של כספים ייחודיים, צריך שיהיה כוח אדם שיבדוק באופן שוטף באיזה אופן מקצים כספי ציבור, על בסיס אלו קריטריונים וכולי
  43. ^ במאמר זה ברק-ארז אמנם תומכת בשימוש במשפט הפלילי למאבק בשחיתות, אך סבורה כי כדי שהמטרה הזו באמת תושג נדרש שכלול של השימוש במנגנונים מנהליים כמו חובות מכרז רחבות, הגברת הפיקוח השוטף על נורמות של איסור ניגוד עניינים בקבלת החלטות, שיפור מנגנונים של שקיפות ציבורית ועוד


שופטי בית המשפט העליון
נשיא בית המשפט העליון: לא מאויש. ממלא מקום הנשיא: יצחק עמית
המשנה לנשיא: לא מאויש

נעם סולברג • דפנה ברק-ארז • דוד מינץ • יוסף אלרון • יעל וילנר • עופר גרוסקופף • אלכס שטיין • גילה כנפי-שטייניץ • ח'אלד כבוב • יחיאל כשר • רות רונן

ראו גם: שופטי בית המשפט העליון בדימוס

חברי הוועדה לבחירת שופטים המכהנים
יריב לוין • אורית סטרוק • קארין אלהרר • יצחק קרויזר • יצחק עמית • נעם סולברג • דפנה ברק-ארז • יונית קלמנוביץ • מוחמד נעאמנה סמל מדינת ישראל