דלקות מפרקים הן קבוצת מחלות הכוללות נזק למפרקי הגוף. דלקות מפרקים נחשבות לגורם המוביל לנכות קשה באוכלוסייה המבוגרת מ-65 אך תוקפות גם צעירים, ילדים ותינוקות בני יומם.
דלקות מפרקים מסווגות לפי מספר המפרקים ומיקום המפרקים המעורבים בדלקת. החלוקה הראשונה היא לדלקת מפרקים הפוגעת במפרק אחד (מונוארתריטיס, monoarticular Arthritis) לעומת דלקת מפרקים הפוגעת במספר מפרקים (פוליארתריטיס, Polyarticular Arthritis).
דלקות מפרקים הפוגעות במספר מפרקים מסווגות בשנית לכאלו הפוגעות בארבעה מפרקים או פחות של הגפיים (Peripheral oligoarticular), לדלקות מפרקים הפוגעות ביותר מארבעה מפרקים של הגפיים (Peripheral polyarticular) ולדלקות מפרקים הפוגעות גם בעמוד השדרה (Peripheral with axial involvement).
באבחון כאב מפרקי מבדילים בין כאב הנובע מהמפרק לכאב הנובע ממבנים אחרים ובין כאב דלקתי לכאב אחר.
אבחון דלקת מפרקים מתחיל בלקיחת אנמנזה מקיפה המבררת את סוגי התסמינים, חומרת וזמן הופעתם ומיקומם. תסמינים שכיחים בדלקות מפרקים הם כאב, נוקשות מפרקית, עייפות וחוסר יציבות מפרקית. ניתוח מאפייני התסמינים מאפשר להגיע לאבחון הבעיה, למשל כאבים חמורים המופיעים תוך מספר שעות במפרק אחד היכולים להעיד על שיגדון או כאבים המחמירים במאמץ ומוקלים במנוחה המעידים על בעיה מכנית (כמו דלקת מפרקים ניוונית).
הבדיקה הפיזיקלית כוללת את המפרקים הכאובים וכן מחפשת אחר סימנים אחרים (כמו חום ופריחה) היכולים להעיד על בעיה סיסטמית. בבדיקת המפרקים תרים אחרי סימנים שונים כמו סימני דלקת (נפיחות, אדמומיות, חום מקומי ורגישות), שינויים מבניים במפרקים ובסמוך להם וכן מעריכים את טווחי התנועה האקטיבים והפסיבים של המפרקים ואיכותם. זיהוי קרפטציות (תחושת או רעשי חיכוך מחוספס מהמפרק) למשל יכול להקל בזיהוי מבנה פגוע במפרק.
בדיקות רלוונטיות נוספות הן בדיקות דם, הדמיות ושאיבת נוזל מהמפרק. בדם תרים אחרי גורמים שונים היכולים להצביע על מחלה סיסטמית או על דלקות מפרקים מסוימות. הדמיות יאפשרו זיהוי שינויים גרמיים כמו התגרמות רקמות רכות, שחיקה, הופעת ציסטות ואובדן מרווחים מפרקיים. שאיבת הנוזל הסינוביאלי מהמפרק מאפשרת לזהות נוכחות של נוזל עודף וכן לבדוק את הנוזל עצמו אחר סימנים כמו דימום או עכירות ואחר סימנים מעבדתיים שונים.
ואולם, כצפוי ממחלה אוטואימונית, בה הגוף תוקף את עצמו, יש כארבעים אחוז של חולים, להם תוצאות של מדדי הדלקת בבדיקות הדם - תקינות, ובפועל גופם מלא בדלקת פעילה.
דבר שמטעה רופאים רבים וגורם להם שלא לאבחן נכון את החולים בדלקות מפרקים עד שלעיתים, יש צורך בהחלפת מפרק ורק לאחר הוצאת המפרק שנאכל על ידי הדלקת מבפנים, מבינים שיש דלקת מפרקים פעילה ולא מטופלת/מרוסנת.
טיפול
הטיפול בדלקת המפרקים תלוי באבחנה ומציאת הגורם לדלקת. טיפולים נפוצים בדלקות מפרקים כוללים ריפוי בעיסוק פיזיותרפיה ופעילות גופנית וכן תרופות שונות כולל כימותרפיות וביולוגיות, בהתאם לסוג, אופי ועוצמת הדלקת. יש הנעזרים בטיפולים מתחום הרפואה המשלימה, כטיפול משלים לשיפור התנועתיות ולקידום הפוגה דלקתית.
התרופות יכולות להיות מכוונות לתסמינים כמו משככי כאב, מדכאי דלקת שאינם סטרואידים (NSAID) וקורטיקוסטרואידים או מכוונות למחלות מסוימות כמו תרופות המדכאות את המערכת החיסונית (על ידי התערבות במרכיבי המערכת הגורמים לדלקת) או כאלו המפחיתות את רמת חומצת השתן בדם (לטיפול בשיגדון).
במקרים רבים, מדובר במחלה כרונית, שהטיפול בה מכוון להשגת האטה בקצב התפתחות המחלה, הפוגה זמנית בפעילותה או צמצום הפגיעה במפרקים, אשר לרוב בלתי הפיכה ועשויה להותיר את האדם עם מגבלות בתנועה. למעשה, הטיפול בדלקת נועד להשיג שימור או שיפור של אורח החיים והתפקודיות ודחייה ככל האפשר של הפגיעה האפשרית במפרקים.
במקרים מסוימים של פגיעה בלתי הפיכה במפרק וכפתרון אחרון, יש שמחליפים את המפרק הפגוע במפרק מלאכותי, במקרה שהדבר מתאפשר.
