אוונס נולד בסיאטל, הגדולה שבערי וושינגטון (שם הוא חי החל משנת 2007), כנצר למשפחה שהגיעה לראשונה לטריטוריית וושינגטון בשנת 1859. סבו היה חבר באחד ממושביו הראשונים של הסנאט של וושינגטון. הוא גדל בשכונת לורלהרסט ואת לימודיו התיכוניים השלים בתיכון ע"ש תיאודור רוזוולט. בצעירותו היה חבר בתנועת הצופים בארצות הברית, שם היה חבר סגל ו"מאסטר הייקינג" במחנה פרסונס – מחנה צופים ידוע בוושינגטון. כבוגר התנועה הוענק לו פרס צופי הנשר הנכבד מטעם התנועה הארצית באמריקה.
בשנת 1948 השלים באוניברסיטת וושינגטון לימודי תואר ראשון בהנדסה אזרחית, ובשנה העוקבת קיבל תואר שני באותו התחום. הוא חזר לשירות פעיל בצי ארצות הברית ב-1951, והשתחרר ממנו סופית במהלך 1953. אחר כך עבד כמהנדס מבנים בשנים 1953–1956, ובתפקידו האחרון כמהנדס סייע בתכנון "ויאדוקט דרך אלסקה".
חרף היותו רפובליקני ושמרן בעל סגנון עצמי, אוונס נודע בזכות המדיניות הליברלית של ממשלו בנושא הגנת הסביבה – הוא הקים את המחלקה הראשונה לאקולוגיה שפעלה ברמה המדינתית, ושהיוותה השראה לייסוד הסוכנות להגנת הסביבה של ממשל ניקסון. כמושל הוא העניק תמיכה נלהבת במערכת ההשכלה הגבוהה של וושינגטון, ומימן את מערכת המכללות הקהילתיות של וושינגטון. בנוסף, הוא חתם על הצעת חוק להכשרת הפלות בארבעת החודשים הראשונים להיריון ונלחם ללא הצלחה למען הנהגת מס הכנסה מדינתי, שתי עמדות ליברליות נוספות.
אוונס כיהן כמושל וושינגטון בשנים 1965–1977, והיה המושל השני שנבחר לשלוש תקופות כהונה, אחרי ארתור לנגלי. מחקר שנערך באוניברסיטת מישיגן בשנת 1981 מנה אותו בין עשרת המושלים המצטיינים בארצות הברית במהלך המאה ה-20. אוונס מיאן להתמודד לקנדציה רביעית. טד בנדי, רוצח סדרתי מהמפורסמים ביותר בארצות הברית, היה עוזר במטה הבחירות של אוונס, ושמר על קשר הדוק עם המושל. במהלך מסע הבחירות של אוונס ב-1972 עקב באנדי אחר יריבו הדמוקרטי ברחבי וושינגטון, הקליט את נאומיו ודיווח לאוונס במישרין. לאחר מכן קמה שערורייה זוטא משחשפו פעילי המפלגה הדמוקרטית כי באנדי התחזה לסטודנט בקולג'[2].
לאחר שעזב את הסנאט ב-1989, ייסד אוונס את חברת הייעוץ שלו "Daniel J. Evans Associates". המושל מייק לאורי מינה אותו למועצת העוצרים של אוניברסיטת וושינגטון בשנת 1993. בשנים 1996–1997 היה יושב ראש הדירקטוריון של האוניברסיטה. ב-1999 נקרא על שמו בית הספר לעניינים ציבוריים באוניברסיטת וושינגטון. משעזב את החיים הפוליטיים הוסיף לעבוד בעולם העיתונות, שם כתב מאמר מערכת שבועי במהדורות החדשות של KIRO-TV מתחילת עד אמצע שנות ה-90 של המאה ה-20. בשנת 2012 היה מנהל של הארגון "היוזמה לפיתוח גלובלי". בשנת 2022 פורסמה האוטוביוגרפיה שחיבר[1].