דן לנר (29 במרץ 1922 – 16 במרץ 1988) היה מצנחני היישוב, מפקד בפלמ"ח, אלוף בצה"ל, ומפקד אוגדה 210 במלחמת יום הכיפורים.
ביוגרפיה
נולד באוסטריה בשם ארנסט לינר, היה חבר בארגון הנוער הציוני בלאו וייס. בשנת 1938, לאחר סיפוח אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית נמלט מהמדינה. בשנת 1940 עלה לארץ ישראל, ונמנה עם מקימי קיבוץ נאות מרדכי.
בשנת 1941 התנדב לפלמ"ח וגויס למחלקה הגרמנית, שהתאמנה לפעולות מאחורי קווי הצבא הנאצי במלחמת העולם השנייה.
לאחר אימונים בקורסי מודיעין, קשר, צניחה וחבלה של הצבא הבריטי, ולאחר המתנה ארוכה בקהיר, לנר הוצנח באפריל 1944 בתחומי סלובניה סמוך לגבול האוסטרי תחת שם הכיסוי סגן דן גאטוני. לאחר שהגרמנים תקפו את הפרטיזנים היוגוסלביים אליהם חבר בחבל סטיריה, הוא הופרד מיתר חבריו, שהוצאו להורג מיד, וציפה לאותו גורל לאחר שייחקר. רק הסחת דעת רגעית מצד שוביו אפשרה לו להימלט. לאחר הבריחה הוא חבר לפרטיזנים סלובניים בפיקודו של טיטו ולחם איתם. הוא העביר מודיעין מדיני וצבאי מפורט למפקדת שירות המודיעין הבריטי בבארי, איטליה. במסגרת זו הוא זיהה מטרות תעשייתיות עבור גיחות הפצצה של מטוסי בעלות הברית ודיווח על הנזק שנגרם.
נוסף על כך פעל לנר כקצין קישור ליחידות הפרטיזנים, הכשיר אותן בשימוש בכלי הנשק וחומרי הנפץ שהוצנחו עבורן, וסייע בשחרור שבויי מלחמה שנכלאו במחנה מעבר לגבול האוסטרי.
לאחר תום המלחמה חזר לארץ ישראל. עם חזרתו דיווח "אני מאמין שהצלחתי במשימה שקיבלתי מן הבריטים אבל נכשלתי במשימה שההגנה שלחה אותי אליה, כי לא מצאתי אף שריד לקהילות היהודיות ביוגוסלביה".
במלחמת העצמאות ולאחריה
בשנת 1946 עבר לנר קורס מפקדי מחלקות של הפלמ"ח. בהמשך מונה למפקד הגדוד הראשון של הפלמ"ח[1], ועם פרוץ מלחמת העצמאות פיקד עליו בקרבות משמר העמק[2].
בהמשך המלחמה מונה למפקד גדוד בחטיבת יפתח[3], לחם בחזית הצפון והדרום, בין השאר בקרבות מלכיה. לאחר סיום המלחמה נשאר בשירות קבע, ועמד לצד ראובן שילוח ומשה דיין בראש משלחת לשיחות על הסכם הפסקת האש עם ירדן. בשנת 1950 הועלה לדרגת אלוף-משנה ומונה למפקד חטיבת גולני, אך כעבור שנה פרש משירות סדיר בצה"ל וחזר לעבוד בקיבוצו, נאות מרדכי. במסגרת שירות המילואים בשנים 1951–1964, פיקד על חטיבת החי"ר 18 והסב אותה לחטיבה ממוכנת 45.
במלחמת ששת הימים ולאחריה
בשנת 1965 שב לשירות קבע ומונה לראש מטה פיקוד צפון. בתפקיד זה שירת במלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה היה מיוזמי ההתיישבות היהודית בקיבוצי הגולן וסיפק לה סיוע בתמיכת אלוף פיקוד הצפון, דוד אלעזר.
ביוני 1970 הועלה לדרגת אלוף ומונה למפקד אוגדה 252, עמה לחם במלחמת ההתשה. בתפקידו זה הקפיד על מלאכת הסברה מקיפה בין חיילי המעוזים של קו בר-לב, לגבי חשיבות ומשמעות השהייה במקום.
בשנת 1972 פרש סופית משירות קבע והפך לחקלאי בקיבוצו נאות מרדכי.
במלחמת יום הכיפורים
במלחמת יום הכיפורים היה מפקד אוגדת מילואים 210[4], שבנייתה החלה מספר חודשים בלבד לפני פרוץ הקרבות במסגרת כוננות כחול לבן. האוגדה שבפיקודו נכנסה ללחימה בגזרת רמת הגולן כבר ב-7 באוקטובר, ומילאה תפקיד מכריע בבלימת המתקפה הסורית במרכז הרמה, ולאחר מכן בחיסול כיס חושניה. ב-11 וב-12 באוקטובר השתתפה האוגדה בהבקעת מערך ההגנה הסורי בצפון רמת הגולן וביצירת המובלעת הישראלית בשטח סוריה. ב-12 באוקטובר פיקד לנר על מארב שריון בו הושמדה חטיבה עיראקית[5]. עד סיום המלחמה בלמה האוגדה שורה של התקפות נגד של חיל המשלוח העיראקי ושל יחידות מצבא ירדן על האגף הדרומי של המובלעת[6].
על שמו קרויים רחובות בתל אביב ובית שמש.
לנר היה נשוי לתרצה, אב לבן ושתי בנות. נפטר בשנת 1988, והובא למנוחות בבית העלמין שבקיבוץ נאות מרדכי.
לקריאה נוספת
- עמירם אזוב, משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח, אור יהודה: דביר, 2013.
- דני אשר (עורך), "הסורים על הגדרות: פיקוד הצפון במלחמת יום הכיפורים", הוצאת מערכות, 2008.
- אהוד שגיא, דן לנר – גיבור צנוע, הוצאת אפי מלצר, 2018.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיזמים
'1: דן לנר' אינו ערך חוקי
הערות שוליים
- ^ עמירם אזוב, משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח, אור יהודה: דביר, 2013, עמודים 151-152.
- ^ עמירם אזוב, משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח, אור יהודה: דביר, 2013, עמוד 235.
- ^ עמירם אזוב, משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח, אור יהודה: דביר, 2013, עמוד 264.
- ^ אורי שמחוני צבא מופתע אך יעיל, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2010.
- ^ שי לוי, הונאה בשדה הקרב – המהלכים הנועזים ביותר, באתר מאקו, 26 באוגוסט 2013
- ^ משה בר כוכבא, מערכת השריון נגד העיראקים במלחמת יום-הכיפורים, מערכות 258-259, נובמבר 1977, עמ' 2-7 .
